| נשלח ב-21/11/2010 21:23 |
 |
| |
האם עבירה היא כזו הנאה?
ספר הרוקח הלכות תשובה סימן ו
"תשובת המשקל. כפי הנאה שנהנה בנשיקה ובמשמוש ובהעראה יש לו להצטער בדאגת הלב ויתענה לכל הפחות מ' יום ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בלילה שיש לו להתענות למחר ולא בלילה לאחר תעניתו ויצטער בשכיבתו יומם ולילה לשקול הצער כנגד חשק ונשק התאוה אשר נהנה: " ספר הרוקח הלכות תשובה סימן י
תשובת המשקל יש לו לשקול צערו כנגד הנאתו שנהנה בה ושנה שלימה אסור לאכול בשר ולשתות יין לבד משבתות וימים טובים ופורים ולא יאכל לחם חם ולא ירחץ כי אם בימים טובים מעט ולא ילך לראות בשום שחוק כי אם ילך לנשואין בשעת הברכה ולא יעדן עצמו בשום דבר וילקה בכל יום וישכב על דף אחד בלא כר כי אם בשבת וביום טוב על תבן או על קש וכר בראשו ויסיר רוח הבהמיו' שבו חומר התאוה וחיי צער יחיה ושק על בשרו ולא ידבר מעניין התאוה חשקים ונשוקים ומשמושים ומיני אהבות וחשק או חמודים:
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:26 |
|
| |
הנאה, בטח הנאה...
משהו לא מסתדר לך?
תוקן על ידי אברהםהעברי ב- 21/11/2010 21:32:22
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:29 |
|
| |
בעל, נתקטנו הדורות ונתקטנה ההנאה!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:37 |
|
| |
הביאו עבריין לרבי
אמר לו הרבי לכפרה אתה צריך לצום 10 צומות,
-הרבי זה מאד קשה לי. קשה לי לצום.
אז חמישה ימים-
גם זה מאד קשה רבי
אז יום אחד.
לא יכול רבי לא יכול אפילו שעה.
טוב אז כל יום תגיד עשרה קפיטל תהילים.
רבי אני לא יכול אני צריך לפתוח את החנות בזמן
טוב אז מה אתה כן יכול?
אני יכול לא לקבל עליה אפילו שנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:40 |
|
| |
אברהם
שתי שאלות
האם עבירה היא הנאה ומצווה אינה הנאה? (תלמוד תורה אמור לשמח את הלב).
וגם הפרופורציה, ראה גם ספר חסידים סימן קעו:
מעשה באחד ששאל מי שיצרו מתגבר עליו וירא פן יחטא לישכב עם אשת איש או עם אשתו נדה או שאר עריות האסורות לו אם יכול להוציא זרעו כדי שלא יחטא והשיב לו באותה שעה יש לו להוציא שאם א"א מוטב שיוציא ש"ז ואל יחטא באשה. אבל צריך כפרה ישב בקרח בימי החורף או יתענה ארבעים יום בימי החמה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:48 |
|
| |
בעל
מה פרוש ת"ת אמור לשמח את הלב -רק אמור? הרי יש איסור חמור ללמוד בתשע באב בגלל ההנאה הזו של הלימוד, את האיסור הזה מקיימים כמעט כל עם ישראל- באדיקות גדולה- כה חמור הוא. רק לא להנות ח"ו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:53 |
|
| |
נראה לי שאתם מתעלמים ממרכיב חשוב במעשה העבירה והוא "מים גנובים ימתקו", אשר ערכו לא יסולא בפז. כנראה שבזמננו אבד מרכיב זה את חשיבותו ומכאן התמיהות הנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 21:57 |
|
| |
שותף, כמדומני שהדברים הם תלמוד ערוך שמשחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה. אלא שלמעשה איני יודע איך לפרש תלמוד ערוך זה.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 21/11/2010 22:01:24
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 22:14 |
|
| |
שותף
מים גנובים ימתקו- זה היה פעם ,היום גונבים כסף עם ת"ז מזויפות, זה הרבה יותר מתוק מסתם מיים. הדורות השתכללו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 22:16 |
|
| |
איך מגדירים שהצער הוא כנגד ההנאה,?
לכאורה,המודד הוא,לו יצויר,שהתורה היתה נותנת לאדם אפשרות לעבור עבירה,אבל בתנאי שיקבל על עצמו יסורים,רמת היסורים שלא היה מוכן כדי לקבל את ההנאה,זה כבר נקרא שהצער גובר על ההנאה.
ואם כן,השאלה נשאלת,האם צריך כ"כ הרבה יסורים כפי המתואר שם כדי שלא יהיה שוה לאדם לחטוא,אם הוא יצום שלושים יום זה לא מספיק?
עצם המספר ארבעים שיש אולי משמעות במספר הזה,מראה שיש כאן ענין נוסף מעבר לצער כנגד ההנאה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 23:16 |
|
| |
חוסר הפרופורציה בין ההנאה לבין העונש הוא כי העונש בא להוציא כל חשק להנאות הבאות.
במילים אחרות: העונש הוא בעיקר מכוון לעתיד ולא לעבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2010 23:24 |
|
| |
צענע
איך? הרי מהעבירה אנחנו נהנים כאן פה ועכשיו, את העונש אם בכלל- נקבל בעולם הבא- דבר די עלום - כך הרי אמרו חז"ל שכר מצווה בהאי עלמא ליכא.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 00:07 |
|
| |
סבורני שהשאלה האמיתית צריכה להיות "האם הנאה היא כזאת עבירה"..
כפי שנראה מספרי חסידי אשכנז, וביחוד ספרי הרוקח. ניכר שגילוי עריות ותופעות זימה היו די שכיחות בגרמניה בתקופתם. ויש נסיון מצד קבוצת המנהיגים לבלום בקרב היהודים את הגלישה למתירנות ששלטה אז. סדר התשובה והצומות והדגשת חומרת ההנאה מהחטא הוא חלק מאותו נסיון.
גם אנשי הכנסיה באותה תקופה ניסו לבלום את התופעה, אך בעוד שהם הטיפו לפרישות ונזירות. ספרי הרוקח מגלים פתיחות יתרה, ובלבד שהיא תהיה במסגרת חיי משפחה מעוגנים ומהוגנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 00:33 |
|
| |
לירוחם
כשכתבתי עונש התכוונתי לתשובת המשקל שאותה הזכיר פותח האשכול ולא לעונש מידי שמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 06:02 |
|
| |
התורה לא בא למנוע הנאות,
כל אלה שחושבים כך, זה בא להם רק מעין רע, ומכאן כל הצרות שלנו,
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 09:59 |
|
| |
בעב לא הבנתי שאלתך האם עבירה היא הנאה ומצווה לא - חושבני שמוסכם שעבירה היא עבירה ללא קשר להנאה. יש עבירות ללא הנאה (ע"ז לדוגמה) ואף כרוכות בסבל (מולך). בדר"כ מצווה כרוכה בהשקעה (מעשית, כספית, וממילא בהגדרה יש השקעה כפויה שהיא סבל מסויים). יש חיובים שלא בהכרח קשורים לסבל, נניח קיום של פיקו"נ, ונשמרתם.
- פעמים (רבות) ויש בצד העבירה הנאה ופעמים יש בצד המצווה הנאה (נניח מצוות אכילת קדשים לאוהבי בשר, קידוש לאוהבי יין), אבל אין קשר הכרחי ביניהם. זהו קשר מקרי. ת"ת אינו בהגדרה משמח (ניתן לבדוק זאת!) יותר מלימוד עיוני אחר, שיש הנהנים ממנו ויש שלא. ת"ת כדרישתו המקובלת שהיא כמעט "עד כלות" וודאי שאינו הנאה לאדם "נורמלי".
- מה שהבאת מהרוקח הוא רק שהחוטא אמור, בין השאר, "לשלם" על ההנאה, אם נגרמה לו. אמרו לו שישלם לא ע"ח קיום מצוות שיש בהן הנאה, תמיד יוכל לדחות את התשלום לאחר פורים או שבת. אין להסיק מכאן שמצווה היא הנאה או לא.
- לעניין התימחור – שאלה זו הבנתי. האם זה לא עניין מאוד אישי? אולי הרוקח לגודל צדקותו "צדיקים נראה להם (יצה"ר) כהר" תימחר ביתר...
|
|
|
|
|
