בס"ד
סיפורו של חזן עם
שרשרת סיפורים נלווים
בחורף ה'תשל"ז (1976) הוזמנתי להשתתף בסעודת בר מצוה לבן הרב גדליה הופמן זצ"ל חבר הרבנות הראשית לתל-אביב ורב במחלקת הכשרות (אח"כ רב ד"קהל יראים" בבודפשט) שהתקיימה בבני-ברק בבית מדרשו ובנוכחותו של האדמו"ר הזקן ממכנובקא רבי אברהם יהושע השל טווערסקי זצ"ל- בן הרה"ק רבי יוסף מאיר זצ"ל בן הרה"ק רבי יצחק מסקווירא ולמעלה בקודש בשושלת טשערנוביל (נלב"ע ליל יו"כ תשמ"ח בן צ"ב שנים, זי"ע). הרב הופמן היה רב דביהמ"ד הזה, נשוא פנים ת"ח ופיקח שהיו בו גינוני מלכות רבניים הונגריים וכמובן שנתבקשתי לתת קולי בשיר בסעודת מצוה זו.
לאחר כמה ימים אמר לי הרב הופמן שהאדמו"ר היה שמח אם אעבור לפני העמוד אצלו בתפילת שבת. כמובן שלא הססתי לרגע וקבענו על שבת מסויימת שאבוא בבוקרו של שבת. הרב הופמן סיפר לי שהאדמו"ר אוהב לשמוע חזנים כאביו זצ"ל שהיה אדמו"ר ברוסיה וכיבד כל חזן להתפלל אצלו, לא בדק אחריהם כלל ואף שחזרו על מילים באמצע התפילה לא העיר לאף חזן ע"כ וכך נוהג גם האדמו"ר הנוכחי ואני יכול להתפלל כחפצי.
בתקופה זו ושקדמה לה, חשבתי רבות והתבוננתי בקטע התפילה "לא-ל אשר שבת מכל המעשים" שלאחר ניגון "א-ל אדון", ובקשתי ליצור לחן חזנותי לקטע זה. זאת,לאחר ששמעתי בקול מו"ר בחזנות החזן הנפלא לייב גלאנץ שאמר לי בפני תלמידי ה"אקדמיה למוסיקה דתית יהודית" שהיתה בתל-אביב ברחוב קרן קיימת (כיום בן גוריון)פינת רח' דיזנגוף (שם גם למד עמנו בין השאר, החזן אברהם הילמן המפורסם ממנצ'סטר) "לא להיות קוסביצקי שני או הרשמן שני, להיות רק החזן אדלר הראשון" שלאחר הערתו-הארתו של החזן גלאנץ התחלתי לי לפלס דרך בנוסח התפילה ובחזנות בעברי לפני התיבה בשבתות.
האמת, שבכל מקום בו התפללתי מילדותי ונערותי שמתי לב לבעלי התפילה שעברו לפני התיבה. שמתי לב גם לתפילותיהם ונעימותיהם של היהודים שהתפללו באותו מנין כשכל אחד מהם התפלל והרים את קולו כדרכם של יהודים המתפללים בהתלהבות. בישיבה, בשטיבלאך ב"זכרון משה" או "מאה שערים" (למדתי בישיבה הגבוהה "חברון" בגאולה בירושלים) ואצל אדמורי"ם שונים שלא לדבר על בית אבא הרב צבי יצחק אדלר זצ"ל מחבר ספרי עזר לשו"ע "יורה דעה" שמינקות שמעתיו כבעל תפילה מעולה בעל קול מתוק ומעורר שעמדתי לידו כל עת התפילה. וכאמור, גיבשתי לי נוסח לקטע זה שאני אומרה גם כיום בשבתות חזנות ואמרתי אותה שם בביהמ"ד מכנובקא. איני זוכר את הניגון ששרתי אז ל"א-ל אדון" (או הניגון הבובובאי הידוע לזמר זה או ניגון מודז'יצאי) אבל זוכר אני שהתפילה "לא-ל אשר שבת מכל המעשים" אותה אמרתי בקול ובנוסח טוב כחזן המתפלל. תפילה זו נאמרה ע"י הציבור בביהמד"ר בהתלהבות רבה ואני שהתכוננתי להתחיל את הקטע מראשיתו כשכל הקהל מסיים "ומעריצין ומקדישין וממליכין" עמדתי חיצונית ללא ניע וזיע ליד העמוד אך בלבי פנימה התרגשות רבה ומחשבה לקטע הבא שאומר ואתפלל. מאן דהו, שישב במזרח וראה ששפתותי לא נעות, חשב בלבו שאני חזן שאומר רק את "השמונה עשרה בקול"... , מסמן לי בידו על שפתיו נו נו שאתפלל ואומר בשפתי, אני ממשיך כך ועומד. משהתחלתי את ה"לא-ל אשר שבת" מהתחלה אזי חייך לעצמו ובאמת אחר התפילה התנצל הלה על שחשד אותי ללא סיבה.
לאחר תפילת מוסף, לחץ האדמו"ר את ידי בחום ואמר לי "יישר כח רבתי" והוזמנתי לקידוש אצלו שערך למתי מעט בביהמ"ד לאחר שהמתפללים כבר יצאו מביהמד"ר לביתם. בקידוש אמר האדמו"ר ד"ת ולאחמ"כ ביקשני האדמו"ר לשיר את הזמר "יום זה מכובד מכל ימים". זוכר אני שללא היסוס שרתי הזמר בניגון הידוע והמפורסם ואח"כ שואלני האדמו"ר ר' חיים איהר וועט קימען דו נאך א מאהל? בעברית: אתה תבוא לפה עוד פעם? עניתי בשמחה, בעזרת ה'.
ו... השתמטתי מלבוא אצלו עוד פעם. רצונכם לדעת הסיבה? שמעו סיפור...
האדמו"ר מרן ה"בית ישראל" מגור עלה בסערה השמיימה ביום ראשון ב' באדר תשל"ז והאדמו"ר מקלויזנבורג בעל ה"שפע חיים" נשא עליו נהי וקינה בהספד של קהל אלפים בארצות הברית שם שהה באותו זמן. בין השאר אמר האדמו"ר מקלויזנבורג: אני בטוח –אמר על עצמו- שאני בן עולם הבא. כי בפגישתי האחרונה עם האדמו"ר מגור בירושלים אמר לי: "מהעטצאך נאך זייען" היינו: שעוד נתראה. ועכשיו כשהוא הסתלק לעלמא דקשוט והוא ודאי יושב בגן עדן עם הצדיקים אז אם להתראות אזי אתראה עמו בג"ע ואני בן עוה"ב.
חשבתי לעצמי אז בעקבות אותם דברים. שכשאגיע לבי"ד של מעלה לאחר אריכות יו"ש, "דיני אני אדע באש קלוי" (מתוך הפיוט "יום זה" בפתיחה לסליחות יום כפור קטן). ואז אומר, בקשה קטנה לי אליכם. יש לי חוב אצל האדמו"ר ממכנובקע זי"ע, תנו לי רק להשיב את החוב, לעבור אצלו תפילת שבת אחת ואח"כ...
אני מאמין שימלאו מבוקשי. ואז, אחרי התפילה אתחבא בבית מדרשו מתחת לספסל ואז אנצל מדש"ג.
ומסופר גם על הרבי רבי אלימלך מליז'נסק בעל ה"נועם אלימלך" שאמר: כשאגיע לבי"ד של מעלה ויפסקו עלי גיהנם? אשאל מי אשר פסק? ויאמרו לי, כביכול, הר'ב'ש'ע', אזי אומר את התפילה שלי מה"צעטיל הקטן" שאני מוכן למסור את עצמי ונפשי לעשות רצונו ית'.
וכן חשבתי כמו האדמו"ר בעל ה"תפארת שלמה" מראדומסק שהיה כידוע "בעל תפילה" ונפטר לפני השבת באותו השבוע של פטירת החידושי הרי"מ מגור ואמרו אז שהוא יעבור לפני התיבה ב"קבלת שבת אצל החידהרי"מ.
העליתי הנ"ל בעקבות כתבה יפה שהיתה ב"המודיע" מעריוה"כ השנה על האדמו"ר ממכנובקע זי"ע
תוקן על ידי JJ888 ב- 07/11/2010 22:33:18
