מצוות והלכות שעברו ובטלו מן העולם'.

בעב

(לא רצוי במקום לירות להדר בעבודת יד ולשחוט?)

התשובה היא – כן. ובמקום שיש צורך חושבני (ומי יאמר זאת בוודאות טרם יבוא לידו בפועל) שההיתי גם מת עקה"ש. על אף שגם זה נגד המוסר.

אליעז

באופן כללי חושבני שיש דברים היכולים "לזוז" במסגרת ההלכה, אם כי קצב התזוזה בפועל נראה לי שיהיה מקביל לקצב האבולוציה. אין לי קו גבול ברור מתי דרכיה דרכי נועם, נמצאת מתגנה על בעלה, היתר יחוד באשתו נידה והשאת עגונה בע"א (שאלו שיקולים הומניים ששימשו לדיני דאו') ומתי לא. אודה אם מישהו ישכילני. העליתי זאת פעם או פעמיים בפורום ולא קבלתי תשובה שהתיישבה על ליבי (למעשה ב2-3 הנושאים האמיתיים שלמענם נכנסתי לכאן לא קבלתי תשובה מספיק טובה. אבל בהחלט הספיקות קבלו גוון אחר)

תלמיד
אולי לחנוק שזה בגופו ממש.

ירוחם,

הדברים מסובכים עד כדי כאב, אבל הבה וניתן כבוד לחוגים המכונים דתיים לאומיים ולרבני צהר שעוזבים מדי פעם את הגמרא ושוקדים על תקנתם של בני ישראל.

גידופיו של י"ל קשורים לביקורת המקרא ( ישעיהו א׳ , ישעיהו ב׳, והיד נטויה לחלק ולהפריד) וכבר מזמן הגיע הצורך שמישהו יעשה סדר במשנתו של האיש ויורה דרך איזה חלקים הם ישעיהו ואיזה יאשיהו וכו, ולעניין השינויים במעמד האשה השינויים מתרחשים באיטיות . וחייבים לציין שחלק מהשינויים נעשים בהשפעת הממסד הציוני למשל טוענת רבנית יכולה לייצג בבי"ד בארץ אבל אין מציאות כזו אצל החרדים בחו״ל . לכשעצמי איני יודע אם חוסר תקפות של האשה לעדות נובע ממעמדה הנמוך בהלכה אלא מהגדרת הנשים כדעתן קלה וכמו הגדרת העבד שלפני שחרורו פסול לעדות כי אינו לוקח את מראה עיניו ברצינות הראויה .ההגדרה דעתן קלה אינה רק שנוחה להתפתות חס ושלום אלא שאינה מתוודעת לעומקו של עניין מראה או מקרה שנפגשת עמו ונדרשת להעיד עליו ,העבד גם לא כשיר למסירת עדות למרות שיום לאחר שחרורו יכשר לעדות כי הנהגתו הנפשית שונה בעיני חזל וגם בעינינו אחד לעומקו ההגדרה היא מכלילה אבל המציאות כרגע מעידה על מצב דומה

_________________

אם כך, לבנו ראשית מי מלחמת מצווה, כהגדרתה התנכ"ית,

בהנחה שכן, [כפי שכתבתם לי בגובה] נשאלת השאלה, האם האברכים חובשי ספסלי בית המדרש אינם מתבטלים ממצוה זו וכך מעבירין ומבטלין אותה מן העולם....

[כדבר כותרת האשכול].

ירוחם, אין להתעלם מכך שזה, מבחינתם,  "חזון אחרית הימים" אליו הם שואפים ומטיפים,

על רעיון זה והפצתו הם מוכנים למסור את נפשם. [כך, באופן רשמי, בכל אופן]

שניכם כאחד החמצתם את לוז הענין,

והוא כשציבור לא מבוטל מצדד בעמדה שמשפיעה בפועל על אורח החיים הכללי,
אין להקל ראש. גם בכך שהתעצמות השיטה, הסנקציות שנוקטים במתנגדים לה, הוסיפו לכך את הגידול הדמוגרפי הצפוי, וקבלתם מימצא מדאיג שיש בו כדי לענות על נושא האשכול...

[ועדיין לא הגדרתם, כמבוקש, מהי "מלחמת מצווה"].