אשכול השאלות הקטנות

אסתרק כתב: באיזה עוד האסק חוץ מ25 מיאמי הופיעו?

ירחמיאל הופיע עם הפרחים בשלשה קונצרטי 'האסק':

בקונצרט 'האסק' 7 – שם הופק מחזמר בן שעתיים מדהים במינו [אם יש מאן דהו שעיניו לא צפו במחזמר המופלא, אפנה אותו בהקדם תוך המלצה חמה לצפות ולשאוב עונג צרוף נפלא], כשהמקהלה משתלבת שם כחלק מן המחזמר בשני ביצועים יפיפיים ל'מחרוזת חתונה' [שם הם מארחים את יהודה ספינר, אביו של...] ו'לא ישא גוי'. שני הביצועים הללו קיימים גם באלבום ה-DVD 'Miami Experience 4', שם הם לקוחים מתוך קונצרטים של המקהלה, אולם התפאורה המלווה אותם ב'האסק' מעניקה להם מימד מיוחד. מלבד זאת, אחד מחברי המקהלה, Mark Schlesinger [-מארק שלזינגר], משחק שם בצורה יוצאת מן הכלל את תפקיד הנכד 'Velvey'.

בקונצרט 'האסק' 8 – שם הם ביצעו, בין שאר היצירות, מחרוזת מדהימה בדואט עם מרדכי ורדיגר. אחח, מדובר בהנאה מוסיקלית צרופה של שני כשרונות מוסיקליים. אגב, באשכול אליו הפנה netson, ציינה מנהלת הפורום ז"ל yosher כי ה"הופעה הזאת מעולם לא יצאה בדיסק לצפייה בעקבות וטו שהוטל על צילום, הקלטה ותיעוד שנערכים באולם שבו היתה ההופעה". צדקו דבריה כי הקונצרט אכן לא יצא מעולם באלבום צפייה, החלטה שהביאה להפסד נכס מוסיקלי מכובד, אולם אוסיף ואציין כי הוא בהחלט תועד בוידאו, ופיסת המוסיקה המוזהבת הזו קיימת לה אי שם. [אגב, קונצרטי 'האסק' מאוחרים יותר שהתקיימו באותו האודיטוריום - 'Avery Fisher Hall' - הכוללים אף את הקונצרטים בשנים האחרונות, בהחלט יצאו באלבומי צפייה]. זהו לא הקונצרט היחיד שלצערנו לא יצא באלבום צפייה. ההיסטוריה של קונצרטי 'האסק' מלומדת בקונצרטים מדהימים שברובם תועדו בוידאו, אולם מעולם לא ראו אור מסיבות שונות ומגוונות. אציין לדוגמא את קונצרט 'האסק' 3 שהכיל מופע נפלא של אבריימ'ל פריד, שיצא לאור רק במהדורת אלבום שמע ומעולם לא ראה אור כאלבום צפייה, למרות שסלילי הוידאו בהחלט קיימים, זאת משום ווטו שהטיל על-כך אבריימ'ל פריד, כידוע ליודעי ח"ן. בחזרה לקונצרט האמור, 'האסק' 8, הוא אמנם לא יצא באלבום צפייה, אף לא זכה לראות אור עולם כאלבום שמע, אולם המחרוזת האמורה שולבה במסגרת אלבום השמע 'HASC – Unforgettable Moments 1'. מומלץ בחום מוסיקלי.

ואחרון חביב לעת עתה, כשאנו ציפייה להופעה נוספת בזו הבקתה: בקונצרט 'האסק' 25 – בו חגגו חצי יובל שנים למופעים, והחזירו אמנים נשכחים מן העבר כדוגמת יואל שרעבי, דדי גראוכר ועוד, שם ביצעו ירחמיאל והפרחים לקראת סוף הקונצרט את השיר 'שמע ישראל'.

חשוב לציין, כי המקהלה אמנם הופיעה רק בשלושת הקונצרטים האמורים, אולם רוחו של ירחמיאל ריחפה בינות לקירות האודיטוריום אף בקונצרטים נוספים.

בקונצרטי 'האסק' רבים מספור – הופיעו בוגרים של המקהלה, אם כאמנים בפני עצמם ואם כחלק ממקהלת בוגרים שליוותה את הקונצרט. 'אך דעו נא רבותי כי אי אפשר לפורטם כי רבים הם [כלומר, אפשר, אך יגזול זמן לא מיותר], על-כן יהיו נא בעיניכם כאילו הייתי פורטם'. [ישנם גם יחידי סגולה שהופיעו כילדים ולא בדיוק כ'בוגרים': יוסי שיק ושמחה קאץ', במסגרת 'Shalsheles Junior', בקונצרט 'האסק' 20. מומלץ לצפייה].

בקונצרט 'האסק' 6 – שם הופק קונצרט מיוחד, כשחלקו העיקרי הוקדש למופעי הצדעה לעשרת המלחינים הגדולים ביותר במוסיקה היהודית של שלושת העשורים האחרונים (דאז), תוך שהוא נערך בקונספט מעניין כשבחלקו הראשון  גדולי הזמר מבצעים מלחניהם של אותם האמנים; דב לוין וריבי שוואבל, לשם דוגמא, שוררו מלחניו של אייבי רוטנברג; מרדכי ורדיגר שורר מלחניו של חיים בנט, וכן הלאה; ובחלקו השני יגאל צליק [הזכור לכולנו מ'פרחי לונדון'] עומד מלווה בלהקה של ארבעה צעירים, מכריז את שמו של כל אחד מעשרת האמנים, המקהלה מאחוריו מבצעת בתגובה קטע קצר מלחניהם, ובתוך כך כל אחד מהאמנים ששמו הוכרז נכנס אל הבמה עטוף בצעיף לבן [מוזר משהו, אך לכו תבינו כיבודים של ההיסטוריה...].

עשרת האמנים שזכו שם להצדעה היו: ירחמיאל ביגון, משה לאופר, אייבי רוטנברג, חיים בנט, שמואל ברזיל, יוסי גרין, ברוך צ'ייט, מונה רוזנבלום (ומרדכי ורדיגר), יגאל צליק, ור' שלמה קרליבך.

אגב, נקודה מעניינת הצפה תוך כדי צפייה, לא אחפוץ להרחיב בה כעת, ולכך רק אניחה כתובה בעט: המלחין האגדי יוסי גרין זכה במרוצת השנים לתארי כבוד שנקשרו לשמו כגדול המלחינים. ואכן, מאות השירים שיצאו תחת ידו יעידו על-כך בתווים מוסיקליים חרוטים עלי גליון. אמנם, לעומתו, ירחמיאל, שתחת ידו יצאו עשרות רבות מאד של שירים, ובהחלט ראוי לדעתי לתואר גדול המלחינים אף הוא, משום מה נשכח מעט ועם כל הכבוד שעשו לו בחייו כמנצחה האגדי של מקהלת הפרחים, העובדה שהוא כשרון ההלחנה הבלתי נדלה שעומד מאחוריה עומעמה מעט ונשכחה בצל. לדעתי יש להרחיב בזו הנקודה, אך את העיסוק בה אדחה ליום פקודה.

נקודת מחשבה מעניינת נוספת לחדי אוזן: בעת ההקראה של יגאל צליק, כל אמן זכה - כהקדמה לשמו - בכמה מילות הערכה שתיארו את תרומתו לעולם המוסיקה. היחיד שלא זכה לכך [מלבד ר' שלמה קרליבך שזכה להקדמה "מה אוכל לומר"?] היה ירחמיאל. כלום היו לו ליגאל צליק נגיעות אישיות?...

ובחזרה לאודיטוריום: כמעט כל עשרת המלחינים הגדולים נקבצו ובאו בגופם להשתתף במופע ההצדעה, כולל אותם המלחינים שנאלצו להיטלטל בדרכי שמים ולטרוח בטיסה מארץ הקודש, כמשה לאופר ומונה רוזנבלום. אפילו חיים בנט שמחזיק באידאולוגיה אנטי-קונצרטית אסף את מיטלטליו ונחת באולם האודיטוריום. היחיד [כמעט. מלבד שמואל ברזיל שלא הופיע אף הוא] שלא הגיע בגופו לחזות במשוררים אחרים מבצעים ממיטב שיריו לקול תרועת ההמונים, היה... ירחמיאל. ולו, כמובן, הפתרונים.

יש בכך הרבה מן האמת בהתחשב בגובה הסיכויים של קורא בעתיד למצא את המידע האמור בינות להררי שאלות קבור.

• מה הסיבה באופן כללי שזמרים מטילים וטו על פרסום הופעותיהם?
  

  יש לכך שיקולים שונים כמו מניעים מגוונים. אמנה כמה מהם, אולם ככלל ניתן להכלילם תחת מטריית 'זכויות היוצרים':

  עקרון זכויות היוצרים מעגן את זכויות היוצר בחיקו, ואוסר על אחר לעשות ביצירה כל שימוש שאינו מורשה. לעקרון זכויות היוצרים יש, מבלי להיכנס לפרטי הסוגיא הסבוכה הזו ודקדוקי הגישות השונות הקיימות בה, שני פנים: קיימת בו התייחסות טכנית-משהו של 'הסגת גבול' הטוענת לגרימת הפסד ליוצר, וקיימת בו אף התייחסות מעמיקה יותר של 'קניין רוחני' הטוענת לבעלות מוחלטת של היוצר.

  ולענייננו: היוצר, כמי שעומד מאחורי היצירה המוסיקלית, מעוניין להשתמש בזכויותיו [שניתן כמובן להתווכח אם הם קיימות בנדו"ד], פעמים בכדי למנוע הפסד ממוני, כשייתכן שפרסום תיעוד וידאו מהקונצרט ימנע מקהל רחב לרכוש את אלבום הצפייה (הפסד שקיים אם האמן אכן מתכוין להוציא אלבום תיעוד), ובמקרים מסויימים אף ימנע ממנו לרכוש כרטיסים להשתתפות בקונצרט (הפסד שקיים אף אם האמן אינו מתכוין להוציא אלבום תיעוד); פעמים (רחוקות אמנם) בכדי לנסות ואגור ריווח ממוני, כשכל מסגרת שתרצה לפרסם את התיעוד בבמה רשמית ייאלץ להעביר כסף מלא לידי ההפקה – או אז מקבלים זכויות היוצרים את פני 'הסגת הגבול' שבקרבם; פעמים פשוט בכדי להשאיר ברשותם את מושכות הפרסום, כשהם אלו שבידם לקבוע באיזו צורה ואם בכלל יתפרסמו מקטעים שונים מהקונצרט [פעמים והם מורים, כתוצאה מכך, על איסור גורף לכל תיעוד מהקונצרט, ופעמים רבות אחרות הם אינם מקפידים על תיעוד פרטי כל עוד הוא נותר אכן במסגרת הפרטית המצומצמת ואינו הופך להיות נחלת הכלל] – או אז מקבלים זכויות היוצרים את פני 'הקנין הרוחני' שבקרבם, ועוד ועוד.

  אגב, להחלטה של אבריימ'ל בקונצרט האמור - 'האסק 3' - לא היה כל קשר לשיקולים האמורים, והיא נבעה פשוט ממעשה שהיה, וכפי שרמזתי בדבריי.

• בקונצרט ' האסק 6' איזה לחן של ירחמיאל זכה לשירת המקהלה?
  

  בכדי להשיב על שאלה פרטנית זו, זכרוני לא עמד לי, ונאלצתי פשוט לצפות בתיעוד הוידאו:

  דב לוין [המוכר בעיקר מהרכב 'Journeys' של אייבי רוטנברג] חידש את השיר 'בסיעתא דשמיא'. ולקול שמו של ירחמיאל מוזכר בפיו של יגאל צליק ביצעה התזמורת נעימה קצרה של 'עוד ישמע' ו'כיצד מרקדין' [שבוצעו, אגב, עם הפרחים בשנה לאחריה, במסגרת המחזמר בקונצרט 'האסק 7'].

• אני חושב שישנם כמה הבדלים  בין יוסי גרין לירחמיאל ביגן. ראשית: כמו שאתה כתבת זה הוציא מאות לחנים וזה כמה עשרות... שנית: יוסי גרין מייצא את הלחנים שלו להמון זמרים. ירחמיאל ביגן שומר אותם לשירו בלבד. יתכן והוא היה יותר מפורסם אם זמר מוכר היה לוקח לחן שלו...
  

  דקדקתי בדבריי לומר 'מאות' אל מול 'עשרות', זאת משום שבכל זאת קיים פער בן מספר מאות לחנים ביניהם, אולם באותה מידה דקדקתי בדבריי לומר כי לירחמיאל 'עשרות רבות' של לחנים, וזאת משום שהוא מחזיק ברזומה שלו מעל עשרים ושמונה אלבומי אולפן (מלבד אלבומי ההופעות), מה שבחישוב גס מביא לתוצאה של מעל שלש מאות שירים (!). מדובר בכמות לחנים עצומה שמלבד יוסי גרין שכאמור מחזיק באמתחתו את מספר הלחנים הזה והרבה מעבר לו, אין אף יוצר במוסיקה היהודית הנוכחית [להבדיל מהדור הקודם, בו ניתן למצא את יענק'ל תלמוד עם למעלה מאלף לחנים באמתחתו, את יו"ט עהרליך עם אמתחת לחנים רבים ואולי מספר לחנים ספורים יותר משל ירחמיאל], שהוציא מבית מדרשו כמות לחנים כזו.

  באשר לאבחנת היוצרים המבצעים: נכון אמנם שבשונה מירחמיאל, יוסי גרין מייצא את לחניו לכלל האמנים במוסיקה היהודית [מה שגורם לו, אגב, 'כאב ראש' בזכירת כל יצירותיו לדורותיהם, והוא אכן מחזיק ברשימת שירים מסודרת, בו מפורטים באיזו מסגרת ראה אור כל אחד מהשירים, באיזו שנה הוא יצא לאויר העולם, ומי המשורר שתרם את קולו בסולם], אולם לנתון הזה לא אמורה להיות כל השפעה על נדוננו, זאת משום שלא מדובר כאן בהעדר וחוסר פרסום שירחמיאל סובל ממנו [מה שפרסום לחנים לאמנים אחרים היה תורם להיחלצות ממנו]; ירחמיאל זוכה לפרסום עולמי חוצה גבולות מדינות ויבשות, אלא שבכל הפרסומים, הכבוד והיקר הללו, הוא משום מה חבוש בכובע המנהל המוסיקלי של מקהלת הילדים האגדית, וכמעט שלא ניתן למצא אותו בכובע של המלחין האגדי. לדעתי, יש לכך סיבות אחרות.

אידי כתב: טוב להודות לה' הוא כמדומני של אברימי פלאם במקור. ואם אני צודקת אז זה הודות לדניאל שענה את זה פעם ב"חוזר בתשובה".

טעות לעולם חוזרת. השיר אף אינו של אברומי פלאם. אך אל דאגה, תמיד ניתן 'לחזור בתשובה'... [נוסטלגיה. אני זוכר את עצמי מאזין לעיתים רחוקות להקלטות התכניות אצלכם מאותה התקופה וממתין לשמוע את התודות בסוף הפינה...].

דומני שהוכשרה העת לסיים את הסאגה הזו:

השיר 'טוב להודות' ראה אור כבר בשנת 1995 באלבום 'Precious Tears' [-דמעות יקרות] של מקהלת הילדים 'Shalheves Boys Choir' [-פרחי שלהבת]. [אלבומו של אברומי פלאם, לשם השוואה, ראה אור רק כשתים עשרה שנים לאחר מכן, בשנת 2007].

כאן נחוצה הבהרה למנוע טעויות בלבול: להבדיל ממקהלת הילדים הישראלית האנונימית-משהו 'פרחי שלהבת' שהוקמה בשנים האחרונות בידי גלעד פוטולסקי (מנהלה המוסיקלי של תזמורת שלהבת), מדובר במקהלת ילדים קנדית שהוקמה בשנת 1993 בידי Binyomin Aisenstark [-בנימין איזנסטרק], והוציאה למיטב ידיעתי שני אלבומים בלבד. הראשון, מיודענו העונה לשם 'Precious Tears' ראה אור עולם בשנת 1995, השני עונה לשם 'Keser Shem Tov' [-כתר שם טוב] וראה אור עולם בשנת 1997, ולאחר תקופה נכחדה המקהלה (המקהלה, לא הילדים...) מן העולם.

הלחנים, אגב, היו למיטב ידיעתי פירות יצירתו של Yo Aisenstark.

והקשר מיאמיסטי?

מקהלת הילדים הזו, 'Shalheves Boys Choir' [-פרחי שלהבת], הוקמה בטורונטו, כגלגולה השלישי של מקהלת ילדים מקומית [מטורונטו]. המקהלה הראשונה שהוקמה בטורנטו היתה 'Toronto Pirchei Choir' [-פרחי טורנטו], ונוהלה בידיו המוכשרות של בחור צעיר העונה לשם... ירחמיאל ביגון. 

netson כתב: שאלתי כאן פעם שאלה: לאורך השנים עם איזה מעבדים ירחמיאל עבד? היה פעם את ישראל לאם ובני לאופר

נושא למאמר בפני עצמו.

על רגל פסנתר אחת: פעמים רבות העיבוד המוסיקלי נכתב אף הוא בידיו של ירחמיאל. ברשימת המעבדים החיצוניים שגייס ירחמיאל לעיבוד התקליטים, ניתן למנות בראש ובראשונה את ישראל לאם שעיבד את חלק הארי של האלבומים במהלך השנים, כשאליו מצטרפים משה לאופר [אליו התכוונת ככל הנראה. בני לאופר הוא בנו היניק והצעיר ביותר, והוא מעולם לא עבד עם ירחמיאל. את טביעת אצבעותיו של אחיו הבכור אלי לאופר, לעומת זאת, ניתן למצא בעיבוד ווקאלי למקהלת הבוגרים שליוותה חלק מהשירים באלבום 'רווח' - בו נטל אביו משה חלק בלתי מבוטל - ובקונצרט שנערך בבנייני האומה בירושלים בשנת 2010, שם נבחר הוא ללוות את הקונצרט עם תזמורתו], שהחל את שיתוף הפעולה עם ירחמיאל כבר בשנת 1984 באלבום 'בסיעתא דשמיא', ומאז מספר לא מבוטל של שירים עברו את כור ההיתוך שלו במהלך השנים, ומונה (משה) רוזנבלום, שהחל את שיתוף הפעולה עם ירחמיאל רק בשנת 2002 באלבום 'בדרך התורה' (בו עברו לעיבוד תחת ידיו שלושה שירים), כשלאחר-מכן הוא שב לשתף פעולה באלבום הבא 'רווח' שראה אור בשנת 2005.

שלושתם מהווים, בעצם, את השלישייה הפותחת של המעבדים בתחום [ואף לדעת אחרים: בין החמישייה הפותחת של המעבדים. על-כל-פנים עד לפני מספר שנים], וניתן לכנותם בצדק כאבות המוסיקה החסידית.

אם לגעת מעט באלבומים האחרונים: באלבום הקודם 'מי לה' אלי' עוד היה ניתן להאזין לטביעת אצבעותיהם של שלושתם: ישראל, משה ומונה, אולם על האלבום האחרון 'אט אט' עבד ירחמיאל רק עם ישראל [שאמנם הקהל אינו מודע לכך, אולם מאחורי הקלעים אוכל לספר כי הוא תורם רבות, יד ביד עם מוסיקאים אחרים, אף לקונצרטים של הפרחים].