תרגום אונקלוס : פרשת וישב

 1)      הסטייה התרגומית הבולטת בפרשתנו הוא בראשית לט יא . בפסוק נאמר "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" . תרגומו של אונקלוס הוא "ועל לביתיה למבדק בכתבי חשבנה". דהיינו, ויבוא הביתה לבדוק כתבי חשבונותיו . מה העניין של אונקלוס לתרגם פסוק זה כך?

אני מעלה השערה: ברש"י מובא מחלוקת רב ושמואל : חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו עמה , אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו. לפי פוזן , אונקלוס משנה לעתים את משמעות הפסוק בשל הרצון לשמור על כבוד האבות . יכול להיות שאונקלוס היה מודע לקיומם של שני פירושים כאלה . אם היה מתרגם באופן מילולי , היה משאיר את העניין תלוי באוויר ופתוח לשתי הפרשנויות. על מנת "להוציא מלבם" , דקדק לתרגם באופן שאינו מאפשר פרשנות שתפגע בכבודו של יוסף.

ואין הכרח לומר שאונקלוס הכריע בזה כמאן דאמר אחד. התרגום הרי נועד עבור המון העם ויתכן ששיקוליו של אונקלוס בעניין זה היו בעיקר שיקולים חינוכיים.

שאר הסטיות התרגומיות של השבוע עדינות יותר

2)      שם לז ג "כי בן זקונים הוא לו" – "ארי בר חכים הוא ליה" . איני יודע מה הניעו לתרגום זה.

3)      שם שם ח "המלך תמלך עלינו אם משל תמשל בנו" – "המלכו את מדמי לממלך עלנא או שולטן את סביר למשל בנא".

4)      שם לט מ "אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו" – "לית רב בית אסירי חזי ית כל סרחן בידיה" . התרגום הארמי ל"מאומה" הוא "מדעם" וכן תרגם אונקלוס שם בפסוק ו "ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה" – "...ולא ידע עמה מדעם" . במקום המילה הנייטרלית מאומה , הציב אונקלוס את המילה "סרחן" שמשמעותו חטא או פגם .

לכאורה היינו חושבים שהן בפסוק ו' והן בפסוק מ , העניין זהה והכוונה היא שפוטיפר ואז שר בית הסהר סמכו על יוסף בעיניים עצומות ונתנו לו לנהל את העניינים , אבל אונקלוס סבר כנראה שמדובר בעניינים שונים.

5)      מעניין לשים לב לתרגומים השונים לביטוי "נשיאת ראש" שמופיע כמה וכמה פעמים בסוף הפרשה.

אשמח לשמוע רעיונות ודוגמאות נוספות.