"לא תנאף" איסור "קדושה" או איסור "פגיעה בבעלות"

איסור "לא תנאף" מופיע בתורה מספר פעמים בהדגש על חומרתו. אך טעם האיסור לא נכתב.

אפשר לראות באיסור הזה, גדר קדושת חיי-מין. כשהשקפת התורה שאשה המיוחדת כבר לגבר אחד לא ראוי שתפנה אחר גברים אחרים, מטעם נוהג-פריצות וזימה. א"כ שורש האיסור הוא בין אדם לעצמו.

אך יתכן והאיסור הוא בין אדם לחברו. מכיון שהתורה רואה באשה כזאת ה"ניקחת" ע"י הגבר, והוא אדונה (=בעל, במובן אדנות). כל שטיתה מבעלה היא פגיעה בריבונותו, בנושא כ"כ אינטימי ואישי. הן ע"י הגבר הנואף והפוגע בבעלות רעהו, והן ע"י האשה הבוגדת בהיקחותה מרצונה על-ידי בעלה.

כמובן, שאחד הנפק"מ מחקירה זו. היא נישואין פתוחים. כלומר שהבעל לא מקפיד על בעלותו.

מטיעוני יוסף לאשת פוטיפר די משתמע. שעיקר האיסור היא הבגידה בבעל. וכאילו היה בידי פוטיפר אף להפקיד את אשתו בידי יוסף. 

תוקן על ידי בעלהגדה ב- 28/11/2010 00:19:19

מה פירוש אין כאן קידוש.
הרי אשת-איש נמנית בתוך פרשת עריות-קורבה כתועבות מצרים וכנען. וישראל הקדושים מצווים לפרוש מהם.

ןמדוע נישואים פתוחים הם שקר? תאר לך מצב של נישואין-אמת. שהבעל נותן דרור לאשתו. האם זה מותר או אסור?

כתוב גם לא תרצח בלשון זכר.

וודאי שאיסור נגד חבר. הוא על הנואף לא פחות מהנואפת. מבחינת הנואפת זה "בגידה" מבחינת הנואף זה הרבה יותר חמור זה "גזל אשת חיקו".

בעל הגדה, אני משער שביקשת לענות לי, אבל לא הבנתי את דבריך.

תשובה ראשונה למקס
שניה לך.

אתה מסתכל רק על החלק של האשה כ"בגידה". אך יש את חלק הנואף שהוא פוגע בבעלות חברו בקנין הקריטי ביותר של האדם.
 
"והיא בעולת בעל" השאלה היא האם החטא הוא בפגיעה בבעלות אברהם על שרה, או עוון שכיבת זנות.