ואאאו, רק עכשיו ראיתי את האשכול, וזה מסביר למה אני מגיב בו רק עכשיו. למרות שהנושא לכאורה נראה "שנטחן" מכל הכיוונים.
ראשית, אינני מתימר לחשוב שע"י תגובתי כביכול אפשר לבציע פתרון לבעיה. ממש לא, וכפי שכבר הוכח מהאשכול.
עברתי על מה שנכתב, אין ספק החבר'ה מחכימים וכמובן שיש לי מה לומר, אך עדיף להתמקד במה שיש לי לומר לפותחת האשכול.
באתי להביע הזדהות ברגשות, ולשתף קצת במה שעבר עלי אישית, ואולי להציע כיוון חשיבה שונה. אך פתרון, ברור שלא.
הבעייה שנקראת "מה יגידו?" היא בעייה רצינית במגזר שלנו, ואי אפשר להתעלם ממנה.
ע"פ מחקרים בעולם על ה-"פחד" הפחד הכי גדול הוא "פחד קהל" ולאחריו מגיע ברשימה הפחת מפני טיסות. בציבור החרדי נראה שהפחד הכי גדול הוא "מה יגידו" ופתרון אינו נראה באופק.
באם האהבה שלכם מוצקת, שזה אומר שהחלטתם ללכת יד ביד כי אתם בעצם אדם אחד שמוחלק לשניים, אזי מה יגידו עליכם יכול אפילו לחשל את אהבה שלכם. והדרך להתמודד מול הפחד הזה הוא כמו הדרך להתמודד מול כל "פחד" הווי אומר להסתכל לפחד בעיינים, ובכל הכוח לעבור את הגל הזה. וכפי שכבר כתבה כאן מישהי, שזה עובר הרבה יותר מהר ממה שחשבו..!
באופן אישי, לפני כמה חודשים הכרתי בחורה מקסימה, מדהימה וחכמה (וכל המילים שבעולם) שהכירה לי מישהי נשואה מהוירטואלי.
הפתיחות שביננו הייתה מדהימה, והיינו קולטים אחד את השני גם ללא מילים. וכל מה שאפשר לתאר ולספר..!
והגענו למצב שהיה נראה שיש כאן אהבה מטורפת. וכבר שחשבנו שאנחנו הכי מתאימים שבעולם להינשא.
למרות שהייצתה לי את הבעיתיות של לספר להורי ע"כ שהכרתי מישהי, למרות שהם לא מאמינים עלי שזה יכול להיות.. וכן אותו השידוך זה לא כ"כ ברמה כמו שהם רגילים ומה שהם ציפו לו באופן אישי, אך ידעתע שאני יעבור את הגל הזה, והיא שווה את זה.
בשלב מסוים בשיחות שלי איתה היא סיפרה לי משהו על משפחתה, וידעתי שבגלל זה ההורים שלי לא יסכימו לי להתחתן איתה, וזה מגיע לאותה הבעייה כמעט שלך, שזה "מה יגידו?". אך למרות הכל הייתי שם בשבילה ועברנו המון דברים ביחד.
ידענו שזה גורם שמהקשר אולי לא תצא חתונה, והיא הייתה מזכירה אותו המון, כמובן שהייתי מתחמק כי לא ידעתי בדיוק מה לעשות...
בשלב מסוים, הייה ביננו נתק קטן מסיבה טכנית, ולאחריו נתק קטן מסיבה של אי הבנה. כמובן שרציתי להחזיר את הקשר לאותו 100% שהיו לו, אך פתאום החלטנו שאולי נתנתק, כי ככל הנראה שלא יצא מזה חתונה. (שזה אגב בגלל משפחתי)
לאחר תקופה של אותו נתק, שהרגשתי שזה היה קשה לי.
פתאום גילתי שלא בדיוק מה שחשבתי שהכל "חלק ומתאים" ביננו זה באמת היה מתאים, פשוט היינו מסונוורים. כי הקשר הזה התחיל כקשר מסיבה רגשית, בשונה משאר הפגישות שידוכים הרגילות שאז השכל עובד יותר..
ופתאום קלטתי, לאט לאט, שהיא לא ממש מתאימה לי, ושיחזרתי את כל מה שהיה ביננו ודעתי התהפכה לגמרי.
למרות שאני עדיין אוחז שהיא מאוד מיוחדת וכ"ו אך השאלה אם אנו מתאימים בתור זוג, ברור לי היום שהתשובה היא "לא".
יוצא איפוא שלאחר הניתוק, פתאום אתה מגלה את חסדיו של הקב"ה שלא היו מגיעם לי..
אז גם מה שהיה נראה רק כהפרעה מעצבנת של "מה יגידו" הפך לטובתי, להראות לי בסופו של דבר שזו לו ההפרעה היחידה..!
כך, שמה שלא יהיה תתעודדי. הכל לטובתנו.
ושוב, לא באתי ליעץ או להחליט, ולא רק בגלל שאני לא יודע בדיוק את התמונה השלמה.. אלא רק לשתף ולחלוק ברגשות.
שאני יכול להבין קצת עד כמה זה קשה ולא פשוט!
מאחל לך "בשורות טוובות" ואני יודע שכל מה שתבשרי, יהיה זה "בשורות טובות". בשבילך.
אגב, אם תרצי הסבר, אין לי בעייה לעשות זאת בפרטי.
 |
|
|
