| נשלח ב-19/11/2010 00:02 |
 |
| |
הקריירה. העיסוק. היצירה. זה מה שהציל אותי!
אני בחורה כבת 36. כבר תקופה אני משוחחת עם איזה בחור דרך הפייסבוק.
לפני כמה ימים כתבתי לו על הקושי שלי, על הרגשות המדכאים.
זו הייתה תשובתו:
אני הייתי על סף לאבד את עצמי לדעת - בכל הרצינות! – כשהגעתי לגיל 29
הסתובבתי כמו חולה נפש, בחוסר מעש בשעות אמצע הלילה המאוחרות בת"א. כמו הומלס מטורף.הקריירה. העיסוק. היצירה. זה מה שהציל אותי! כיום זה מה שמרגש אותי. זה מה שמעניין אותי. כמעט ואיני חושב על בת זוג.
וזה לא רע. כי מחשבות לא מביאות בן זוג. מחשבות מביאות אובדן מציאות וחוסר שפיות. מה שמביא אלו מעשים לפנות לשדכנים. וכן אימי פונה. יותר מזה אין לאל ידי מה לעשות. אני מתרכז ביצירה ובעשייה. כיום אני נהנה מכל שנייה בחיי. הקריירה שלי ב"ה מתפתחת מיום ליום. אני לומד. מתמקצע. חווה דברים חדשים. שמח לקום בבוקר ועצוב ללכת לישון בערב. זו העצה היחידה שלי אליך. במקום להתחרבש בשידוכים תתחילי. עוד לא מאוחר לבנות לעצמך קריירה. מקצוע שייתן ביטוי אמיתי לכישורייך. שירגש אותך. שבלילה תאמרי מי ייתן בוקר, ובבוקר תאמרי מי ייתן ויישאר הבוקר לעולם. וכשתמצאי מקצוע כזה חזרי אלי. אני בטוח שבפיך יהיו בשורות אחרות. "מצאתי טעם לחיים" אני יוצרת.
תוקן על ידי הרווקים ב- 19/11/2010 00:05:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 00:07 |
|
| |
מבינה אותו לגמרי.
למרות שאני קטנה ממנו בהרבה שנים...
תכלס, כיום-
העבודה (הקריירה) מביאה לי סיפוק עצום ותעסוקה רצינית,
כך שאין לי הרבה זמן וראש למחשבות על בן הזוג, לדמיונות, לצפיה ולאכזבה...
וכן,
כבר מזמן הגעתי למסקנה שנס שיש כזה דבר "ללכת יום יום לעבודה"
ברוך השם.
תוקן על ידי שיריש1 ב- 19/11/2010 00:42:37
תן חיוך, ה-כ-ל לטובה !!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 10:20 |
|
| |
באיזושהי נקודה אני מסכים איתו, אבל קצת חולק עליו.
אך אולי בגלל גילי וניסיוני (שאין לי), אינני יכול לחלוק עליו..
בכל זאת אכתוב מה שזורם לי בראש.
נכון שקרירה יכולה לגרום לך להתנתק מהמציאות, אך אינך יכול לברוח אליה ל-ג-מ-ר-י.
נכון שזה כיף ומדחיק את כל השאר, אך זה בדיוק כמו להיכנס למיטה, לבהות באוויר ולא לעשות כלום..!
למרות שנראה שאתה פועל ויוצר, ואפילו פתחת סניף חדש לרשת שבה את עובד (לשם דוגמא)
אך בריחה, אינה התמודדות! היא יכולה לעזור לך להתמודד, אך היא לא המטרה.
אם אדם ילמד לברוח כל אימת שיש לו בעיות (גדולות ככל שהם יהיו) הוא יתרגל לכך לתמיד.
כך גם אם אותו אחד יתחתן, בגלל שהוא התרגל לברוח מן המציאות,
נניח ויהיו לו בעיות עם אשתו, הוא יברח לעולם הוירטואלי, בה הוא כביכול "נשוי באושר"...
כי הוא התרגל לברוח, וכשמתרגלים לברוח, קשה מאוד להתמודד עם המציאות.
לכן עצתי, כן לעסיק את הראש ולפתח קרירה, אך בד בבד להיות עם רגלים על הקרקע,
ולדעת היכן אני נמצא ומה הציפיות שלי מעצמי, ללא הדחקה או אי-הכרה בהם.
מאחל לכולם, שימצאו את זיוגם בקרוב!
קרונפלקס.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 12:13 |
|
| |
קורנפלקס, אני יסביר לך את הטעות שלך, אי אפשר לברוח מהמציאות! הוא רווק בן.. וזה קשה!
השאלה מה הוא עושה בגלל זה, קובר את עצמו חי בתוך עצמו? מסתובב כחולה נפס \ הומלס באמצע הלילה?
זה תגובה ריגשית ללא תכלית, ללא סוף, ובאמת גם ללא סיבה!
לכן הוא מצא עיסוק, חייב לא משעממים יש לו למה לקום בבוקר וכו', טיפש מי שחושב שזה פתרון, זה גם לא מנסה להיות פתרון, אבל זה נותן חיים וסיבה לחיות!
כל הכבוד על מציאת הפתרון, הרי אפשר להביא כמה דוגמאות על כאלו שלא דאגו לעצמם ולא נשאר מהם שפע של שפיאות...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 12:58 |
|
| |
צודק בכל מילה
ואם הוא מצליח ללמוד וזה הקרירה שלו ודאי טוב
אבל במצב כזה בדרך כלל תקף הכלל יפה תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון (וקשיים).
כאן בעצם כתוב היסוד לדבריו והכלל הוא שאדם חייב להיות עסוק ומלא במשהו של עשייה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 00:20 |
|
| |
טוב, שיהיה....
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 12:06 |
|
| |
לגמרי מסכימה עם הדברים.
מכירה מישי כזו, בחורה בת 30+,
אני חושבת שבגיל כזה בהחלט יש מקום ואולי אפילו חובה, להשקיע את החיים במשו כמו קריירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2010 08:54 |
|
| |
אני רוצה להצביע גם על האפשרות שהקריירה היא דוקא זו שמנעה מהבחורה להתחתן. אבל מקודם יש להקדים שהדבר הכי בסיסי שבחורה מחפשת בקשר זה לא אהבה, אלא בטחון. יש לבחורות צורך בסיסי להרגיש מוגנות ומובטחות והצורך הזו היא יותר חזק מהצורך להרגיש נאהבות. זאת הסיבה שהרבה נשים נשארות במערכת יחסים אפילו כשאין אהבה, כי בכל זאת יש להן בטחון.
בהתאם להנ"ל בחורה שאין לה גבר שמעניק לה בטחון היא תשתדל ליצור לעצמה מערכת בטחון. היא תמלא את החיים שלה בסדר יום מוקפד, בעבודה שמפרנס אותה וכדומה. במשך השנים זה מגיע למצב שהיא אכן הגיעה למקום בטוח. יש לה קריירה, יש לה חסכונות, יש לה מקום משלה וכדומה. עכשיו אם יגיע בחור הוא מאיים על כל המערכת שהיא בנתה בכל כך הרבה השקעה. כי הרי ברור לה שברגע שהיא תתחתן החסכונות כבר יעברו לרשות שניהם, בנוסף, היא לא יודעת אם היא תוכל להמשיך לעבוד באותה מתכונת ועוד ועוד. היא לא צריכה את הבחור בשביל הבטחון, ההפך הוא מהוה מעין סכנה קיומית לבטחון שלה. במקרה כזה, דוקא הקריירה והעיסוקים שלה, הם אלו שימנעו ממנה לצאת בצורה רצינית ולהתחתן.
אני יודע בעצמי שאם מציעים לי בחורה שיש לה הרבה מאד עיסוקים ושמאד קשה לה להיפגש כי היא כל כך עסוקה, שמדובר בבחורה שכבר בנתה לעצמה מערכת בטחון, ולא יהיה לי כמעט יכולת לחדור אל המודעות שלה בצורה רצינית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2010 11:45 |
|
| |
מעפיל, דברת חכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2010 13:10 |
|
| |
נהניתי.
_________________
תן חיוך, ה-כ-ל לטובה !!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2010 15:04 |
|
| |
מעפיל צודק באיזה מקום
אבל אם היא לא תעבוד היא תקרוס נפשית ושוב לא יוכל להתחתן איתה
צריך ללכת בדרך האמצע (כמו כל דבר)לא להתבטל ולא יותר מידי לשקוע בקריירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2010 23:57 |
|
| |
יש לאלו שנמצאים בבעית גיל השידוכים טעות, הם בטוחים שמחר הם יתחתנו והם יתחילו חיים חדשים וטובים יותר.
אם נצליח להשליט את השכל הברור, שלא לא, לא נתחתן מחר ולא מחרתים, המציאות מוכיחה שיקח תקופה מה להיתחתן, לכן אנחנו חיבים לתפוס עצמינו בידים.
הבעיה שאנחנו לא רוצים להאמין, ומסיבות טובות אנחנו רוצים להיתחתן, אבל זה לא יקרה מחר! בכל מקרה אנחנו מעדיפים להיתעצל ולחשוב שיתחילו חיים חדשים...
אם נפנים שלא נתחתן מחר, ואין ברירה אלא לתפוס את עצמינו בידים!
זה לא יקרה לבד, חוץ מתסכול ועצבים שיקראו לבד...
כל אחד ביכולתיו, הוא מי בעבודה ומי בעבודת התורה, אבל יש לנו זמן להשקיע כי מחר ודאי לא נחתן!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 00:36 |
|
| |
אני חותם על כל מילה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 01:06 |
|
| |
barbarv-מה שמחזיק את האנשים בכל הים הזה של השידוכים זה ה-ת-ק-ו-ה! אחרת......
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 11:40 |
|
| |
מעפיל דבריך נכונים ואני מסכימה עם כל מילה!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2010 19:16 |
|
| |
צודק לגמרי! אם לא הלימודים שאני עכשיו מתעסקת בהם, כבר מזמן הייתי בדיכי..
אין כמו זה שהראש עסוק עד מעל הראש..
|
|
|
|
|
