מצוות והלכות שעברו ובטלו מן העולם'.

פי,

בהלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה יט לא נאמר אלא זה:

      ... אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה

אבל דברי ארתח אחרים. נחכה לבעל השמועה בכבודו ובעצמו שייתן לנו מראה מקום מדויק, ויסביר לנו מה התכוון בדבריו בסיפא שפירוש הרמב"ם הוא 'מקורי וחביב'.

אליעזר

למה מראה המקום שציינתי אליו לא קשור לעניין

הרי אני פירשתי על סמך אותו המקור את מה שהרמב"ם כותב בהמשך בפרק כא

יט  וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת, או יביא עצמו לידי הרהור; אלא אם יבוא לו הרהור--יסיע ליבו מדברי הבאי והשחתה, ויפנה לדברי תורה שהיא "איילת אהבים, ויעלת חן" (משלי ה,יט). 

אליעזר,

סך הכל ניסיתי לדון את דברי ארתח לכף זכות, וכתבתי במפורש שעד כמה שידוע לי לדברים שכתב אין מקור, מלבד מה שכתב בהלכות איסורי ביאה -

וכל מה שהרמב"ם מתכוון אליו הוא שאדם שנכנס לסיטואציה כזו של סחרור המוביל לקישוי, יכנס לבית מדרש ויכניס מחשבותיו לדברי תורה שיסיטו אותו מאותם המחשבות

תודה ריב,

ועתה נחכה לארתח שייתן את מראה המקום המדויק, ויסביר את האפיון שהוא נתן לפירוש הרמב"ם שהוא 'מקורי וחביב'.