|
|
| נשלח ב-11/11/2010 23:07 |
 |
| |
צענע, אבל אני מבקש לדון לא בחכמי ספרד אלא בחכמי ימינו, והריני חוזר על שאלתי שמלמעלה:
| אליעזרט כתב: |  |
אילו היו חכמי ספרד קמים היום מקברם ועושים סיור בישיבות השונות בבני ברק ובירושלים כלום לא היו מבקשים לבקר בספרייה ולראות את המדפים של הספרות היפה? |
|
והריני מוסיף עתה:
בוודאי היו ראשי הישיבות מרימים גבה ואולי אף זורקים אותם מכל המדרגות. ואוי לאותה בושה!
תוקן על ידי אליעזרט ב- 11/11/2010 23:09:57
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2010 23:11 |
|
| |
אילו חכמי ספרד היו חיים היום יתכן מאד שדעתם היתה כדעת החרדים.
ראה את דעתו של פליישר שהבאתי לעיל.
אין חדש תחת השמש.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2010 23:11 |
|
| |
אליעזרט
אין חריגות בעצם העובדה שחיבורי פיוט ושירה לא נהוגים כיום. גם בזמן התנאים והאמוראים הם לא היו מצויים.
כל דור והיואנסים שלו.
תור הזהב היה די חריג בהיסטוריה הרבנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2010 23:14 |
|
| |
יש הרבה הבדלים בין הגדוילים של אז לגדוילים של ימינו -- השירה היא רק דוגמה צדדית. ריה"ל לא היה מוקף חצר ומשמשים ומזכירים וגזברים. אבן גבירול לא הורה לאף אחד להצביע לשום מפלגה ולא הורה לשום מפלגה לחוקק חוק זה או אחר. לא היו ישיבות ב"נשיאותו" של האבראוואנאל [זו לא שגיאת כתיב. הגיע הזמן שאנשים יידעו איך מבטאים את השם הזה]. לאבן עזרא לא קראו "כ"ק מו"ר הרה"ק רשכבה"ג ר' אברהם שליט"א תובב"א".
כמו שסגסג ציין בצדק, עם מטען כזה על הגב - למי יש זמן או כוח לכתוב שירים..
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2010 23:18 |
|
| |
חברים יקרים,
קניתי כמעט את כל דבריכם האחרונים. ואם הזכרתם את 'תור הזהב' של יהדות ספרד, כיצד יכנו בעוד מאה שנים את דורנו אנו - דור הישיבות השונות עם שני הפלגים והחסידות עם שני בנים ממשיכים שמתקוטטים זה עם זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2010 23:20 |
|
| |
| אליעזרט כתב: | | | כיצד יכנו בעוד מאה שנים את דורנו אנו - דור הישיבות השונות עם שני הפלגים והחסידות עם שני בנים ממשיכים שמתקוטטים זה עם זה? |
|
כיצד מכנים היום את הדור שלפני חורבן הבית השני?
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2010 23:21 |
|
| |
כתיבת שירה אינה תלויה בעיסוקים אלה או אחרים.
למשורר אמיתי השירה נחוצה כאוויר לנשימה.
אלא שהגדולים בימינו לא היו נתונים מימיהם להשפעות זרות כפי שהיה בימי הביניים שההשפעה הערבית היתה חזקה.(לחז"ל אין מסורת של שירה רק עיון שכלתני)
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2010 23:28 |
|
| |
| רדףהשיג כתב: | | כיצד יכנו בעוד מאה שנים את דורנו אנו - דור הישיבות השונות עם שני הפלגים והחסידות עם שני בנים ממשיכים שמתקוטטים זה עם זה?
כיצד מכנים היום את הדור שלפני חורבן הבית השני?
_________________
|
|
רדף,
אם לא שפסקה בימינו הייתי אומר שנזרקה בך רוח הקודש. כך אני חושב כבר שנים. אנו מוקפים באוייבים ואילו לפנינו הכתות השונות אין להם אלא מלחמות הכיבודים והשררה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2010 23:35 |
|
| |
רדף
לתופעת החצרות ועיטורי הקודש וההוד הנקשרים לראשי השבט. ישנה סיבה פשוטה "תופעת הכיתתיות".
כשעל מספר משבצות צפופות יושבים אוכלסין מרובים. מתחילה תופעת התבדלות מוקצנת וקיטוביות .כשכל אחד דורש אינדוודואליות בה הוא יודגש.
תופעה זו לא מיוחדת דווקא לציבור החרדי (אם כי מטבע הדברים ובנסיבות מסוימות הם מרובים שם), היא תופעה יהודית מובהקת. אין מדינה בעולם בסדר גודל כמו ישראל שבה כ"כ הרבה מפלגות ותנועות-לעומתיות.
גם בתקופת המשנה והתלמוד היו תופעות דומות.
מה שלא היה בתקופת אשכנז וספרד בה היה לכל חכם את עירו וחבל ארצו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2010 00:17 |
|
| |
אני חושב שראוי להזכיר את הרב קוק שעסק בשירה, הן בהם כשלעצמם והן בשפתו הפיוטית בכל כתביו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2010 00:48 |
|
| |
רק עתה ראיתי שיש אשכול הקשור מעט לעניינו ושמו 'שירי עגבים'. ראו כאן:
אבל אני מעוניין בעיקר לדון בסגירות ובחנק שמאפיינים את הישיבות בדורנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2010 01:06 |
|
| |
שלא להשאיר הנייר חלק, אצטט מכאן את שירו הקצר של החכם האשכנזי המופלא, הרב אברהם י. קרליץ:
השכל
רצוני להיות גלויה
להמדבר עיני נשויה
אך הנני חבויה
דודי יחידי להכירי
הרצון ספון להשאירי
מכירי יוסיף להאמירי
(עוד שירים שכתב לרגל שמחות: אגרות: חלק א' אגרת פ"ה; חלק ב' אגרת צ"ד. )
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2010 09:26 |
|
| |
| אליעזרט כתב: | | כיצד יכנו בעוד מאה שנים את דורנו אנו - דור הישיבות השונות עם שני הפלגים והחסידות עם שני בנים ממשיכים שמתקוטטים זה עם זה?
כיצד מכנים היום את הדור שלפני חורבן הבית השני?
_________________
רדף,
אם לא שפסקה בימינו הייתי אומר שנזרקה בך רוח הקודש. כך אני חושב כבר שנים. אנו מוקפים באוייבים ואילו לפנינו הכתות השונות אין להם אלא מלחמות הכיבודים והשררה. |
|
אני פעם טענתי שניתן לשרטט מפה דיי מוצלחת המתאימה כל זרם בימי בית שני לכל זרם בימינו:
הצדוקים - אלו הם הדתיים לאומיים ה"ממלכתיים" המיינסטרימיים. הפרושים, אלו הם החרדים: הרב עובדיה הוא בית הילל והרב אליישיב הוא בית שמאי. האיסיים - אלו הם הגבעונים, שמאסו בחיים הבורגניים הרקובים ופרשו מהחברה הכללית המודרנית. הסיקאריים - אלו הם הכהניסטים, וכן הלאה. הדתיים הליבראליים, נוסח בית מורשה, נאמני תורה ועבודה, קולך, הרטמן וכו' - אלו הם המתיוונים המתונים (שגם אני נמנה עליהם). אלו שיש להם אידיאולוגיה אנטי-דתית, אלו הם המתיוונים הקיצוניים. ואילו רוב העם - אז כמו היום - הוא עם הארץ - כשמו כן הוא. הוא רואה עצמו כשייך לדת היהודית אך הידע שלו לגביה מוגבל וכך גם הפראקסיס הדתי שלו
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2010 10:43 |
|
| |
איך שכחת את ה"משיח" של אז ושל היום...
ומי היה אז לייבוביץ'?
ואיך שכחת את הרומיים של אז ושל היום (אמריקאים).
ההיסטוריה משכפלת את עצמה.
|
|
|
|
|
