ברכת 'המוציא' פוטרת את המנה העיקרית?

פירש"י:
דברים הבאים מחמת הסעודה - ללפת בהן את הפת.
"אין טעונין ברכה - דהוו להו טפלה, הלכך: כל מידי, בין מזון בין פירות, שהביאו ללפתן [לפתן פירושו- ללפת את הפת. לא כפי שמשתמשים בזמנינו- קומפוט. א.ה] - אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו.

שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה - כגון דייסא, וכן כרוב ותרדין, שאינן לפתן ובאין למזון ולשובע.
טעונין ברכה לפניהן - דלאו טפלה נינהו, ואינן בכלל לחם דנפטר בברכת המוציא".

 
שולחן ערוך סימן קע"ז סעיף א:
"דברים הבאים בתוך הסעודה, אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: בשר, ודגים, וביצים, וירקות, וגבינה, ודייסא ומיני מלוחים, אפי' אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם, דברכת המוציא פוטרתן; ולא לאחריהם, דברכת המזון פוטרתן".


העולה מכל הנ"ל, שברכת המוציא אינה פוטרת את 'כל הסעודה' או את 'עיקר הסעודה'. אלא רק דברים שבאים עם הפת ללפתה.

על פי מה שאני ראיתי ברוב הבתים בהם סעדתי, כשמגיעים לסעוד את המנה העיקרית אין זכר ללחם על השולחן. ובודאי שהאנשים מחשבים את הבשר/שיפודים/סטייקים עם התוספות כמאכל בפני עצמו, ואינם נזקקים ללחם כלל [ובהרבה מסעדות בשריות אוכלים ללא אכילת פת כלל]. 
וא"כ לענ"ד במקומות אלו -(כמדומה- רוב העולם כיום)- צריך לברך על הבשר 'שהכל' אף בסעודת פת.

וכשהצעתי את הדברים בפני לומדי תורה- לא קיבלתי תשובה מספקת. הרגשתי שדבריי נדחים רק בכדי להצדיק את מנהג העולם שברכת הפת פוטרת את כל הסעודה.

אנא רבותי,  חברי הפורום היקרים! מישהו יכול להשיב על דבריי?

העברי
במציאות ובניתוח אתה צודק 
ואולי יש לקחת את דבריך צעד אחד קדימה ולחייב ברכת המזון על סעודה מסודרת וחשובה גם באם איננה כוללת פת

This seems to be a disagreement between Rashi and Shulhan Aruch. S"A explicitly describes our way of eating as included in the "mitokh HaSeuda". Rashi is more interested in the relationship to bread.