עץ נטוע כתב:
מתי,
העולם הרומנטי-אידיאלי שאתה מנסה לבנות, קיים למרבה הצער רק בדמיונך.
כיוון שגם אני מסכים שיש בתנ"ך ערכים יפים, העובדה שאתה מביא שלושה פסוקים כאלו איננה מרשימה אותי. דווקא למדתי תנ"ך די ביסודיות, וההתרשמות שלי שונה לחלוטין משלך.
...
הייתי רוצה לדון ביתר פירוט בדבריך אודות תפיסת הצדק בתנ"ך ובאומות העולם, אבל לצערי זמני דוחק, אולי אעשה זאת מתי שהוא בהמשך.
------------------------------------ סוף ציטוט.
הרחבתי מעט אודות המסר העיקרי בתנ"ך – משום שעקרון הצדק הוא חוט השדרה של סיפור האלוהים, העם והברית שכרתו.
התנ"ך כולל בוודאי הרבה סוגי תוכן, היסטוריה, מצוות, נבואות, נחמות, מוסר ועוד.
לכן, בבואנו לבדוק מהו המסר המרכזי אליו מוביל התנ"ך עלינו לבררו ולנפותו במספר כברות עד שנעמיד בבהירות את הבסיס עליו ובגינו נכתבו ספרים אלו.
אני מסכים עם מה שטענת בהודעה קודמת "הרעיונות העיקריים בתורה הם ביסוס מעמדו וציויו של האל, וביסוס מעמדו הפוליטי של עם ישראל.", אך כתבת זאת באופן סתמי שאינו מבהיר מהי המטרה ב"ביסוס מעמדו של האל ושל עמו ישראל". ולשם הבנת המטרה עלינו לסנן ולדוג בתחילה את התוכן העוסק ב: 1. טיבו של האל. 2. טיבו של העם. 3. טיב הקשר ביניהם.
כשאנו באים לדון ב"טיבו של האל" אנו יכולים להבחין כמה הבחנות, "טיבו האל" מבחינת כוחותיו ומעשיו, ו"טיבו של האל" מבחינת תכונותיו הרוחניות ורצונותיו.
התנ"ך מתייחס גם לטיבם של כוחותיו ומעשיו - ובתכנים העוסקים בכך הוא יתואר כבורא העולם, כל יכול ועל זה הדרך. אך אלו טפלים לעיקר הנושא בו עוסק התנ"ך - שהוא תאור הקשר בין העם לאלוהיו. על כן נקדים לחקור את טיב הקשר הנ"ל. ולמעשה נמצא כי בבסיס הקשר עומדים רצונותיו ולא מעשיו או כוחותיו בעולם.
העם הנבחר מתחיל למעשה מאברהם הנבחר. אם כי הבחירה באברהם היא הפעולה השניה של סינון הנבראים למטרת יצירת קשר. שבראשונה, נבחר נוח להיוותר ביקום על שום היותו "צדיק תמים", וכבר כאן אנו שומעים את מי רוצה האל ליישב תבל. אדם צדיק בניגוד לאנשי חמס.
ואם כי לאחר המבול כרת עמו ועם בניו "ברית" אין זו אלא ברית חיים כללית לאמר: "פרו ורבו ומלאו את הארץ כי אף שלב יצר האדם רע מנעוריו לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה" - אך עדיין לא היתה זו ברית למטרת יצירת קשר עמוק יותר.
והנה תרח ילד את אברהם שהוא האיש אשר נמצא ראוי לבוא עמו בברית לדורות עולם, ויאמר אליו... הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, ואֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ... ואף בניו נמצאו ראויים, כי ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' ולכן הוסיף ואמר לו וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם, לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ... וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר.
נמצינו למדים כי בחר ה' באברהם לשם קיום ברית. ובדילוג אל זרעו: וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ואם נעיין בפשט הפסוק נוכל להרחיב ולסכם כי: "לשמוע בקול ה'" הינה שמירת הברית מצד האדם, "היותינו לו סגולה מכל העמים" היא קיום הברית מצד האל, ואילו "היותינו ממלכת כהנים וגוי קדוש" היא תכלית הברית. ובאומרו: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה', וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. חזר ואמר כי הבדילנו מן העמים - להיותנו קדושים לפניו.
אם כן מהות הקשר בין עם ישראל לאבי ישראל היא תכלית ומטרה של הקמת אומה קדושה שהאל הוא מדריכה ומנהיגה. הבה נתמקד איפה בבירור טיבו של האל בענייני קדושה וטיבו של העם להיותו ראוי לקדושה.
ה"קדושה" בפירושה היא הבדלה ופרישה. אלא שנתייחדה במקרא להיות הבדלה של רוממות רוח שאילו נמיכות רוח פסולה ולא תהיה קדשה בישראל ולא יהיה קדש בישראל.
ולכך טרם כריתת הברית עם אברהם, נצטווה להתקדש ולפרוש מארצו וממולדתו ומבית אביו, להבדיל עצמו מן העמים.
לפי שנלווה אליו בן אחיו לוט ומאידך היה על אברהם להיבדל ממי שאינו קדוש - הביא לוט על עצמו בדיקה להיכן דעתו נוטה. והנה כשעלו ממצרים נתברר כי אברהם יכל לעמוד מול זוהמת מצרים שטופי הזימה, אך לוט, גם בחזירתם לארץ הכנעני ראה בעיני רוחו את מצרים, ולכך בחר לו את ככר הירדן בסדום אשר היא כארץ מצרים.
אך אנשי סדום רעים היו וחטאים לה' מאד, כי יד עני ואביון לא החזיקו, ואם באו אורחים למקום, על הבית מיד נסבו. (ולפיכך "זכה" שדורותיו לדורות עולם ממזרים יהיו ובקהל אדני לא יבואו.) על כן פנה ה' אל אברהם רק אחרי הפרד לוט מעמו. ברצונו להיות אלוהים לקדושים דווקא.
ולא רק בדעות היה על אברהם להיות קדוש אלא גם בממונו, על כן בנצחו את ארבעת המלכים - לא רצה ממלכות סדום מחוט ועד שרוך נעל. ומשנמצא לבו של אברהם נאמן לפניו - כרת עמו ברית עמוקה יותר, אשר נחתמת בבשר. ולא חשש האל לנסותו.
כל העולם עבד אלילים, וכל תועבה ישרה בעיניהם לעשותה עבור אלוהיהם. ואף צלם אלוהים - בני אדם - לא חשׂכו מעבודתם. אך אברהם התנסה האם יקריב את בנו עבור האלוהים. וכמעט שנתברר כי מיראתו את אלוהים הורג את בנו.
אך המתין לו מלאך ה' לראות האם יפרוש מהקרבת הבן, ויען כי עשה את הדבר הזה ולא חשך את בנו יחידו - להמיתו - ברך ברכו וילך לדרכו.
ובבניו מהו אומר:
כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם, וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: ב וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר, נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: ג לֹא תִשְׁמַע אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא, כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם: ד אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ, וְאֶת-מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: ה וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר-סָרָה עַל-ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם ׀ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.
שכאשר מנסה האל לדעת האם עובדים אותו מאהבה או מיראה הוא נותן מקום להבינו שלא כהלכה - על ידי קולו שלו, על ידי אות ומופת בידי נביא או חולם חלום. שכדאי הוא שומר ברית האהבה היודע את האל ואת דרכו שלא יטעה בין ידי עשיו לקול יעקב.
ומה טיבם של בניו, שירדו למצרים? גרים היו שם.
על שום מה גרים היו בארץ מצרים? שרק לגור שם באו, אך כמעשה ארץ מצרים לא עשו. ששמרו עצמם מן העריות ומן האלילות. ומשום שקינאו לפרישותם מארץ מצרים ולצִיוּנָם כגרים, חששו מצרים פן ילחם בהם ועלה מן הארץ ולפיכך נתנו עליהם עינוי ועבודה קשה.
ואף גם זאת בהיותם בארץ אוייבם לא שכחו את רוממות רוחם, על כן לקראת ההר התקדשו ואל אשה לא נגשו, והתברר כי את ברית אביהם לא שכחו , שמייד "נעשה ונשמע" כאחד אמרו .אם כן ידענו את טיב העם, וטיב בריתם. הבה נחקור את קדושת האל הבוחר בעמו ישראל.
[פרשיית חטא אדם הראשון הינה סוגיה בפני עצמה והיא הקדמה לפקיחת עיני האדם לבחור בין טוב לרע, ולפיכך לא נעסוק בה עתה.]
סיפורו של קין מתמצת לנו את את שלושת סוגיות הקדושה בהם מקדש האל את עמו.
שבעת שחרה אפו כי שעה האל אל מנחת אחיו, מה אומר לו האל: "לפתח חטאת רובץ ואתה תמשל בו" לאדם שליטה ובחירה חופשית בין טוב לרע. הרי כאן קול בודד המופרש בקדושתו מפני כל האלים. שאין עוד אל המתיימר לכוון את האדם לבחור בין טוב לרע.
אך לא עמד קין בפני תשוקתו והרגו לאחיו, והנה זעקו דמי הבל מן האדמה. ומה זעקו, נטה נא אוזן ונשמע: "כי בצלם אלוהים עשה את האדם, על כן שופך דם האדם באדם דמו ישפך". הרי כאן הקול הבודד המופרש בקדושתו מפני כל האלים. שאין עוד אל הטוען לקדושת חיי האדם ולשוויון כל בני האדם עלי אדמות.
ומה ענשו? אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: יא כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ, נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. ולמעלה מה הוא אומר: "אם תיטיב - שאת" כלומר החטא מביא עמו מארה ואין העונש בא בלא חטא. הרי כאן הקול הבודד המופרש בקדושתו מפני כל האלים. שאין עוד אל הפועל ביחסי גומלין של טוב ורע. אלא בשעת מריבה וכדומה - מכלים את זעמם בבריות השפלות ובעת שהבריות מרצים להם בקרבנות חוזרים למוטב.
ולמעשה ניתן לעצור פה משום שאנו מכירים כבר את טיבו של האל לעומת האלים בני אותו הזמן. שה' האלוהים מדריך את האדם לפעול טוב ולהימנע מלהרע - מתוך שבידי האדם לבחור בטוב, וצדיק הוא בכל דרכיו - שגומל לאדם טוב כמפעלו ונותן לרשע כרשעתו. וכל בני האדם שווים בערכם העליון – ולכן על הריגת אדם תבוא מארה – מה שאין כן בהמתת בהמה.
וזוהי למעשה התשתית לצדק בעולם האנושי. משפט צדק מציל את העשוק מיד עושקו וכן דרישת הצדק מידי כל אדם באים מתוך התובנות הנ"ל:
א: יש טוב ורע – צודק ולא צודק.
ב. יש אחריות – האדם יכול לבחור במעשיו ולכן עליו ליטול אחריות על מעשה רע שעשה.
ג. יש שיוויון – כל בני האדם שווים בערכם האנושי וזכאים לצדק.
אך אני רוצה להדגיש שוב כי עיקר חפץ האלוהים עליו מדבר התנ"ך הוא החסד, הצדק והמשפט, כך שנבין כי עלינו להעמיק כל אימת שנראה כי שופט כל הארץ לא יעשה משפט. שחלילה לו.
בתנ"ך - הכרות/הבנת דבר תכונה "לדעת", ואילו אופן התנהגות תיקרא "דרך".
· לדעת טוב ורע - הבנה.
· והאדם ידע את אשתו - היכרות (בלשון נקיה)
· והאיש משתאה לדעת האם הצליח ה' דרכו - הבנה
· כי ידעתיו למען אשר יצוה... - היכרות.
· והודעת להם את הדרך אשר ילכון בה - כיצד יתנהגו
· וסרתם מן הדרך - מאופן ההתנהגות
אם כן לדעת את ה' פירושו להכיר/הבין את ה', וללכת בדרך ה' פירושו לנהוג באופן ההתנהגות שלו.
ועתה, אם נרכז את הפסוקים העוסקים בדעת ודרך ה' נמצא:
- כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
- וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ... וַיַּעֲבֹר ה' עַל-פָּנָיו וַיִּקְרָא ה', ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.
- וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן, כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן.
- דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב, הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה'.
- כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'.
ואין כאן "פסוקים נאים" בלבד, משום שאלו הם הפסוקים היחידים בתנ"ך שמייצגים באופן ברור מהי "דרך ה'" ומהי "דעת את ה'".
ואם כי יש להאריך עוד. קשה לראות בתנ"ך כמכוון למסרים אחרים, משום שכל כתיבתו הינה פירוט והרחבה בהבנת האל העם והקשר ביניהם.
ומה שנטען כי מצאנו עיוותים מוסריים בתנ"ך איני רואה כיצד זה מסיט את נושא התנ"ך, להיפך עלינו לזהות את העיוותים ואם נבין מה טוב, ואם לא נמשיך לחתור בדרכנו אל הטוב. שעל כך נצטווינו: ובחרת בחיים שהם הטוב.
תוקן על ידי יהודים ב- 12/07/2011 13:02:18
