לוגיקה: האם יש ספרים של אמת מוחלטת?

אדם נורמאלי לא יחלוק על הקביעה שהטענה "הדשא ירוק" אמיתית אמ"ם הדשא הוא אכן ירוק. וזאת אפילו בלי לברר מה פירוש "דשא" ו"ירוק" - יהיה אשר יהיה פירוש המשפט "הדשא ירוק" - אם נתון שהוא מבטא טענה - הוא אמיתי אמ"ם הדשא ירוק. 

אם מישהו, למשל, הוא פנומנאליסט וחושב ש"הדשא הוא ירוק" פירושו ש"אני רואה מראות כאלה ואחרים" – עדיין הוא יסכים שהמשפט "הדשא הוא ירוק" אמיתי אמ"ם הדשא הוא ירוק.

וגם מישהו ריאליסט, שחושב שהמשפט "הדשא הוא ירוק" מבטא מצב ענינים אובייקטיבי "שם בחוץ" – גם הוא יסכים לסכמה T.

וזה מה שיפה בסכמה T – הרזון שלה.

הדיון אודות פירושו של המשפט "הדשא ירוק" הוא דיון נפרד לחלוטין מהדיון אודות פירושה של המילה "אמת" במשפט"טענה p אמת" - ההחלפה של p ב"הדשא ירוק" היא רק לשם האילוסטראציה. אם אתם רוצים דוגמה אחרת - החליפוה בכל משפט החביב עליכם.

"האם כשאני רואה שהדשא ירוק, זה אומר שבאמת הדשא ירוק? "


זו שאלה אחרת מאשר שאלת אמיתותה של הטענה "הדשא ירוק" בהינתן שהדשא ירוק ושאלת היות הדשא ירוק בהינתן שהמשפט "הדשא ירוק" אמיתי.

זו כבר שאלה אפיסטמית: האם החושים לא מטעים אותנו מידי פעם? האם זה שאני רואה שכך וכך מהווה הוכחה לכך שכך וכך?

ובכן - כמובן שהחושים מטעים אותנו מידי פעם וכמובן שזה שאני רואה שכך וכך איננו מהווה הוכחה לכך שכך וכך. אבל, כך אנו מקווים, זה כן מהווה הצדקה  לטענה שכך וכך. 

אנו מקווים שברוב הפעמים, החושים אינם מטעים אותנו. 

היינו אולי רוצים כלי יותר מוצלח – אבל מכיוון שבלי להסתמך על החושים אי אפשר לרכוש הרבה האמנות שאנו זקוקים להן ביומיום - אזי אין לנו ברירה אלא להסתמך עליהם.

עכשיו, כמובן שזה שאין לנו ברירה לא מהווה הוכחה - ואפילו לא הצדקה - לכך שניתן להסתמך עליהם.

אבל פה ניתן לבצע משהו מעין ההימור של פאסקאל: 

יש שתי אופציות - או שהחושים כלל לא מספקים לנו אינפורמאציה נכונה או שהם כן מספקים לנו אינפורמאציה נכונה מידי פעם.

אם האופציה הראשונה מתקיימת, אז אנו לא מפסידים כלום כשאנו מסתמכים על החושים:

מאחר והחושים הם האמצעי הבלעדי שלנו לדעת אמיתות קונטינגנטיות [לא טאוטולוגיות] אין שום הצדקה לחשוב שבהסתמכות על החושים אנו מרעים את מצבנו האפיסטמי [גם אם איננו מטיבים אותו] - כלומר, שאנו רוכשים האמנות שגויות דווקא [זאת מאחר ואופציה כזאת, כמובן, איננה טאוטולוגית - ואם נרצה ללמוד שהיא מתקיימת מתוך נתוני החושים  - שהם האמצעי היחיד לרכוש האמנות קונטינטיות - ניקלע לפאראדוקס השקרן]. מקסימום, אנו משולים למטילים מטבע - כלומר, מחזיקים בהמון האמנות ללא הצדקה כלל [ודוק: זה שאין הצדקה לטענה כלשהי   איננו מהווה הצדקה לכך שטענה זו שקרית: "לא[יש הצדקה לכך וכך]" איננו שקול ל"יש הצדקה ל[לא כך וכך]"] -- האמנות שיכולות להיות אמת או שקר

או בצורה יותר סכמטית: כשיש לנו טענה שהדבר היחיד שמועמד להוות לה הצדקה אלו הם נתוני החושים, הרי שיש פה שני ספקות (1) האם נתוני החושים אכן מהווים הצדקה לטענה כלשהי ו-(2) האם טענה זו אמת. אם נתוני החושים מהווים הצדקה – הרי שמוצדק לקבל טענה זו. אם נתוני החושים אינם מהווים הצדקה – הרי שעדיין טענה זו יכולה להיות אמיתית במקרה. כך שהטענה "אולי החושים מספקים לנו אינפורמאציה שגויה דווקא" [כגון בטיעון השד של דקארט] היא בבחינת ספק ספיקא – אולי זה באמת המצב – ולכן, מאחר ומצב זה אכן אפשרי, אין לראות במהלך זה שעשיתי הוכחה לאמיתות האינפורמאציה המתקבלת בחושים – אבל כן ניתן לראות במהלך זה הצדקה לקבל כאמיתית את האינפורמאציה המתקבלת בחושים.

[כמובן שלא מדובר כאן על חישוב מתימטי של הסתברות – כי האירועים פה אינם אירועים אלמנטאריים]

קצת מאכזב שעל סמך כרעי תרנגולת כאלה נשענת ההסתמכות שלנו על מידע אמפירי – אבל זה מה יש. לא ראיתי הצדקה יותר טובה לכך.

אני לא חושב שכך אוכל לשכנע מישהו שאיננו מסתמך על חושיו להסתמך על חושיו. אבל סיפקתי מעין נחמה שבדיעבד לאלו שכן מסתמכים על חושיהם – לאמור: זה בסדר, אתם רציונאליים כשאתם עושים כן. אבל בינינו – אין באמת אנשים שלא מסתמכים על חושיהם בעיצוב האמנותיהם [אולי חוץ מכמה משוגעים]. גם אלו שטוענים שאינם – עושים שקר בנפשם. או כך נראה לי, לפחות. בכל אופן – קוראי טקסט זה כנראה מסתמכים על חושיהם – אחרת למה להם לבזבז זמן בהתבוננות בסימנים שהם אשליה?

עכשיו שימו לב – דיברתי לעיל על "נתוני חושים" כאלו היו דבר מה פשוט וחד משמעי. התכוונתי בזאת לציין משהו מעין "סך הנתונים האמפיריים" – לא לנתון חושי בודד זה או אחר [אם יש בכלל דבר כזה - נתונים חושיים בדידים]. ההצדקה לעיל היא הצדקה באופן כללי להסתמך על נתונים אמפיריים – לא הדרכה איך לעשות זאת.

כמובן, אנו מפרשים כל חווייה שלנו לאור חוויות אחרות – והמצב הרבה יותר מורכב מ"אני רואה מולי עץ – לכן יש מולי עץ".

בחזרה לשאלתך – האם כשאני רואה שהדשא הוא ירוק, עלי להסיק שהוא ירוק. זה כמובן תלוי – אם הצצת בו לשנייה והוא היה נראה לך ירוק, אם באמת השאלה הזאת עקרונית לך – מן הסתם כדאי להסתכל שוב, וביתר תשומת לב, ולבחון את הדשא תחת תאורות שונות. אבל פעם לא תוכל להשיג הוכחה - כלומר לעולם לא תוכל להיות לגמרי בטוח באופן ראציונאלי - אבל כל בדיקה נוספת מגדילה את הסיכויים שעיניך לא הטעו אותך.

מאידך, לעתים אין את הלוקסוס הזה – למשל, קצינים בשעת קרב צריכים לבצע הערכת מצב מהירה על סמך שבבי מידע. האם נגיד שבאותה מידה יכלו להטיל מטבע? לאו דווקא. הערכת מצב שמתבצעת בצורה רציונאלית על סמך שבבי מידע – הסיכוי שהיא תהיה נכונה גדול מהסיכוי שהערכת מצב המתבצעת על סמך סברת כרס תהיה נכונה.   מאידך, האם יכול להיות שהערכת מצב שהתבצעה בצורה רציונאלית עדיין תיהיה שגויה [למרות היותה מוצדקת]? בוודאי שכן – מעשים שביומיום. האם יכול להיות שסברת כרס תיהיה במקרה נכונה – בוודאי שכן – גם כן מעשים שביומיום.

 "האם אמת זה דבר מוחלט בכלל?"

למה כוונתך? בדרך כלל "מוחלט" משמש כאלטרנטיבה ל"יחסי". למשל – התכונה "היות גבוה מ" היא תכונה יחסית, בעוד ש"היות בעל גובה מטר ושמונים" היא תכונה מוחלטת [=קאטגורית]. מאחר וטענה היא אמיתית או שאיננה אמיתית [חוק השלישי הנמנע] – הרי שאמיתות היא תכונה מוחלטת של טענות. אם לזאת כוונתך – אז אמת היא דבר מוחלט.

"האם אמת לא נקבעת לפי רמת הוודאות?"

אני חושב שבהודעתי הקודמת הסברתי שלא – וגם הסברתי למה לא.

"כלומר, אנחנו אומרים שP אמת. כשאנו ודאיים שP"

אולי יש אנשים זהירים כאלה. לא ברור לי איך אנשים כאלה יתנהלו בעולם. נראה לי שרוב האנשים מקבלים גם את אמיתותן של טענות שאין להם וודאות לגביהן.

אבל כל זה לא קשור לעניינינו – גם אילו היינו מקבלים כאמיתיות רק טענות שאנו וודאיים לגביהן – זה לא היה מעלה או מוריד לאמיתותן.

יכולה להיות טענה שאף אחד איננו מקבל כאמיתית – ואעפ"כ היא אמיתית. יכולה להיות טענה שלכולם יש וודאות אודותיה ואעפ"כ היא שקרית.

היותנו מקבלים טענה כלשהי, p, כאמיתית [במילים אחרות, היותנו מאמינים ש-p ] – לא היא ההופכת טענה זו לאמיתית.

אביא לך דוגמה. קח חופן חול והשלך אותו ארצה. באחד הרגעים בהם חופן החול היה בידך, נקרא לו רגע t, היה בידך מספר מסויים, a, של גרגרים [בכוונה אני משתמש ב-a, שהוא קבוע – כלומר, מציין מספר מסויים – ולא ב-x שהוא משתנה – כלומר, מציין מספר כלשהו]. השלכת את החופן מבלי לספור את הגרגרים שבידך. כנראה שאף אחד גם לעולם לא יספור אותם – גם אם יהיו פעם אמצעים לכך [ולו משום שאף אחד לא יטרח לעשות זאת – כי אין בכך שום תועלת].

עכשיו ניקח את הטענה (A) "היו בידך a גרגרים ברגע t". אם נחליף את "a" במספר הגרגרים בטענה (A), נקבל טענה אמיתית. היא אמיתית אע"פ שאף אחד אי פעם לא יידע את אמיתותה.