| נשלח ב-18/11/2010 14:02 |
 |
| |
...אז מה הסיפור?
בעקבות הנסיך והדיון שהתפתח, הגענו למסקנה הבאה:
"עוד מעט, אי"ה, אנחנו נפתח פה אשכול של סדנה לכתיבה יוצרת ונכתוב בו סיפורים על מי שתרצו.
הרעיון הוא כזה: מישהו מתחיל סיפור, מישהו אחר ממשיך וכו'...
מה דעתכם?
(נא לא להיות כבדים, וגם לא להגיד "אין לי כשרון כתיבה" או "המקסימום שלי זה רשימה למכולת". המשחק מיועד לכוווולם - כולל חוצניקים (תרגום גוגל יתקבל) וישראלים שקיבלו 4 בחיבור.)
אז אם אהבתם את הרעיון, אנחנו נתחיל בקרוב, בעז"ה.
רוצים?"
---
זהו, "עוד מעט" הגיע.
אין צורך להיות סופרים מדופלמים כדי לדמיין לעצמכם המשך כלשהו. אח"כ פשוט ספרו לנו מה דמיינתם...
ובקיצור נמרץ:
תכתבו מהר את ההמשך כי אני ממש במתח!
לא לשכוח להשחיר ולעשות ctrl c לפני שאתם שולחים...
תוקן על ידי אידי ב- 18/11/2010 14:06:05
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 14:06 |
|
| |
בס"ד
כמה משעמם יכול שיעור עברית להיות? ג'רמי לא ידע.
"הלך, הלכתי, הלכתָ, הלכתְ..." המורה נשמע משועמם בעצמו. ג'רמי תלה בו מבט בוהה והרשה לעצמו להפליג לקומה העליונה של מגדל אייפל. הקול המונוטוני של המורה רק עזר לו לדמיין טוב יותר.
"חיים, אמור בבקשה בעברית 'I'm going to go'".
גם לונדון היתה עיר נחמדה ביותר. מוזר לחשוב שהאנשים שם באמת מדברים אנגלית... הוא בקושי הצליח להבין אותם.
"חיים, אמור בבקשה בעברית 'I'm going to go'".
איפה עוד הוא היה בקיץ האחרון? גם בישראל, כמובן.
"חיים הרשקוביץ!"
שם המשפחה המוכר חדר לתודעתו של ג'רמי, והוא התנער בבהלה בנחיתה מזורזת על קרקע המציאות המשמימה. "אה... אה?"
"נו, איך אומרים, חיים?" המורה נשמע קצר רוח בעליל.
"איך אומרים מה?" שאל ג'רמי במבוכה, מתאפק בקושי שלא להוסיף שאם רוצים שהוא יענה, פשוט יותר לקרוא לו "ג'רמי".
"How do you say in Hebrew 'I'm going to go'?" המורה המתוסכל התקרב באיום לשולחנו של ג'רמי, והיומן הירוק שבידיו עשה את האיום למוחשי ביותר.
ג'רמי הביט במורה בייאוש מוחלט, וזה היה הרגע שבו קלט בנימין רבינא את מצב הביש ומיהר לשרבט בגדול על דף מזדמן "אני הולך ללכת".
"אני הולך ללכת", אמר ג'רמי בהיסוס מסויים, מקווה בכל ליבו שהוא הוגה נכון את המילים.
"ישתבח שמו", רטן המורה ושניהם - המורה והיומן - חזרו בשלום למקומם הראשון. ג'רמי נשם לרווחה, וברגע האחרון ממש נזכר גם בנימין רבינא להפוך את הדף על צידו השני.
איזה מזל.
* * *
מיד כשנגמר השיעור הלך ג'רמי להודות לבנימין רבינא על פעולת ההצלה המוצלחת.
"בשמחה", חייך בנימין רבינא בצניעות, בדיוק ברגע בו נפלו עיניו של ג'רמי על הדף ההפוך שהיה מונח עדיין על שולחנו של בנימין רבינא.
ג'רמי לא מבין עד היום איך הוא הצליח באותו רגע לשמור על הבעת פנים רגילה עד שבנימין רבינא הלך משם. רגע אחר כך, כאילו בדרך אגב, הוא הזיז את אחד הספרים שהיו על השולחן של בנימין רבינא, כשחוש האחריות שלו גורם לו לוודא פעמיים שהמשפט שהיה כתוב שם מוסתר לחלוטין.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 21:05 |
|
| |
נו איידי תמשיכי אני במתח!!!
_________________
"המין האנושי רוחש סלידה רבה לעבודה אינטלקטואלית, אבל גם אם אנשים מניחים שניתן לרכוש ידע בקלות, רבים מסתפקים בבורות, ובלבד שלא לטרוח אפילו מעט בכדי לרכוש אותו"
(סמיואל ג'ונסון, 1709-1784)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 22:47 |
|
| |
סליחה ומחילה, אבל זה סיפור בהמשכים שאמור להיכתב ע"י כולנו - כל אחד כותב קטע - וגם אני נורא במתח!!! מה היה כתוב שם בפתק הזה???
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 23:32 |
|
| |
הוא שחרר אנחת רווחה ופנה לצאת החוצה לחצר.
כמעט והצטרף למשחק הכדורגל הסוער כשחש יד כבדה מונחת על כתפו, "חיים" זה היה קולו של המורה לעברית
ג'רמי נרתע לאחור, "כן?" "חיים תקשיב לי ותקשיב טוב, אני לא יודע מה בדיוק קורה איתך, אבל אתה בטח יודע
שאני לא מרוצה!" "אממ...כן המורה, אני יודע. אני לא בסדר כ"כ, פשוט קצת קשה לי עדיין להתרגל להכל..."
"כן חיים אני בהחלט מבין את זה, אתה חדש כאן וזה בסדר כל עוד זו התחלה, אבל חיים, מה יהיה??אנחנו
כבר שלושה חדשים מתחילת הלימודים ועדיין אתה לא ממש כאן, אתה ילד טוב ואהוב וזה חבל! מה אתה אומר?
אתה מוכן להתחיל להתאקלם ולהכנס ללימודים?" "כן המורה אני ממש ישתדל בעז"ה..." "יופי חיים ושיהיה
בהצלחה!" א...המורה אפשר רק לבקש משהו?" "ודאי. לבקש תמיד אפשר" המורה חייך "אממ..אם המורה יכול
לקרא לי ג'רמי- פשוט זה הכינוי שלי וככה אני אוהב שקוראים לי, זה..אמ...יעזור לי אולי ב...התאקלמות" "אם ככה
אתה אוהב...למרות שחיים זה שם מאוד יפה...אבל אני מכבד את רצונך חי.. אמ..סליחה-ג'רמי" "תודה המורה
ו..השיעורים של המורה באמת יפים.."
המורה העניק לו טפיחת שכם ידידותית והלך אל כוס הקפה שלו.
ג'רמי נשם לרווחה, צחק לעצמו כמה הוא שחקן טוב וכמה מורים הם תמימים...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 07:22 |
|
| |
אוו איזה סיום...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 09:30 |
|
| |
חשוד, ג'רמי. אבל בטוח הוא התכוון לטובה. :) השאלה רק מי ימשיך ויגלה לנו איך... (נ"ב - סתם לרעיון - מורים הם לא תמימים בכלל! אני מוצאת את עצמי מכירה מצויין את כל השטיקים של התלמידים שלי  )
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:37 |
|
| |
בדרך חזרה הביתה ג'רמי היה מהורהר כולו, ואם דייויד לא היה מטלטל אותו פעמיים - הוא היה בלי ספק ממשיך עד לתחנה הסופית.
"לא רק אני", הוא אמר לדייויד שהתסכל עליו קצת בפליאה.
"על מה אתה מדבר, ג'רמי?" הוא בירר.
ג'רמי נזכר פתאום שהוא החליט לשתוק עד שיברר את העניינים לאשורם.
וכשג'רמי מחליט, אז הוא מחליט.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:57 |
|
| |
גשם עז ירד על הארץ,העצים נרעדו בחוזקה לרוח הסוערת,ירח גדול וזוהר כמו חייך בקושי בחושך הסמיך והעבה.
היה זה לילה סוער במיוחד.דמות שחורה כפופת קומה חמקה מאחת החצרות.היא התקדמה בקושי כשהמעיל עבה מוחזק בידיה בחוזקה.לפתע,נשמט דבר מה מידיה בקול צליל עמום על האדמה הבוצית.הדמות השחורה עמדה שניות מספר על מקומה כשהיא מביטה לצדדים.שום רחש אינו שנמע.בזהירות ניסתה לאמץ את עינה בחשכה העבה והסמיכה כשהיא ממששת בידיה באדמה.כעבור דקות אחדות חיוך של שביעות רצון נח על פניה והיא פנתה לרוחב הצדדי בהילוך מהיר .
* * *
שורות שורות של תלמדים ההולכים בדרכם לתלמוד תורה מילא את הרחוב.קולות צחוק,שמחה וצהלה של ילדים ליוו את העוברים והשבים. רק ג'רמי הלך באיטיות כשפניו מהורהרים בעצב. עברו כבר שלושה שבעות מאז שהם עברו לישראל והוא עדיין חש מן תחושה מתסכלת של זרות. אמנם חברו,רבינה,נמצא יחד אתו בישראל,באותה הכיתה,
אבל עדיין תחושת הזרות לא פגה.גם הלימודים נעשו קשים.במנהטן ,מקום מגוריו לשעבר,היה התלמיד המצטיין ביותר בכיתתו,ועכשיו,עכשיו-חשב ג'רמי-הוא ירד כך-כך בלימודים.'הכל בגלל השפה העברית הקשה' הרהר בתסכול-'מתי כבר אדע לדבר כמו כל הילדים בכיתה,ולהבין את דברי המורה?מתי איהיה כמו שמוליק ואבי המצטיינים ביותר ?טוב זה לא חכמה-חשב ברוגז-הוריהם הם ילדי ישראל.ברור שהם ידעו היטב עברית.
הוא נכנס בשער הראשי והסתכל על השלט שמעל-"תלמוד תורה ישראל"-הוריו בחרו לשלוח אותו לבית ספר של חוצניקים שבאו ללמוד בישראל,כך יכל להתאקלם יותר טוב בארץ.אבל ההתוצאה הייתה הפוכה,רוב התלמידים שבאו מח"ול ידעו היטב עברית-בכל אופן בכיתתו.הוריהם היו במקורם מישראל ובביתם דיברו הרבה בעברית,רק לו קשה.רק לו איו מי שיעזור.דיוד אחיו עוזר לו קצת,אבל רק קצת.והוא ,ג'רמי,מתקשה.מאוד.
"הי חיים" קול עליז נשמע לידו והעיר אותו משערפיו "ווטס אפ? מה קורה?" אמר יצחקי במבטא צרפתי כבד.
"ב"ה" אמר ג'רמי וניסה לחייך "ואם לא קשה לך ,תקרא לי ג'רמי כך אני רגיל שקוראים לי" -":אין בעיה," אמר יצחקי בשובבות "גם לי היה קשה בהתחלה שיקראו לי יצחק במקום ג'קי אבל התרגלתי"
יצחקי הלך וג'רמי הרהר רגע או שנים -"אנא ה', " ביקש בלחש "עשה שאצליח כבר ו...להיות חרוץ ושמח ,כמו ...כמו יצחקי" אמר ג'רמי לתוך החלל הריק,ואולי לאמיתו של דבר,הוא לא היה ריק כל כך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 22:17 |
|
| |
אין לי כח לקרוא את כל הספור.... המלצה שלי שכל אחד יכתב עד 7 שורות ולא יותר... כך הספור יהיה משעשע יותר ויותר משתמשים ישתתפו.... לקרוא כל פעם עד 7 שורות זה לא הרבה אבל מעבר לכך....
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 18:57 |
|
| |
שפירו, אנחנו לא בשיעור חיבור...  שכל אחד יכתוב כמה שהוא רוצה, מה גם שזה באמת עניין של טעם - אני למשל נהנית כשכותבים הרבה. אבל את מוזמנת להוסיף לנו את 7 השורות שלך!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 21:43 |
|
| |
ג'רמי יושב ישיבה מזרחית על מיטתו. הגיטרה מונחת בין רגליו. השיר מתנגן לו מאליו, בנעימות, ברכות.
שירתו היפה מתמזגת עם הנגינה. עם הגטרה- ג'רמי שוכח הכל. כל הבעיות, הקשיים, הפחדים והעצב כאילו
מתנקזים אל הפריטות העדינות, אל המנגינה. זו הדרך שלו להתפרק.לשחרר קצת.
"ג-ר-מ-י!!!" אוווווף!!!המישהו הזה קרע אותו מהעולם בו היה שקוע. ג'רמי כועס.למה אין לו שקט בבית הזה?
טפיפות רגליים נשמעות, מטפסות במדרגות. דיויד פורץ בסערה את דלת החדר "ג'רמי!!נחש מה??"
"חוזרים למנהטן?" ניסה ג'רמי ספק בצחוק ספק במרירות "לא! הי מה יש לך??כ"כ רע לך כאן? נו אבל עוד לא
ניחשת..." "אולי פשוט תאמר לי??אין לי עצבים לניחושים עכשיו" "אוקיי אולי כשתשמע- יהיה לך קצת מצברוח, קיצור
אז...יש מכתב מהאיילים- סול ואלברט!! אלברט כתב לי וסול לך!" "באמת??יש!!!!" הקפיצה של ג'רמי העלתה חיוך על
פניו של אחיו דיויד. סוף סוף משהו משמח אותו...
ג'רמי קורע במהירות את המעטפה ופותח את המכתב.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2010 20:17 |
|
| |
התוכן היה, כצפוי, עליז וקופצני ותיאר בצבעים חיים את כל מה שהולך עכשיו במקהלה, התפייטות קלה על כמה שהם חסרים ושום דבר לא אותו דבר בלעדיהם - ופסקה אחרונה לא כל כך מובנת.
"אתה שם עין על רבינא, נכון?"
בלי להתכוון ג'רמי מלמל את הפסקה הזאת קצת בקול, ודייויד ששכח שהוא יושב במיטה התחתונה של הקומותיים נשא אליו את ראשו. "מה - אאוצ'!"
ג'רמי צחקק חרש ודייויד התעצבן פעמיים - על המכה ועל ג'רמי.
סוף דבר, הוא הלך לבדוק מה התחדש במטבח מאז הפעם האחרונה שהוא ביקר שם.
ג'רמי נשאר לבדו עם המכתב, קורא שוב ושוב את המשפט התמוה ולא מצליח להבין את פשרו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2010 22:38 |
|
| |
אני מבינה שזה הולך להיות סיפור של 2 וחצי אנשים...אידי, בילי,אידי, ולשם גיוון ann124 וחוזר חלילה.
אז או שתתעוררו או שהסיפור הנחמד הזה ישקע באוב!
או ש...אולי אידי תמשיך לספר אותו??
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2010 23:06 |
|
| |
אם אני אנסה לכתוב ולחשוב על רעיונות זה יקח לי שנים... אז אני התיאשתי מראש, אני רק קוראת ומחכה במתח-- 
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2010 11:11 |
|
| |
| בילי17 כתב: |  | אני מבינה שזה הולך להיות סיפור של 2 וחצי אנשים...אידי, בילי,אידי, ולשם גיוון ann124 וחוזר חלילה.
אז או שתתעוררו או שהסיפור הנחמד הזה ישקע באוב!
או ש...אולי אידי תמשיך לספר אותו?? |
|
או ש... אולי בילי תמשיך לספר אותו??
(יאלה בילי, אני ואת יכולות להתמודד עם זה. קטע אני-קטע את, עד שתמר ושלו יחזרו אלינו. מתי תקופת המבחנים אמורה להיגמר?!...)
|
|
|
|
|
