הוא אשכנזי, אני ספרדייה - מה עושים?

לאלו שהגיבו.. כל מה שייעצתם כאן, נוסה. כולל ניתוק וכולל הצבת אולטימטום. אך הדבר לא החזיק מעמד ובסופו של דבר חזרנו מהידיעה של ההתאמה ורגש האהבה. הבחור לא מנסה להתכחש ל'לא'. הוא לא רוצה לומר אותו. מהסיבה שהוא לא יודע מה טוב לו. ומה לא. הבחור חכם לא פחות מהחכמולוגים שכאן. והכל הועלה לדיון ונשקל בכובד ראש. הבעיה היא לא אם לומר כן או לא, אלא איך לטפל באומץ של הכן. כי הלא הוא בלתי אפשרי והכן הוא אמיתי וחזק אבל חושש... זו הבעיה.  וכמעט חדשה יקרה, הבחור לא קורא מבחדרי.. או ששולחת לו במייל או שמקריאה לו, כך שאל תזלזלי במטותא מינך.

אוהביהודי. לא נראה שהקושי שלו הוא לומר לא. לעניות דעתי פשוט נוח לא כך. הוא זרם עם קשר שכזה וטוב לא כך. כל עוד לא ידברו חתונה.
הרווקים. את במצב של הרבה רגש ומעט הגיון. תקראי את ההודעות ה"חוכמולוגיות" שוב ושוב גם כשזה לא נוח לך. מבטיח לך שכל סיום אחר יהיה הרבה יותר לא נעים.

אגב. את טוענת להמשיך ככה אין מצב ולהפסיק גם אין מצב. המציאות שאת ובעיקר הוא יוצרים, מוכיחה אחרת. להמשיך כך יש מצב בהחלט. להפסיק? למה? טוב ככה..

קורא! לא משנה איפה ואיך...
אתם חייבים להתחיל להפעיל את השכל יותר מאת הרגש...
אם השכל אומר אותו דבר, אין פה שום שאלה ולא צריך שום אומץ. מתחתנים!

מותר לשאול בני כמה אתם?

נאות

יש לי עצה. קצת קשה אבל לפי דעתי הגיונית.

תפרדו לשבועיים שלוש. לא טלפונים ולא כלום.
אח"כ תבדקו מה קורה.
אם הוא השתגע מרוב רצון להיות אתך שוב. הוא יעשה הכל שדבר כזה לא יחזור על עצמו- ז"א יסדר משהו עם ההורים שלו- או שיסכימו או שתתחתנו בלי הסכמתם. כי כמו שאמרו- "האהבה מקלקלת את השורה..."
אם לא קרה כלום. והוא ואת הסתדרתם מצויין. אולי בימים הראשונים יהיה קשה. אבל אם בשבוע השני והלאה לא ממש חסרתם אחד לשני. זה מראה שיש בעיה וצריך לשקול מחדש את המשך הקשר...

מה אתם אומרים?

_________________