אגדה- כפשוטו או כמדרשו [אליעזרט או ירוחם]

אברהם,

ראה לציון המקור בחולין צ, ב אותו מביא הרמב"ם כראיה לדבריו -  "דברה תורה לשון הואי, דברו נביאים לשון הואי, דברו חכמים לשון הואי .." כך שלמעשה הדברים הם עקרוניים גם לגבי חז"ל שהלכו בעקבות הנביאים, שהלכו בעקבות התורה -

נ.ב. מה שהרמב"ם כותב בקטע המצוטט ספרי הנבואה כוונתו היא ל"ספרי התורה" -

אברהם,

ראשית איפה הבנת מדבריי או להבדיל מדברי הרמב"םשהסיפורים המומצאים הם ללא מסר גלוי או נסתר ? כל עניין הסיפור המומצא הוא כדי להעביר לא סתם מסר אלא "מסר מסויים" שעליך להבין.
ותמהה אני עליך, אם התורה כוללת סיפורים שמצוצים מן האצבע ( אם נניח כגרסת החכמים שסוברים שאיוב לא היה ולא נברא אלא משל היה, ) כדי להעביר לנו מסר כלשהוא, אז למה יהיה לך מופרך שחכם ימציא סיפור ?

ירוחם, אמשלום וכולם,

יש כאן דו-שיח מרתק בין אנשים בעלי רקע ובעלי השקפות שונים. ואני פשוט מתענג לראות כיצד הדיון כאן מתפתח.

אמשלום שימי לב מה קורה כאן.

את מקדמת את הדעה שיש לגשת לכל טקסט קנוני ולנסות למצות ממנו את המירב. ואני מסכים אתך לגמרי. אבל אם אני מבין נכון את מתכוונת לכך שיש לחקור את אגדות האחים גרים וסיפורי סינדרלה וכיוצא בזה בכובד ראש כפי שעושים באקדמיה.

אבל איני סבור שהחברים אחרים (ואולי ירוחם בתוכם) יסכימו לכך.

הם ניגשים לחקר אגדות התלמוד מתוך חרדת קודש. ואם ירוחם כתב את מה שכתב עדיין אין הדבר אומר שהוא מסכים אתך.

שבת שלום

[אליעזרט,

תתפלא, עוד נכונה לך הפתעה..

כשאין את הבסיס האמוני וההילכתי של המקבלים עליהם עול תורה - ז"א שהתושב"ע אוטונומית לחלוטין וסמכותה נובעת ממנה עצמה. (שאת הסמכות קבלו חז"ל מסיני, 'משה קבל את הסמכות ומסרה ליהושוע וכו' - ואפילו להכריע נגד המקרא 'הלכה עוקרת מקרא' -)  וכל משמעות התושב"ע מסתכמת בזה שהיא פרשנות על התושב"כ - זה מקום נקודת ההשקה בו מתקיים מפגש ההסכמה בין אמשלום וירוחם.
 במידה ותנסה לשכנע מהמקורות הכתובים בפסוקים הרומזים על כך - הוא יעמוד על דעתו, וכאן הרמזים הגלויים או הנסתרים האמורים לא יעשו עליו רושם, ולא ישחקו אצלו תפקיד "מלמד". הוא לא יסתפק בפחות ממראה מקום בו כתוב במפורש , שניתנה להם הסמכות, כגון, 'אני ה' אלוקים נותן את הסמכות לחכמים לפסוק על פי דעתם, ודבריהם יהפכו לדברי אלוקים חיים'

קח למשל, את נושא 'זכות אבות', ותנסה לשכנע אותו שהיתה לחז"ל את הסמכות לקבוע שכבר מזמן בית שני, אחרי שישראל הפרו בהפרה בוטה פעם אחר פעם את 'ברית האבות' , תמה אותה זכות . והיות והזכות תלויית ברית, מעתה, רק מעשיהם יקבעו אם יהיו ראויים לאותה זכות שוב, אם לאו -
 מה יאמר לך הלה (שהדברים אינם משרתים את עמדותיו הימניות) ? שחז"ל הראשונים האחרונים וכל החכמים שמצדדים בדעה זו, שלא משנה כמה היא הגיונית "בודים מליבם ומדמיונם" (= כדבריו ) - שהרי כתוב במפורש במקרא, שיש הבטחה אלוקית שהארץ ניתנת לישראל לעולמי עד,  ועל כן, לאף בן אנוש אין את הסמכות להפר הבטחה שניתנה מפי האל -

 אם כן, ניחא, האגדות המומצאות המאופיינות באבסורדים מעוררים בו מחשבות מפעילים את חושי מוחו, והוא לומד מהם מסרים ממסרים שונים ומגוונים, גם זו לטובה -
אך אבוי, מה המסר שיש ללמוד מזה שחז"ל בדו מליבם גם פרשנויות רציונליות ?! ]