|
|
| נשלח ב-20/12/2010 12:16 |
 |
| |
מקס
דייק בבקשה- כמעשה אליהו- לא שהוא היה אליהו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 12:26 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | מקס
דייק בבקשה- כמעשה אליהו- לא שהוא היה אליהו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
נכון, אבל יש שמבינים שהוא ממש פנחס (ואפי' בגמרא "ולא כהן מר?") למרות שבתנא דבי אליהו ובעוד כמה מקומות
הוא במפורש אומר שהוא מבני רחל..
נ.ב.
יש אשכול על אליהו הנביא? לא על חייו אלא על פעלו לאחר מיתתו (גילוי אליהו וכיו"ב)?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 12:29 |
|
| |
יש -על הנושא הזה. מי הוא אליהו- גם מה לך פה אליהו. יגעת מצאת
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 12:38 |
|
| |
ירוחם ומקס ידידיי,
לעניין הזיהוי של פנחס עם אליהו נראה לי שהצדק עם מקס שמבקש להסתמך על דברי אבן עזרא במקום אחר. זוהי אכן דרכם של הדרשנים לזהות אישים שונים שחיו בתקופות שונות משום שיש להם קווי אופי דומים. ולענייננו: פנחס זה אליהו משום ששניהם קנאו לדבר השם ובשניהם נזכר עניין הברית שהשם נתן להם, וכפי שיבואר בהמשך.
לעניין כסא של אליהו כך נאמר בפדר"א בסוף פרק כט: הקב"ה אומר לאליהו = פנחס
לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על גילוי עריות (??? וראה רד"ל על אתר)... וכאן אתה מקנא חייך
שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד
למלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וגו'
כשנעיין בדברים נראה שלפנינו בפדר"א מסורת מדרשית שהתפתחה ממסורת מדרשית אחרת:
המסורת העיקרית והראשונה מזהה את אליהו כמלאך הברית ודבר זה למדים ממלאכי ג 1:
הנני שלח מלאכי... ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא...
ומלאך זה הרי הוא אליהו. כך יש ללמוד ממלאכי ג 23:
הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא
שימו לב היטב: די בפסוקים אלה כדי לראות שאליהו הוא הוא 'מלאך הברית' ולתת עניין זה לברית מילה. מכאן ועד לחידוש שאליהו הנביא מבקר בכל ברית מילה הדרך קצרה.
אבל מחבר פדר"א מוסיף נדבך דרשני משלו: אליהו הוא פנחס (שניהם קנאו קנאת השם צבאות ושניהם זכו לברית עם השם)
והקב"ה כעס על הקנאה הבוערת בו והעניש אותו שעליו לכתת את רגליו לכל ברית מילה שישראל מקיימים. ואני מוסיף בדרך צחות שלפיכך מציעים לו כסא לתת מרגוע לרגליו העייפות.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 20/12/2010 12:43:06
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 13:10 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | מקס
דייק בבקשה- כמעשה אליהו- לא שהוא היה אליהו |
|
ירוחם:
ברור רק מה חשבת ?? האבן עזרא אומר מפורש שהוא לא אליהו ממש, ראה מה שאומר לגבי פנחס,
אבן עזרא במדבר פרק כה (יג) ומלת אחריו - לאות שמת, ואינו אליהו כלל. (שפנחס מת)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 13:28 |
|
| |
יונתן, האם אתה חושב שתנא דבי אליהו נתחבר על ידי אליהו הנביא??? (כדמשמע מדבריך)
אליעזר, מה הסברך לאמור בגמרא "ולאו כהן מר"????
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 13:36 |
|
| |
| ארתח_זוטא כתב: | | יונתן, האם אתה חושב שתנא דבי אליהו נתחבר על ידי אליהו הנביא??? (כדמשמע מדבריך)
אליעזר, מה הסברך לאמור בגמרא "ולאו כהן מר"???? |
|
תנא דבי אליהו נתחבר ע"י רב ענן כמדומני. והסיפור הזה מופיע גם במקורות אחרים (גמרא או מדרש)
למאי נפק"מ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 13:52 |
|
| |
כתבת שאליהו עצמו אומר בתנד"א שהוא מבני רחל - זו הנפ"מ, האם יש לתנד"א סמכות בעניני אליהו
לפי התלמוד רב ענן כתב זאת מפי אליהו, לזה כיוונתי "נתחבר על ידי אליהו"
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 13:59 |
|
| |
| ארתח_זוטא כתב: | | כתבת שאליהו עצמו אומר בתנד"א שהוא מבני רחל - זו הנפ"מ, האם יש לתנד"א סמכות בעניני אליהו
לפי התלמוד רב ענן כתב זאת מפי אליהו, לזה כיוונתי "נתחבר על ידי אליהו" |
|
גם סיפורי אליהו אינם מפי אליהו בעצמו...
וכמו שאמרתי זה גם מופיע במקורות אחרים. בראשית רבה, למשל..
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 14:34 |
|
| |
הגמרא בב"מ המספרת על אליהו בבית הקברות ושואלים אותו שם- ולאו כהן מר? המעניין שם בגמרא כי אליהו לא עונה לעניין, הוא אומר שם- קברי צדיקים אינם מטמאים- כלומר אני בהחלט יכול להיות כהן- אבל מה אני עושה כאן- בגלל שקברי צדיקים לא מטמאים
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 15:04 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | הגמרא בב"מ המספרת על אליהו בבית הקברות ושואלים אותו שם- ולאו כהן מר? המעניין שם בגמרא כי אליהו לא עונה לעניין, הוא אומר שם- קברי צדיקים אינם מטמאים- כלומר אני בהחלט יכול להיות כהן- אבל מה אני עושה כאן- בגלל שקברי צדיקים לא מטמאים
_________________
מודה ועוזב
|
|
וגם ה"הלכה" הזאת תמוהה בפני עצמה..
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 15:27 |
|
| |
ההלכה זו תמוהה מאד וההלכה של מתי וקברי עכו"ם לא מטמא. תמוה הרבה יותר- כי בתורה כתוב שכן.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 18:31 |
|
| |
אליעזר ותלמיד,
הטענה אם אמר הרמב"ן את הדברים תוך כדי ויכוח או מה חשב הרמב"ן שהמלך יבין מהדברים, איננה רלוונטית ביחס לשאלתי על כוונת אומר הדברים - כיוון שאמר למלך בויכוח כי הוא אינו מאמין, הוא מפרש למה הוא אמר שאינו מאמין - דברים כפשוטם
השאלה המתבקשת האם בדברים התכוון הרמב"ן לזלזל ולהמעיט בחשיבות האגדה רק לשם נצחון בויכוח, או באמת להסביר את מהותה - ובכך לחזק את מעמד סמכות התושב"ע לפרש לא כפשוטו - אם אתם בדעה כאותו אחד המתקרא רב - שיהיה לכם לבריאות.
ברובד העמוק של הויכוח הוא מערער על עצם הפירוש הגורף כפשוטו, גם אם הוא ברב המקרים מקבל את הדברים כפשוטם, הויכוח הוא עקרוני כמו כל שאר הויכוחים שהיו לחכמים עם הזרמים השונים שכפרו בסמכות התושב"ע לפסוק על פי דעת חכמיםשראשיתם בצדוקים והקראים ואחריתם בעליית הנצרות. - וכמו שהרמב"ן כותב בראש דברי הסיכום שלו : "זה ענין הוויכוחים כולם, לא שיניתי בהם דבר לדעתי". כלומר : אני כמו שאר כל החכמים, מתווכחים על אותם העקרונות - וזה גם עוד צד למה הפירוש שלי הוא מה שהרמב"ן התכוון אליו -
תלמיד,
"אם כבר להתלות בלשון מגיד לחברו אולי על דרך הגיד לך מה טוב שאלו אמרות מוסר ולא תורה והלכה"
הלשון מגיד לחברו הוא ביחס להגדרתו לאגדה - אתה חולק על כך שאגדה היא תחת הקטגוריה של רמז וסוד ? אתה רואה באגדה כמי שמלמדת מוסר ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2010 14:13 |
|
| |
המילה מהיכן?! מדרש תמוה
להלן העתקה של מדרש בראשית רבה פרשה מו (באדיבות אתר 'דעת')
ר' ישמעאל ור' עקיבא
ר' ישמעאל אומר: אברהם כהן גדול היה.
שנאמר (תהלים קי): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו'.
ונאמר להלן (בראשית יז) ונמלתם את בשר ערלתכם.
מהיכן ימול?
אם ימול מן האוזן, אינו כשר להקריב.
מן הפה, אינו כשר להקריב.
מן הלב, אינו כשר להקריב.
מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב?
הוי אומר: זו ערלת הגוף.
ר' עקיבא אומר: ארבע ערלות הן:
נאמרה ערלה באוזן, (ירמיה ו) הנה ערלה אזנם.
ונאמרה ערלה בפה (שמות ו) הן אני ערל שפתים.
ונאמר ערלה בלב (ירמיה ט) וכל בית ישראל ערלי לב.
ונאמר ערלה בגוף, וערל זכר.
ונאמר לו: התהלך לפני והיה תמים.
אם ימול מן האוזן, אינו תמים.
מן הפה, אינו תמים.
מן הלב, אינו תמים.
ומהיכן ימול ויהיה תמים?
הוי אומר: זו ערלת הגוף.
מקרא אמר: ובן שמונת ימים ימול לכם, כל זכר לדורותיכם.
אם ימול מן האוזן, אינו שומע.
מן הפה, אינו מדבר.
מן הלב, אינו חושב.
מהיכן ימול ויהיה יכול לחשוב?
זו ערלת הגוף.
חברים,
מדרש זה תמוה עד מאוד - כלום אכן צריך להכריע באיזה איבר יש למול? ואם כן, כלום התירוצים האקרובטיים מיישבים את השאלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2010 15:00 |
|
| |
אליעזר מדרש כאמור צריכים לדרוש- הרי המדרש כדבריך צע"ג ובינתיים שלא תהיה בספקות
שבת דף קח
מניין למילה שבאותו מקום? - נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו, מה להלן דבר שעושה פרי - אף כאן דבר שעושה פרי. - אימא לבו, דכתיב +דברים י+ ומלתם את ערלת לבבכם, אימא אזנו, דכתיב +ירמיהו ו+ הנה ערלה אזנם? - דנין ערלתו תמה מערלתו תמה, ואין דנין ערלתו תמה מערלת שאינה תמה.
|
|
|
|
|
