אולי ניתן לצייר ציר היירארכי של מודאליות אצל הרמב"ם:
האל - חוקי הלוגיקה - העולם - השגחה כללית - חירות - אקראיות
_________________
נשלח ב-16/11/2010 20:42
רדף,
למרות שכל העולם מקרי, אצל הרמב"ם, עדיין הוא הבחין בין השגחה כללית - שהיא משהו דומה לחוקי הטבע - לבין השגחה פרטית - שהיא, כפי שציינת, פרי הרצון החופשי, אצל הרמב"ם.
השגחה כללית היא לא משהו שדומה לחוקי הטבע. כל אדם, באשר הוא חלק של המציאות הטבעית, כפוף לסיבתיות הגלומה בה ולתוצאותיה; ומבחינה זו קורותיו של האדם נכללות במערכת הכללית של סיבות ומסובבים, שהטביע הבורא בעולמו. לעומת זאת, הכרעותיו הרצוניות של האדם אינן נובעות ממציאות טבעית זו, והן מסורות בידי כל פרט ופרט. כלומר, הרמב"ם מציג את פעולתו הרצונית של האדם כאנטיתזה לטבע, הוא מבדיל בין קורותיו של האדם הנובעות משילובו במציאות הטבעית ומכפיפותו לחוקיה, שהם הם ההשגחה הכללית. ובין מעשיו הנובעים מרצונו החופשי -
אוסיף ואומר יותר מכך:
הרמב"ם בפירוש אומר שההשגחה הכללית השלטת בכל העולם [אולי חוץ מאנשים מסויימים - וגם בהם ברוב הזמן],לא קובעת האם עלה מסויים ינשור ברגע נתון, או נמלה תימחץ ברגע נתון - לאפוקי מאברהם פריד. [אני לא זוכר את המיקום המדוייק במו"נ, אבל את תוכלי, מן הסתם, להפנות אותנו אליו].
אם רצית לומר שהרמב"ם אינו מקבל את מושג ההשגחה הפרטית במובנם של המאמרים "אין אדם נוקף אצבעו.." או ארבעים יום קודם יצירתו של הולד.." אז אתה צודק - וזה ברור מעצם הגדרתו את ההשגחה הפרטית כפי שהוא מסביר אותה..
[אולי חוץ מאנשים מסויימים - וגם בהם ברוב הזמן]
ראה במו"נ חלק ג פי"ח הרמב"ם מציין כי 'מידת השפע' (= לא בכיוון מן החוץ אל האדם, אלא מן האדם אל ה') של המושגח תלויה בו - מידת השפע האמורה מתבטאת בשלושה מובנים - מדוע אנו אומרים על האדם שלם ההשגה שהוא מושגח ? ראשית, משום שהוא יודע להימלט מן הצרות הפוקדות טיפשים. שנית, האדם שלם ההשגה מצמצם יחסיו עם בני אדם אחרים עד למינימום ההכרחי, ומכיוון שרב הצרות והנזקים לא באים מן האדם עצמו, אלא מתוך קשריו ועסקיו עם אחרים, ומי שדבק בה' , סיכוייו להסתכסך מוגבלים ביותר. הדבר השלישי נוגע לכל אותם פגעי טבע ידועים הגורמים לאדם סבל ויסורים אולם האדם הדבק בה' אינו חש בכל אלה, משום שתודעתו תפוסה בעצם דבקותו בה' והיא המעסיקה אותו תמיד , כדוגמאת רבי עקיבה שסרקו בשרו במסרקות ברזל ...
נשלח ב-16/11/2010 20:48
"השגחה כללית היא לא משהו שדומה לחוקי הטבע. ...הכרעותיו הרצוניות של האדם אינן נובעות ממציאות טבעית זו, והן מסורות בידי כל פרט ופרט. כלומר, הרמב"ם מציג את פעולתו הרצונית של האדם כאנטיתזה לטבע, הוא מבדיל בין קורותיו של האדם הנובעות משילובו במציאות הטבעית ומכפיפותו לחוקיה, שהם הם ההשגחה הכללית. ובין מעשיו הנובעים מרצונו החופשי" [ההדגשות בדברייך שלי]
אז השגחה כלליתהיא כן משהו שדומה לחוקי הטבע. הלא כן?
_________________
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 16/11/2010 20:51:04
נשלח ב-16/11/2010 20:56
מצאתי את המקום [לאפוקי מאברהם פריד]:
חלק שלישי פרק י"ז
"אבל שאר בעלי-החיים וכל שכן הצמחים וזולתם, דעתי עליהם כדעת אריסטו. אין אני מאמין בשום אופן שעלה זה נשר בהשגחה עליו, ולא שעכביש זה טרף זבוב זה בגזרת האל ורצונו הפרטי עכשיו49. ולא שהיריקה שירק ראובן נעה עד שפגעה ביתוש זה במקום מסוים והרגה אותו על-פי גזירה. ולא שכאשר דג זה חוטף תולעת זאת משטח פני המים, זה בחפץ50 אלוהי פרטי. כל זה, לדעתי, במקרה לחלוטין51, כמו שסובר אריסטו52. "
_________________
נשלח ב-16/11/2010 20:56
לא, השגחה כללית היא לא משהו שדומה לחוקי הטבע השגחה כללית היא הפועל היוצא מחוקי הטבע -
נשלח ב-16/11/2010 20:59
לריב: תוכלי לתת דוגמה לחוק טבע לעומת השגחה כללית?
_________________
נשלח ב-16/11/2010 21:04
לדעתי- ולא כפי יום- זריחת השמש היא חוק טבע, הגשמים בארץ-אפשרות- להשגחה כללית
נשלח ב-16/11/2010 21:05
"לדעתי- ולא כפי יום- זריחת השמש היא חוק טבע"
גם לדעת יום
"הגשמים בארץ-אפשרות- להשגחה כללית"
הרמב"ם היה אומר שהגשמים בארץ הם מקרה
_________________
נשלח ב-16/11/2010 21:06
גשמים ספציפיים הכוונה - לא עצם העובדה שבדרך כלל יורדים פה גשמים בחורף [קצת] - לזה הוא היה קורא "השגחה כללית"
_________________
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 16/11/2010 21:09:02
נשלח ב-16/11/2010 21:32
אולי דוד יום שינה בינתיים את דעתו- כשאני למדי אותו הוא לא אמר את זאת הוא טען שזריחת השמש אינו חוק
הגשמים היא השגחה כללית -הכונה לכמות הגשמים.
נשלח ב-16/11/2010 21:49
"הגשמים היא השגחה כללית -הכונה לכמות הגשמים."
כמות הגשמים היא מקרה, אני משער, לפי הרמב"ם - לא קשור להשגחה בכלל - לא כללית ולא פרטית
"אולי דוד יום שינה בינתיים את דעתו- כשאני למדי אותו הוא לא אמר את זאת הוא טען שזריחת השמש אינו חוק"
איפה הוא אמר זאת?
כל שהוא אמר היה שלא ניתן לדעת אם השמש תזרח מחר: אבל כל עוד היא ממשיכה לזרוח - זריחת השמש היא חוק טבע, לפי יום.
אצל יום, כל חוקי הטבע [לא רק זריחת השמש - גם חוקי ניוטון] הם לא יותר מאשר חוקיות [regularity] בתהליכים הנצפים - ואינם מהווים גורם סיבתי [בניגוד לאיך שהגדרתי סיבתיות בעמוד לעיל], זה נכון. אבל יום היה האחרון שיפסול את המדע של תקופתו. הוא היה מעריץ גדול של ניוטון ושאף לכונן מדע בעל רמת דיוק דומה באשר לנפש האדם ובפילוסופיה.
הוא גם היה סבור שהפיזיקה של ניוטון היא התיאוריה הסופית בפיזיקה ולא יהיה משהו יותר טוב.
אה, תשאל: איך זה מסתדר עם מה שכתבתי לעיל?
ובכן, יום [כמו פילוסופים אחרים], הבחין בין המצאות או העדר הצדקה לאמונה כלשהי לבין המצאות או העדר האמונה הזאת עצמה או היותה נכונה או בלתי נכונה.
הוא היה סבור שחלק ניכר מהאמנותינו אינן מוצדקות כלל אלא הן פועל יוצא של הפסיכולוגיה שלנו - שאין אנו יכולים לחשוב אחרת - מגבלה כזאת שלנו. [קאנט המשיך אותו מהנקודה הזאת ואילך]
הוא אף כותב שהוא עצמו איננו מסוגל להחזיק בעמדותיו ליותר מכמה דקות אחרי שהוא יוצא מחדר הלימוד שלו..
לכן, הוא המשיך להאמין גם בפיזיקה הניוטוניאנית וגם בהיסטוריה וגם בקיומו שלו וגם בקיומם של אנשים אחרים ועצמים וכו'
הוא היה לא סתם רחפן: הוא היה דיפלומאט, והיסטוריון חשוב - וגם פילוסוף חשוב של המוסר, הפוליטיקה, האנטי-תאיזם ובעוד תחומים: כל אלו עיסוקים שאינם ממש מתיישבים עם תורתו האפיסטמולוגית...
רדף
בענין הגשמים- אם שמת לב כתבתי בראשית דברי- לדעתי- כתבתי כבר כי בדרך כלל אני כותב את דעתי ולא של אחר.
אתה כותב על יום
כל שהוא אמר היה שלא ניתן לדעת אם השמש תזרח מחר: אם זה חוק אז ודאי שהיא תזרח הרי זה חוק אבל כל עוד היא ממשיכה לזרוח - זריחת השמש היא חוק טבע נראה לישאת המשפט הזה לא כתב, . בספרים שאני זוכר הוא כתב-הוא זרח אתמול ושלשום כנראה שהיא תזרח גם היום, או משהו דומה, אם תבדוק ותגיד שטעיתי אקבל.
ושוב, כבור בפילוסופיה פעם העליתי טיעון שאילו חוקי הפיזיקה היו הכרחיים לוגית, ממילא לא היה מקום לא לנס ולא לבחירה, כי אז הפרתם היתה מן הנמנעות הלוגיות שלדעת הרמב"ם במורה גם הקב"ה כביכול מציית להם. אאבל אם הם לא הכרחיים לוגית, ממילא יש מקום ל'פרצות' בהם.
