על משקל התיאוריה של חנה ארנדט במושג הבאנאליות של הרוע, ניתן לעיין האם לא קיים גם מושג שהוא היפוכו של מושג זה. למשל, הדיבורים האינסופיים והבאנאליים על הורים טובים המאכילים את ילדיהם ומספקים את צרכיהם או בעל הדואג לאשתו ואשה הדואגת לבעלה או ילדים הדואגים להורים.
רבים ממעשים אלה הם באנאליים במהותם, שכן זהו סדרו של עולם ללא שום כוונה מיוחדת, ואם כך אין כאן שום ערך מוסף.
כך שפעמים דרשות ארוכות על מעלת מערכות יחסים בין הורים וילדים או בין בני זוגמשאירות טעם מר בפה של באנאליות על גבול הטמטום.
נמאס לשמוע דברים המובנים מעצמם עם משלים ארוכים וסיפורים דמיוניים האמורים להוות דוגמאות להתנהגות נאותה.
נשלח ב-23/11/2010 08:05
מביך
מהי התיאוריה של חנה ברנדט? התואיל לסכמה בקיצור?
אני מבין מדבריך שאתה יוצא נגד סיפור סיפורים בנאליים. וכי מי זה שמתעסק בכך?
אולי כוונתך שאנו, לצרכי חינוך, של הדור הצעיר או של עצמנו, מספרים סיפורים כאלו לפעמים? והעלילות הן "בנאליות"? אולי צריך גם להבהיר מהו "בנאלי" ומדוע זה לא טוב, ומה יש, אם יש, במקום?
הטוב ביותר לדעתי הוא לתת סיפור לדוגמא שיכול להחשב למעניין אך למעשה, כך תוכל להראות, הוא בנאלי.
נשלח ב-23/11/2010 08:46
אין עניין בחדשנות לשמה - כמו שאין ענין בשמרנות לשמה. אם משהו נדוש - אין זה עוד אומר שהוא מוטעה. ובאותו אופן, אם משהו מגניב - אין זה עוד אומר שהוא טוב מבחינה כלשהי. חלק ניכר מהטראגדיות האנושיות נגרמות בגלל שיעמום גרידא. וחבל.
_________________
נשלח ב-23/11/2010 09:04
בעוד שהמושג "הבנאליות של הרוע" מעורר זעזוע הרי המושג הבאנאליות של הטוב מעורר שמחה ולכן אין כל פשר
להשוואה.
כשפרופ' חנה ארנדט טבעה את המושג אנשים התמלאו זעזוע מהרעיון והרבה התנגדו לה מפני שהיא בעצם קבעה שהפושעים הנאצים לא היו מפלצות אלא רק רצו למלא את תפקידם על הצד הטוב ביותר.
כנגד זה "הבנאליות של הטוב" זה בעצם הנס של כולנו שאנשים מעצם טבעם נוטים לעשות את הטוב כמעשה בנאלי יום יומי על אף שהם אינם מלאכים משמי מרום אז מה הרע בכך ?
לרדף מה הקשר לשעמום ?
נשלח ב-23/11/2010 09:17
צענע מזמן טענתי שאני בעד מלומדה.
נשלח ב-23/11/2010 09:21
"מה הקשר לשעמום ?"
כשמשהו נחשב רע אך ורק עקב היותו "באנאלי" - זה מעיד על שיעמום - שאנשים מחפשים גירויים
_________________
נשלח ב-23/11/2010 09:33
ברור שבהקשרים אחרים יש קשר בין בנאליות לשעמום אבל כאן הרעיון היה מזעזע דווקא בגלל הבנאליות (הפוך על הפוך) כי דוקא להגיד על הנאצים שהם היו מפלצות זה מאד בנאלי.
.
נשלח ב-23/11/2010 09:37
אני דיברתי על נושא האשכול לא על חנה ארנדט
_________________
נשלח ב-23/11/2010 09:43
נושא האשכול הוא חנה ארנדט והמושג שהיא טבעה.
פותח האשכול לא קרא לאשכול הבנאליות של דרשות הדרשנים"הוא התימר ליצור מושג חדש שיקביל למושג שטבעה חנה ארנדט.
ומדוע הוא עשה זאת? כי יש לשער שהנושא:"השעמום של דרשות הדרשנים "היה משעמם מידי.
נשלח ב-23/11/2010 09:48
מה את רוצה, צענע?
_________________
נשלח ב-23/11/2010 09:52
אופס-אד הומינם כשאין מה לענות?
נשלח ב-23/11/2010 09:53
זו השאלה - לענות על מה בדיוק?
_________________
נשלח ב-23/11/2010 10:05
דרכי ההתחמקות שלך ילדותיות .
הרי ברור לכל קורא מהו נושא הדיון.
אבל אין מה להמשיך לדון עם מי שלא מעוניין לזרום עם השאלות שעולות ולכן מבחינתי הדיון עמך בנושא זה הסתיים.
נשלח ב-23/11/2010 10:22
ב"ה
_________________
נשלח ב-23/11/2010 15:06
מביךהמורים
וודאי שאם הרוע הוא בנאלי. הטוב גם-כן באנאלי. שתיהם תוצר של נורמות חברתיות ודפוסי התנהגות מקובלות ומורגלות.
אבל מה זה שייך לחינוך השרשת והוראת יחסים חברתיים ומשפחתיים טובים, בטוב בנאלי כמו ברוע בנאלי יש צורך בהשרשתם והקבעתם בלב ההמון.
(גם דטרמיניסטים שאצליהם הרוע והטוב הם לא יותר מאשר נתיב מתמשך של גורמים וסיבתיות קדומה. מודים שחינוך לטוב או לרע, הם מחוללי התנהגויות הנולדות מהם. אלא שגם הרצאות והכוונות החינוך להם, הוא לא בשליטתינו אלא מולד ומתמשך מנסיבות קודמים, בלא שיש לנו שליטה אמיתית על הרצון להם).
