מדריך לדמגוג המתחיל

וואי. איזה ענווה וכיבוד ת"ח זה לזה יש כאן. כל אחד מסביר לשני כמה הוא טועה וממעיט בערך עצמו.

מחזה די נדיר בפורום הלוהט הזה.

המדריך לפאתט:

1. פתח אשכול ששמו המדריך לדמגוג. מובטחך שכל הדמגוגים יבינו שאליהם התכוונת ולא יהינו לפצות פיהם עוד.

המדריך לסופר-פאתט שחושב שהוא גם משכנע או מנצח בכל ויכוח:
2. קרא לעצמך בשמו של מין שמאובנים שלו מהווים את אחת ההוכחות למה שאתה יוצא נגדו (מאוד קוּל, אין ספק)
3. עבור לטענה פילוסופית שאינה בתחום הויכוח. דוגמה: בויכוח אם מאורע כלשהו התרחש, ויכוח היוצא מנקודת הנחה כי גופים אכן קיימים ומאורעות אכן מתרחשים וכי יש לנו דרך (שאין ספק שיש לבקר אותה תמידית) לדעת עליהם, הצהר כי לפי יוּם כל מושג הסיבתיות הוא פיקציה הטבועה במוח האנושי, ישות שלפי דקארט אין הוכחה שהיא מתקיימת היות ויתכן וחושינו מטעים אותנו, ובכלל אין שום הוכחה אונטולוגית שההווה היה כך מאז ומעולם או שיהיה בעתיד. 
3. חזור על סעיפי המדריך לדמגוג, תוך אזכור מפורש של טענותיהם של מתחריך.
4. הזכר מעשיות סבתך ממזרח פודולוסיה, והשתמש בשפת האיסלם. איזכור חבלי ארץ במזרח אירופה וכן שימוש באותה שפה גורם לאנשים מסוימים לתענוג עילאי, ומגדיל את הסיכוי שיזדהו עם דבריך.
5. שים כמה שיותר רווחים בין השורות. כך יהדהדו דבריך בעיני/אוזני הקורא.
6. היה ציני. זכור: זה ממש אולדפיישן להתדיין על טענות לגופה של טענה. בעצור כאן (חושבים את עצמם ל)חושבים כבר מזמן לא מכריעים ויכוחים ככה.
7. גייס את שאר המשתתפים בפורום לטובתך, ע"י מניפולציות של גיל הגן.
8. עשה כל זאת, וייחס זאת רק לזה שמתדיין איתך. דוגמה: את רשימת השיטות שלך עצמך צטט בשם קארל צ'אפק.

(9. הילחם במי שחושף איך המלך הוא עירום והלוגיקן בעיני עצמו אינו אלא פאתט-שמשחק-במגרש-הציניות-של-הגדולים: קרא עליו את המילה הגסה צ****ת, אולי אפילו חסום אותו)

הדברים מכוונים בעיקר לשני ניקים ספציפיים, שהופכים כל דיון לפתאטטיישן במיטבו ומפריעים לי להתענג. 

אנג'וי.

ההווה

מה קרה לך?

יש דרכים פחות פוגעות למתוח ביקורת.

או אביא דוגמה אחרת: אם יש משהו שבאופן עקרוני לא עובד בהסבר הדארוויני של המכאניזם האבולוציוני - למשל, הנחות שגויות במובהק או סתירות לוגיות - הרי שריבוי הפרטים - מה התפתח ממה ומתי - אולי יעזור להשכיח את
הבעיה - אבל הוא לא יפתור אותה. 

בעיות עקרוניות צריכות גם להפתר ברמה העקרונית. 

עכשיו, יכול להיות שמי שאיננו בקיא בפרטי הדארוויניזם לא יוכל למצוא את הפתרון העקרוני הנדרש - אבל זהו עניין פסיכולוגי-ביוגראפי הנוגע לאנשים העוסקים במלאכה [כפי שאיינשטיין אמר "המזל מגיע למוחות מוכנים"] - לא עניין הנוגע למהותה לתיאוריה עצמה.

במידה ופתרון זה נמצא ניתן יהיה להציגו בפני כל מי שמבין את עקרונות הדארוויניזם והלה יבינו - מבלי צורך לגלוש לפרטים בעת הצגת הדברים [אם לא על דרך ההמחשה בלבד]

_________________

שנרב
נניח ששנינו, הידועים לתהילה בטמפרמנט הלוהט שלנו, נכנסים לדיון. למרות שאנחנו חכמים ונבונים ויודעים את התורה ונכנסים לוויכוח בהנחה שאנחנו צודקים לחלוטין, עדיין יש מוכנות בסיסית להשתכנע. אם אשכנע את בעל דבבי מה טוב, אם הוא ישכנע אותי אקפל את הזנב ואודה שטעיתי ויתכן גם שנסיים בתיקו.
לעומת זה, אנשי הדברות, בטוחים מראש שעמם הצדק, ההוכחות הם רק היכי תמצי לכך, והא ראיה שמקביליהם לפני כמה מאות שנים השתמשו בפילוסופיה האריסטוטלית באותו להט שהם משתמשים במדע המודרני, ומכאן שהדרך אינה חשובה, העיקר שהמסקנה תהיה נכונה.
ומכאן ברור שהם תמיד מנצחים בנוק אאוט.

מספרים, שבזמן ההסתבכות האמריקאית בוויטנאם הציע סנטור צעיר שהצבא יסוג מיידית מוויטנאם. שאלו אותו, "מה, ככה? כשכולם יודעים שאנחנו מפסידים?" ענה הסנטור, "לא, קודם עלינו להכריז שניצחנו".

לכן אני תמיד מנצח בויכוחים...

_________________