שירי קודש זו לא חוכמה - ניתן לפתוח כל סידור, מחזור, ברכון לשבת, דיוואן, ספר בקשות, וכו' - ולראות. אלא שהשאלה היא שוב - עד כמה גדוילים הגדוילים המבוקשים צריכים להיות
"השאלה היא, כמובן, עד כמה גדוילים הגדוילים המדוברים צריכים להיות."
ובאמת זאת הייתה המטרה שלי בפתיחת הדיון. אשאל את הדברים במפורש:
כיצד היו מקצת מחכמי הישיבות ומקצת מהאדמורים של הדורות האחרונים מתייחסים לעמית שהיה מפרסם שירי חול ומחזות?
נשלח ב-11/11/2010 20:38
לא טוב
נשלח ב-11/11/2010 20:40
רדף,
יש כאן בפורום הרבה אנשים חריפי שכל ומהירי תפיסה. אבל לא כולם כאלה. שמא תרצה להרחיב?
תוקן על ידי אליעזרט ב- 11/11/2010 20:42:51
נשלח ב-11/11/2010 20:49
מה יש להרחיב? פוק חזי איך לא אצל חרדים אלא באגפים היותר "תורניים" של הציבור הדתי הלאומי מתייחסים ליוצרים שצמחו מתוך ה"ציבור שלנו": היחס נע בין זלזול ["אלו לא רציניים אלו"] לבין עויינות ["הם ממומנים ע"י האיחוד האירופי בפקודת האפיפיור ומטרתם לעקב את הגאולה ע"י החלשת הרגש היותר לאומי שבתוך האומה"]
_________________
נשלח ב-11/11/2010 20:58
רודף וראה מה הם עשו לקרליבך- שאחרי מות קדושים ולא אצל כולם. וראה מה עושים לזמרי החסידות והיהדות המשדרים באמת הויות דתיות- שהרבנים מעולם לא הוו הויה דתית מימיהם. וראה מה עושים למשפחת רנד. וכו'
נשלח ב-11/11/2010 21:15
גדולי חכמי ישראל אם עסקו גם בשירת חולין, לכאורה זה מוסיף לדמותם כמו שגם היו מצחצחים את הנעליים כאשר היו נצרכים לכך.
שירת החולין היא לכאורה ערוץ ביטוי לקירבה ולכיסופים אל האלוקות המסתתרת, ונועדה לשמש את היותר רחוקים מן האלוקות - ומדוע לקרובים אל הליבה, להתהלך בשבילים עוקפים?
