לגבי דבריך האחרונים, לא כתוב בדיוק שהלכו לעשות שפטים, אלא שהלכו לראות מי זה שמעיז להעיר לחבורת תלמידי חכמים ובורח. ורבי לא מיחה, כי לא ידע עדיין שזה ר"מ. כמו כן לא ברור שכבר היה אז נשיא.
בכל אופן הפירוש בירושלמי כאילו רבי ראה את ר"מ במקרה מאחוריו פעם אחת בימיו ולכן זכה לתורה, מופרך לגמרי.
1) מבחינה היסטורית ברור שרבי ראה את רבי מאיר פעמים רבות ולמד מפיו תורה, רבי היה בנו של רשב"ג (השני), ובזמן שהיה רשב"ג נשיא היה רבי מאיר 'חכם' בית הועד (הוריות יג': "בימי רשב"ג.. רשב"ג נשיא, ר"מ חכם, ר' נתן אב ב"ד", כל זה היה המינוי הקבוע), ואין שום ספק שבנו של הנשיא היה מסתובב בבית הועד, וכשהגדיל הוא עצמו נתמנה נשיא באותו בית ועד.
2) המעשה בירושלמי מדבר בחתונת רבי שמעון ברבי, בנו של רבי יהודה הנשיא. (כנראה היה הבן הצעיר כי בנו גמליאל נעשה לנשיא אחריו ולא שמעון). בחתונה זו היה רבי צריך להיות לכל הפחות קרוב לארבעים, ועדיין היה רבי מאיר בארץ. התעלה על דעתך שעדיין לא ביקר רבי בבית הועד שאביו עמד בראשו, ובהמשך גם הוא - עד גיל ארבעים?
3) וגם הסיפור עצמו מוכיח שהכיר את רבי מאיר לפני ולפנים, שהרי אף אחד לא ידע מי הוא זה המעיר האלמוני, ורק רבי הציץ מהחלון וראה את ערפו, אבל איך ידע שזה רבי מאיר, אם לא שהכיר היטב את מראהו וידע לזהותו אפילו לפי ערפו??
4) עצם העובדה שרבי עושה משתה, ורבי מאיר מסתובב בעיר ומעיר הערה וממשיך ללכת, מוכיח ששניהם הסתובבו באותה עיר. האמנם מעולם לא נפגשו על הדרך?? רבי פשוט לא התעניין ברבי מאיר?
5) רבי מאיר היה גר בטבריה, וגם רבי היה גר בטבריה או בצפורי, ורבי מאיר היה דורש בבית הכנסת בכל שבת כמוזכר באגדות בהרבה מקומות, אבל רבי מעולם לא בא לשמוע את רבי מאיר? ואיך למד כל תורתו של רבי מאיר, אשר סתם משנה אליבא דרבי מאיר, על ידי שליחים? וברור שסתם משנה ר"מ כי רבי היה תלמידו של רבי מאיר. (או שמא היה תלמיד אלמוני של רבי מאיר שהיה רבו של רבי יהודה הנשיא, אבל שמו לא נזכר בשום מקום ולא נודע? כל זאת כששניהם חיו באותו מקום ובאותה עיר, ורבי מאיר היה מלמד ודורש כל ימיו ורבי היה עסוק כל ימיו בלחבר את כל המשניות של ר"מ).
6) לא ייתכן שרבי ראה את ערפו של ר"מ ומיד אמר "לא זכיתי לתורה אלא משום שראיתי את ר"מ מאחוריו", שהרי רק עכשיו ראה אותו. אא"כ נמציא שאמר זאת שנים רבות לאחר מכן, ובאמת עד גיל ארבעים לא זכה לתורה.. ומישהו חיבר את הסיפור על האמירה של סוף ימיו. למרות שבירושלמי מסופר שראה את ר"מ ואמר, משמע מיד.
7) המאמר הבא אחריו בירושלמי מוכיח שאין הכוונה לראיה חד פעמית: "ר' יוחנן ורשב"ל תריהון אמרי לא זכינו לתורה אלא בגין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה", ואין הכוונה שבמקרה פעם ראו אצבעותיו, שהרי ר' יוחנן היה מיושבי בית המדרש של רבי, ובחולין קלז: מספר שמקומו היה בשורה ה17 מרבי, הרי שישב מולו וראה את פניו תמיד. ואולי הכוונה שהיו רואים את אצבעותיו מפלפלות בתורה ותנועות ידיו וכדו'. (ריש לקיש למד תורה בילדותו כמ"ש התו' ב"מ פד. ושם מביא משבת קיט: גירסה אחת שלמד מרבי. ועי' בילקוט רמז תתעא' אמר רבי לר' יוחנן, ונר' שהוא ט"ס).
לכן ברור שרבי ראה גם ראה את רבי מאיר ולמד ממנו תורה הרבה. וענין המעשה הזה בירושלמי שבמקרה ראה את ר"מ מאחוריו באותו מעשה וזיהה אותו, והזכיר רבי שלא זכה לתורתו אלא מפני שראה ר"מ מאחוריו כשהיה יושב בדרשותיו, ולכן הכירו גם עכשיו מאחוריו. או שאמר כן על דרך חביבות, אמנם ראיתיו רק מאחוריו, אבל אל תזלזלו בראיית ר"מ מאחוריו שהרי וכו'.
וחתם זוטא
