אין לנו ענין שיחזרו בתשובה?.

אתייחס לתגובה מייצגת זו:

כתבת "אני בחרתי במה שאני מאמין שהוא טוב, הוא בחר במה שהוא חושב שנכון וטוב וכל אחד ממשיך בדרכו".

השאלה היא האם אתה עקבי עם אופן החשיבה הזה? אם הוא יבחר לפגוע פיזית באדם יקר לך, האם גם אז לא תנסה להתערב בדבר, או לפחות תצטער בכל לבך על החלטותיו?!

אם הוא יבחר לפגוע מילולית באחד מקרובי משפחתך, האם גם אז תישאר אדיש כלפיו ותמשיך לחייך אליו בלב שלם?!

אני מניח שהתשובה לשתי השאלות האלו שלילית בהחלט.

ולכן המסקנה היא, שפגיעתו בקב"ה, בעם ישראל, ובכל אחד מאיתנו אישית, לא נתפסת אצלך כפגיעה, משום שאינך מאמין וחש במשעותן של העבירות. כלומר, אמונתך באלוקים, בתכלית העולם, בשכר ועונש, פגומה ככל הנראה. מדוע תלין, אפוא, על מי שאינו כזה? על מי שאכן חש שחילול שבת של חילוני שווה לפגיעה פיזית באחיו? על מי שאכילת חזיר של יהודי שווה בעיניו ליריקה ריחנית על מצחו?

אדגיש שאין כוונתי שיש לריב עמם. להיפך, יש לקרב אותם ולחייך אליהם, אך לא מתוך אדישות כלפי מעשיהם הרעים, אלא מתוך צער נורא ומתוך תקווה לקרבם לאביהם הבוכה עליהם בשמיים.

בילדותי שאלתי את אבי עודות חיוב ללכת עם כיפה- הוא היה מאד מקפיד ללכת על הכיפה בברכת המזון הוא גם היה חובש מגבעת וכן ברחוב היה הולך עם מגבעת ומתחתיה כיפה- שלא לדבר כבר בלילה שהיה לנו כיפות שנה גדולות מיוחדות שחס וחלילה לא יגלוש ונישן לשניה בלי כיפה,
שאלתי אותו מה אתה עושה עסק גדול כל מהכיפה- ירמוקל-? הרי אין שום איסור מדאוריתא או מדרבנן- אצלם זו המלצה בלבד..
אמר לי אבא- באמת אין שום חובה ללכת עם כיפה-  אבל מי ש הולך בלי כיפה הוא גוי.  זו היתה שפת דיבורו.