הכל אני יעשה דוד עבדך, ובכל זאת אני יודע שזה אתה אלי הטוב עשה, כי מי נתן לי את התבונה והכוח אם לא אתה אלי הטוב,
אבל חזקיהו אמר, אם אתה רוצה שאני אמין בך ?? אני השכב על מטתי ואתה אלי הטוב תעשה מלחמה לבד, רק אז אני האמין,
וזה ההבדל ביני לבינך, אתה מחפש את מפתיו של חזקיהו, אבל אלוקים לא רוצה מה לעשות, הוא רוצה שנהיה כמו דוד המלך
_________________
תוקן על ידי maxmen ב- 11/11/2010 14:54:56
נשלח ב-11/11/2010 14:53
אתה באת ללקט ניצוצות פה? האם חודש שלם לא הספיק לך להיווכח שעשית בדיוק את ההפך?
הרי הוכחת בהערותיך שאינך קולט את המשמעות של המילים שאתה בעצמך כותב קל וחומר מה שאחרים כותבים(כגון איפה ראית יציאה ממסדר שראויה לנזיפה מאליעזר)
תוקן על ידי צענערענע ב- 11/11/2010 15:12:50
נשלח ב-11/11/2010 14:57
אליעזר אינו נוזף באף אחד. אליעזר אוהב את כולם.
נשלח ב-11/11/2010 15:55
אל תטרחי, צענע, הוא לא בא לברך...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-11/11/2010 16:13
[שותףסוד,
אני חושבת שהבנתי מדוע אינך מבין דבר מהמתרחש כאן (לפחות בינתים). אתה בא לשכנע או להשתכנע, ונדמה לי שמרבית אלה שנמצאים כאן באים כדי לשאול, ללמוד, לשוחח, להשכיל זה מזה. בשיחה (ובלימוד משותף, על אחת כמה וכמה) יש לפעמים רגעים בהם אחד הצדדים, או שניהם, משוכנע לחלוטין בצדקתו, אבל אלה הרגעים הפחות "יעילים", כיוון שדווקא בהם התקשורת מתנתקת. אני למדתי הרבה מאוד בפורום, בדיוק בגלל שלא באתי לכאן עם כל התשובות בכיס. יש דברים שנראה לי שאני יודעת יותר מאחרים, או מבינה טוב מהם, אבל אין זה מונע מבעדי להמשיך ולהקשיב. היחידים שאין לי סבלנות להקשיב להם (כאן, אבל גם בכלל - בחיים) הם כאלה שכבר יודעים הכל. אלה אנשים משעממים, מחוסרי יכולת ללמוד (מי שחש מלא, אין לו מקום לשום דבר חדש) וחסרי כישורי שיחה (איך אפשר לשוחח כשלא מקשיבים?). ניסיוני בפורום מלמד אותי שאנשים כאלה לא מחזיקים כאן מעמד לאורך זמן. הם מגיעים לשעה קלה, "משפריצים" את כל מה שעל ליבם, נבהלים כשמישהו שואל או מנסה להתמודד ברצינות עם טענותיהם, כועסים (לפעמים אפילו מאוד כועסים) ונעלמים. האם גם אתה כזה?]
נשלח ב-11/11/2010 17:16
אמשלום כתב:
[היחידים שאין לי סבלנות להקשיב להם (כאן, אבל גם בכלל - בחיים) הם כאלה שכבר יודעים הכל. אלה אנשים משעממים, מחוסרי יכולת ללמוד (מי שחש מלא, אין לו מקום לשום דבר חדש) וחסרי כישורי שיחה (איך אפשר לשוחח כשלא מקשיבים?). ניסיוני בפורום מלמד אותי שאנשים כאלה לא מחזיקים כאן מעמד לאורך זמן. הם מגיעים לשעה קלה, "משפריצים" את כל מה שעל ליבם, נבהלים כשמישהו שואל או מנסה להתמודד ברצינות עם טענותיהם, כועסים (לפעמים אפילו מאוד כועסים) ונעלמים. האם גם אתה כזה?]
אני אינני יודע הכל, אבל אני מעוניין לבחון את ידיעותי הקיימות. ע"י שאדם מעמיד את ידיעותיו (ודעותיו) מול שומעים הוא יכול לבחון את עמידותם כנגד התקפות מכיוונים שונים או בנקודות תורפה שלא הבחין בהם קודם. אין הכוונה שלי לחבר דברים חדשים שאינם יושבים ומצטרפים למה שאני כבר יודע, אלא רק לדברים שמבררים טוב יותר את הידוע לי עד כה.
חז"ל אומרים שעשיו אמר ליעקב "יש לי רב", ויעקב ענה לו "יש לי כל". ההבדל הוא שעשיו אוסף מכל הבא ליד ויש לו הרבה, אבל יעקב אוסף רק דברים שמצטרפים לקיים אצלו, ותמיד מעדיף את הכלילות ע"פ הריבוי.
אני מחפש אנשים שהם בגדר תלמיד-חבר, הם שומעים ומחכימים את רבם ע"י שאלותיהם ותוספותיהם וההברקות שעולות במוחם כשהם לומדים. זה תהליך בנייה הדרגתי שיש בו שילוב של קיום עם התפתחות (נושא שניסיתי להעלותו באשכול חסדים וגבורות ז"ל). לא איכפת לי להיות תלמיד חבר של מישהו איר שיוביל את המהלך, העיקר שהבניה תהייה מצטרפת ומתקדמת כנ"ל.
יש לי ברוך השם תלמידים וחברים ורבנים מלמדים בעולם הגשמי, ואני נהנה ומגשים את עצמי היטב בחברתם. חשבתי שאולי באמצעות הכלים דכאן אפשר יהיה לפעול באופן דומה באוכלוסיות אחרות, ועדיין לא אבדה תקוותי.
אני ממש לא נבהל כמישהו מקשה ומתווכח ומדבר לעניין. אני אובד עצות מול התקפות קטנוניות וחסרות ערך, שלדעתי מעידות על פחד ורתיעה קמאיים אצל השומעים המסתוריים. בהתחשב בעובדה שאין לי יכולת לדעת מי הם ומה מניעיהם החשק להמשיך ולדון איתם הולך ופוחת.
סיפר לי מיימוני (ואני מקווה שזה לא סוד) שאנשים שייצגו את עניין הקבלה בפורום עד היום פרשו בסופו של דבר בטענות של אפיקורסים וכו'. אני פורש, אם אפרוש, בטענה של עמארצים, כלומר משעממים ויבשים. תן לי אפיקורס עסיסי אחד ולא אלף... (שם הגדרתי, כאן לא כדאי).
הנה קם מתעניין אחד (חוקר ומקובל) ואמר בוא נעבוד יחד מכיוונים שונים. שמחתי. התנפלו עליו, ולא העריכו את העבודה העצומה שהשקיע. כעת הוא נעלם, מקווה שיחזור. ככה לא בונים כלום. ככה מתקשקשים בלי טעם. אני לא כועס, אני פשוט מאוכזב.
נשלח ב-11/11/2010 17:57
שותף במחילה, יצאת בטענה שבקבלה יש תשובה לכל דבר, אנשים שאלו אותך שאלות ולא נראה לי שהצלחת לענות. שאלו אותך על זמן עיהורו של נחש ושוב לא הצלחת להראות על איזה נחש מדובר. טענת שספרים מסויימים מיוחסים לאנשים מסויימים, שאלו אותך על הייחוס וענית שכבה למדת בפקולטה שלך.
אפילו על ייחוס הזהר לרמד"ל יש טענות יותר מבוססות.(עיין ספר יוחסין).
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 11/11/2010 18:04:30
נשלח ב-11/11/2010 18:10
בעלבעמיו כתב:
שותף
במחילה, יצאת בטענה שבקבלה יש תשובה לכל דבר, אנשים שאלו אותך שאלות ולא נראה לי שהצלחת לענות.
טענת שספרים מסויימים מיוחסים לאנשים מסויימים, שאלו אותך על הייחוס וענית שכבה למדת בפקולטה שלך.
הריני להזכיר שוב ושוב שהקבלה (וכל התורה) מבוססת על הסתכל באורייתא וברא עלמא, כלומר הרעיון העקרוני הוא שכל נקודה בבריאה יש לה שורש בתורה. דרכי המעבר בין התורה לעולם הם בטיפולה של הקבלה. מכאן ועד יכולת לחזות תוצאות הלוטו או לקנות מכוניות הדרך ארוכה. בקשתי להתמודד עם הרעיון הכללי הזה ולא למהר לפרוט אותו לפרוטות.
כשמעלים מהלך חדש בהבנת סוגיא בנגלה לא ממהרים לשאול ישר על הנפק"מ. יש דרכים איך לנתח את המהלך עוד הרבה לפני כן, ובאמת אפילו אם לא נגיע לנפק"מ לעולם.
שים לב ותראה שכמעט ולא נשאלה שאלה אחת לגופו של עניין.
בעניין ההיסטוריה של הקבלה אמרתי שוב ושוב שאין אני עוסק ומתעניין בה. מבחינתי התורה שהגיעה עד אלי היא נתונה, ואני אחראי על המשך המהלך שלה אצלי. לכן עניתי לך שכך קבלתי ועם הנתונים האלה אני עובד הלאה (למשל לקשר את עניין ספר יצירה המבוסס על עשר הספירות לעניינו של אברהם בעולם- בחינת חכמה. ולקשר את עניין הספד"צ המבוסס על חמשת הפרצופים לעניינו שלל יעקב בעולם- בחינת הדעת)
נשלח ב-11/11/2010 20:31
שותף הא גופא קשיא, ואתה יודע מי שוכן בפרטים.
לעצום את העינים מההיסטוריה זה סתם גיחוך. יש לי בבית ספר נפלא משלמה המלך שעין לא ראתה ולך תוכיח שלא.
_________________
נשלח ב-11/11/2010 20:54
"החיסרון היותר גדול שיש בתכונה של יראת שמים, שאינה מחוברת יפה באורה של תורה, הוא מה שבמקום יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה. וכיוון שהאדם מתחיל להיות מתיירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובל בבוץ הבערות, הנוטל את אור נשמתו, מכשלת את כחו, ומעיבה את רוחו"
(אוה"ק ג' פתיחה).
נשלח ב-12/11/2010 00:39
זהירות:
מדרון חלקלק.
כוונתי להערות האישיות. לכל הצדדים.
אם אדם מגיע לכאן, אין עליו לנמק מה מטרתו. חובתנו לכבדו. בין אם דעותיו כדעותי או ההפך.
היו כמה הערות שחצו את הגבול מבחינה זו.
אני מקווה שחוקר ומקובל יחזור. אני גם מקוה ששותף סוד ימצא את הדרך לכתוב מדריך לקבלה כך שאפשר יהיה לקרוא, לעיין, ולהציג שאלות.
למרות שהתרשמותי מהקבלה אינה חיובית, אני מתאמץ לשמור על פתיחות. מה יש לנו חוץ מפתיחות, כדי לא להיות נעולים ומקובעים?
לגבי הסיוע שהפורום מגיש לאחרים, ידוע לי על כאלו שהתבטאו בלשון שהפורום הועיל להם, ולצערי ידוע לי על כאלו שהיו כאן ולאחר זמן, אמנם כשלא היו בפורום, התרחקו משמירת מצוות מעשיות על פי השולחן ערוך. (לא הרבה, אולי אחד שנים, אבל הסיפורים כואבים לי עד היום. האם הפורום דחף אותם החוצה? שמר עליהם כל עוד זה היה אפשרי? ואולי זה שהתרחקו הוא חלק מתהליך מורכב שבסופו ישובו ויתעלו יותר מקודם? אני רק בשר ודם, אז עצוב לי בגלל הסיפורים האלו).
אולי צריך לזכור שאין לנו מבחן מעשי ליראת שמים, שהיא דבר המסור ללב. יכול להיות מבחן לדעות ואמונות, במידה שאדם משתף אותנו במחשבותיו, ויכול להיות מבחן לביצוע מעשי של מצוות, שיכול לכלול בהחלט התכוונות בתפילה.
אולי כדאי לזכור שלא כולנו מודדים באותם מדדים. אני רואה עצמי כאורתודוכסי וגם כחרדי (אם כי לעתים מיואש מהחרדיות הקהילתית כדרך). ובכל זאת, אני אראה, כמו שהוזכר לעיל, אדם שתיקן את אמונותיו (גם קבלה...) והתרחק ממנהג והחל להשקיע במצוות מן התורה ותקנות דרבנן, ובשמירתן האיכותית, אדם שהתעלה.
דוגמא: בתקופה מסויימת עלה בפורום נושא הכפרות. מישהי שאלה אם לקיים מנהג הכפרות או לא. תשובתי היתה שזה מנהג רע וכך הרי לשון השולחן ערוך (שצונזרה, אבל קיימת בדפוס ישן). היא כתבה שהיא פוחדת, וכתבתי לה שהברכה מקיום השולחן ערוך גדולה מכל פחד. עד כמה שידוע לי היא הפסיקה לקיים מנהג כפרות.
זו בעיני זכות.
אבל דברים אינם מגיעים במנותק מחבילות. מה זה אומר לגבי בעלה? לגבי ילדיה? לגבי השכנים? שהיו אולי רגילים לראותה עושה כפרה על תרנגולות? האם לתגובה בסגנון מקסמן נגד סיפורי בדים יש תועלת או גם נזק? אני שומע מתושיה (שם בדוי) ומשיר (כנ"ל) דברים מבית הספר שמקוממים אותי. אבל אני חושש להגיב. מחאה לא תועיל, לדעתי. אז האם השפעה ישירה על חבר בפורום שתגרום לו לצאת נגד תופעות שליליות בסביבה היא דבר טוב?
מצד שני, אם אין נסיון להשפיע, מה עשינו? אם אנו באים לסביבה בשם התורה, בשם המקורות, לא רק בשם הסברה, ומוחים נגד מנהגי הבל וכיו"ב, האם זה לא טוב?
כתבתי כמה צדדים לגבי השאלה של שותף סוד. השאלה שלו עומדת בפני מדי יום כיפור ולא רק אז.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
נשלח ב-12/11/2010 08:54
ושוב אפנה לאשכולות של בןאישאחד שהתקבלו ע"י מסתיג הקבלה שלנו בכבוד רב.
כבר שנים שלא התחברתי לפורום כדי להגיב, אבל רק כדי להוציא מליבך: אני התחזקתי לא מעט בשמירת מצוות, בהבנת טעמי תורה, וגם בענווה ובפתיחות לדעות שונות משלי- ובזכות הפורום.
אמנם אני מאמין בנכונות הקבלה, לפחות בענפיה המרכזיים, בניגוד לכמה מהדעות בפורום, אך אין לי בעיה לשמוע בנימוס דעות אחרות. אני רואה בפורום גל גדול של רימונים. אכול ככל יכולתך, בלי להיחנק ובלי לבלוע קליפות.
אה, ובדרך אגב- אני לא חרד לדבר ה'. אני שמח בדבר ה', אוהב את דבר ה', משתוקק לדעתו עוד ועוד- לא רואה שום צורך בחיים של חרדה.
אני מסכים בהחלט עם ההבחנה, שאי אפשר לפסוח על שתי הסעיפים- גם להתחזק בחרדתיות, וגם להיחשף לפתיחות שבדיון אמיתי (אקדמי?) של תורה.
נשלח ב-12/11/2010 14:05
shuvkash כתב:
אני מסכים בהחלט עם ההבחנה, שאי אפשר לפסוח על שתי הסעיפים- גם להתחזק בחרדתיות, וגם להיחשף לפתיחות שבדיון אמיתי (אקדמי?) של תורה.
תראה צדיק: קודם תודה ויפה מצדך לבוא לומר שהפורום עוזר ועזר,
מה ההגדרה של התחזקות חרדית ? אם מדובר בלהיות חרד יותר מלשון חרדה, בוודאי אפשר כלומר אפשר לעבוד את השם באימה ויראה מפני גדלותו ולא מפני פחד משדים\גהינם וכדומה,
להחמיר יותר בהלכה מפני אהבת השם, בוודאי לא בפומבי בגלל בהצנע לכת עם השם,
לעזור לזולת: בוודאי אפשר להיות יותר חרדי מחרדי,
אני לא רואה שום סיבה להפסיק להיות חרדי הדוק אחרי שעברתי כמעט על כל האשכולות,
במיוחד אלה שלמדו תורה וחז"ל וגאונים וראשונים ואחרונים באמת ובעיון,
כמעט כל הנושאים מוזכרים בספרים בדרך לא דרך,
אני מדבר על ספרים בארון הספרים בכל בית חרדי,
לדוגמא: הביקורת על הקבלה:
מי מהלומדים לא ראה ביקורת בתוך הספרות שלנו,
דוגמא אישית שלי:
אתחלתי ללמוד משלי עם האבן עזרא, ומיד אמרתי לחברי, שזה לא האבן עזרא זה כנראה זיוף,
שנינו רצונו לברר אצל ידענים ובאמת התברר שזה זיוף,
רצוני לומר שהלומד החרדי שלומד באמת ובעיון יבוא בכל מקרה לכל הביקורת,
או שהתמזל מזלו וימצא לו שותף\חברותא ללמוד ולדון בעניין, או שיקבל את אזהרת חז"ל\דניאל "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזהַר הָרָקִיעַ"
אני מטבעי אוהב לשאול דווקא את אלה השקטים והלומדים בשקט בבית מדרש,
אתה פתאום מגלה שהתמים הזה כביכול עולה עליך פי מאות בשאלות וקושיות,
ושוב דווקא אלה שלומדים באמת ולא אלה שלומדים כמו שאומרים תהילים,
המקום הנפלא הזה (הפורום שלנו) באמת מראה לנו שהנה כולנו דנים בכל הנשאים אף אחד מהלומדי תורה לא משקר לעצמו,
וגם אפשר לשאול חברים מנוסים כבר בנושאים אלה, ויש כאן חברים שמכירים ספרות חוץ חרדית, ואז אפשר לראות איך הספרות האלה פותרת את השאלות,
בקיצור כאן המקום להחכים לכל מי שרוצה ללמוד תורה באמת,
בוודאי שזה יכול להזיק לעםארץ, אבל הם לא גלשים כאן כי הם במילא לא אוהבים ללמוד,
הבעיה של העםארץ היא גם בלימוד שיר השירים, ולאו דווקא לגלוש כאן,
תוקן על ידי maxmen ב- 12/11/2010 14:09:58
נשלח ב-13/11/2010 19:09
לא כתבתי התחזקות חרדית. אינני שייך, גם סוציולוגית לקבוצה המתכנה "חרדית". כתבתי להתחזק בחרדתיות- תחושה של חיים מתוך חרדה, לא חרדת קודש, אלא חרדה על גבול ההפרעה הנפשית, חרדה כעיקרון מנחה לחיים, שעושה רושם כי מנסים להנחילה כאבן יסוד של החיים בבתי החינוך של המגזר.
