העתיד- שוק (בחולם) או צחוק ? כולנו פרייארים ?

שותף
אולי קודם תסביר לנו למה בדיוק אתה מחכה.

_________________

שותף יקירי
מה רע לך בדימוקרטיה, אתה רוצה מלך שייקח את בנותיך לטבחות?

_________________

אלו ואלו בצפצוף הזרזיר מצפצפים

שותף
הבה ונפרוט את העתיד לפרוטות

נשות הקריירה שלנו שואפות לשבוע חופש חדשי בבית הטומאות.
אנחנו המפונקים שלנים רק במלון עם מיזוג אוויר מצהירים על שאיפתנו לבלות את החגים בצפיפות בירושלים, ללא מטה וללא פרטיות, במקום שמלא ריח מנגל.
במקום הנעלים והמדרסים שלנו אנחנו רוצים ללכת יחפים על רצפה מלאה דם בבית המקדש.
במקום להתפלל תפילת חג חגיגית ולקנח בקידוש עם עוגת גבינה, אנחנו מכריזים שאנחנו רוצים להצטופף עם כבשים ואילים בבית המקדש ולצאת ממנו עם כבש תלוי ומדמם.
אנחנו הדימוקרטים, האמונים על חופש הדבור, חפצים במלוכה ובסנהדרין, ללא זכויות פרט וללא עתונות חוקרת.
במקום חופש המגורים אנחנו רוצים לגור במבנה שבטי פטריאכלי. אולי אותך ישבצו לרעיית צאן בנחלת שבט שמעון.
ועל שיויון, עדיף לא לדבר אתך, אל תהיה בטוח שתהיה הראש, מאוד ייתכן שתהיה הצפורן של הזרת השמאלית.

אני יודע שכתבתי דברים בוטים, אולם ההגינות מחייבת להבין על מה אנחנו מדברים.

http://www.youtube.com/watch?v=47yap8Xhrds&feature=grec_index

יהורם גאון
מילים: יורם טהרלב
לחן: יאיר רוזנבלום 

ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.

איש אינו בא לקנות,
ואין איש מבקר,
ושנתיים שהוא
כבר אינו מנגר.

והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו
לבנות כסא לאליהו שיבוא,
על כפיו אותו יביא,
לאליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו,
על סודו שומר ומחכה לו
מתי כבר יגיע היום.

ברחובנו הצר
גר סנדלר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.

מדפיו הריקים
מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח
המרצע בשק.

והוא חולם כי נעליים הוא תופר,
בן על הרים ינוו רגלי המבשר.
על כפיו אותן יביא,
לאליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו...

בירושלים ישנו
איש לגמרי לא צעיר,
שבנה הרבה בתים
בכל פינות העיר.

הוא מכיר כל סמטה,
כל רחוב ושכונה,
הוא בונה את העיר
כבר שבעים שנה.

והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה,
יניח למקדש את אבן הפינה.
על כפיו אותה יביא
אליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו...

תוקן על ידי maxmen ב- 22/11/2010 09:18:03

שותף,
אתה מדלג על שלבים... קודם כל צריך להבין את החורבן ותכליתו כראוי, מתוך כך אפשר להגיע לנחמה מקיפה ורק אח"כ אפשר להתחיל לדבר על העתיד באופן מפוקח, וסימנך התחילה תלתא דפורענותא, אח"כ שבע דנחמתא ורק אז ר"ה (שיצחק "כוכב" ראשי בו כידוע) ושאר חגי תשרי ומשם אפשר לחזור לבנות את העתיד , לקפוץ ישר ליצחק, בלי שתהיה נחמה, זה כמעט בלתי אפשרי, ולהבין את הנחמה באופן עמוק, א"א מבלי  להבין את סיבות הפורענות. (שחטאינו אינם הארגומנט הבלעדי בהם) בכל מקרה זה אכן נושא חשוב, ואני מקוה שדברי אלו מהווים עזרה בבירורם.   המשך יום נעים.

אין כ"כ מה להמשיך, אבל בכל זאת פטור בלא כלום א"א.
אנסה לתאר זאת בקצרה כך, כפי שהובא באחד השרשורים השכנים בענין שית אלפי שנין הווי עלמא, לעם ישראל ולקבלת התורה תורה על ידו יש שתי תכליות שונות, הראשונה שישראל יהיו לחלק השם, כעם שחייו בנויים על יסודות אחרים שדרכו יכול להופיע הקב"ה בעולם באופן מצומצם (שזה עיקר עניינו של יעקב אבינו ש"קראו בית" כידוע, ומה שהיה צריך להתהוות באלפים שנות תורה) והשני היא שישראל יהיו כ"טופח על מנת להטפיח" וישפיעו על סביבותיהם ובסופו של דבר על העולם כולו שישוב ויקרא בשם השם (שזה עיקר מידת אברהם , והעבודה הנצרכת ל2000 שנות משיח) אלא שכדי שזה יקרה יש הכרח או בעבודה נקיה ומאוד מודעת לתכליתה מראש , שמכל מיני סיבות ופגעי הזמן לא התאפשרה , או לחילופין שבכל מיני נקודות אלו שיותר מודעים לסדר הדברים יעשו אי אלו שינויים ו"קפיצות פאזה" כדי שהדרך תגיע בסוף אל תכליתה. (שזה נובע בעיקר ממידת יצחק, אך זה נושא קצת רגיש ומבלבל שלא אתעכב עליו כרגע)  בכל מקרה השינוי המשמעותי ביותר שנעשה הוא החורבן, ושם אכן מוזכר ביותר מרמז הענין שביארתי למעלה ובייחוד בנבואת ההכתרה של ירמיהו "נביא לגוים נתתיך" ויותר מכך "קדש ישראל להשם ראשית תבואתו" (שמכאן יש להבין שיש להקב"ה עוד תבואה בעולמו) ובהמשך הסיבות והטעמים בשלן כל זה לא יכול להופיע בקלות ,בעיקר כי כל העולם וממלכת ישראל הולכת בכיוון אחר ויש הכרח לחורבן.
היות והחורבן כולל הרס של כל הקיים, הנחמה מצריכה בנין מחודש של הכל, ובה שני רבדים עיקריים ראשית במובן הרגשי השלמה עם זה שמה שחשבנו שקיים חרב, והשניה שנוי מחשבה (כפי שמביא רש"י בענין "וינחם השם כי עשה את האדם בארץ") אל מקום ממנו אפשר להתחיל לבנות את הבנין ממנו יגיע לבסוף הכל לתכליתו, וזה עיקר מה שעשו חכמים בבית שני ובעיצוב התורה שבע"פ, אך כידוע גם הבית השני חרב בסופו ולמרות שאנחנו ניזונים מפרותיו עד היום עדין לא הגענו אל התכלית המקווה גם כי התכלית הזו נשכחה במשך הדורות וכן מעוד סיבות (ענין "הסתר אסתיר" דהיינו ההסתר הכפול שיכול להשתנות רק ע"י שינוי מן היסוד ממש) וכך לאחר הנחמה מגיעים אל יום הזכרון, (=ראש השנה)  בו נזכרים בתכלית הראשונה (המלכת השם) בזכרונות דהיינו סימני הדרך מן העבר לדרך הזו (החל בנח, דרך יציאת מצרים ועוד) , ובדרך להופכה לבעלת משמעות עבורינו ע"י שופר וחידוש של מתן התורה בקרבינו , כמובן מדובר בשלב הזה רק בשינוי תודעתי מקיף (אם הוא אכן נעשה נכון) שמצריך עוד לא מעט  עבודה (חלקה רמוזה ביום הכיפורים וסוכות) אבל רובה קשורה לחיי היוםיום וליצירת הנהגה דתית ועממית מחודשת בבחינת מה שנאמר בחז"ל בענין "והיה אם שמע תשמעו" אם שמוע בישן תשמע בחדש, דהיינו שדרך עיון ב"ישן" מתוך מבט שמודע לתכלית הדברים, ניתן לשמוע דברים חדשים שיוכלו לשנות את ההתנהלות לעתיד, ועל דרך הרמז יאמר שאולי לזה כיוון אליהו כשביאר לריב"ל את ענין "היום" כ"היום אם בקולו תשמעו" , וברשותכם אעצור כאן כעת.