"לא תנאף" איסור "קדושה" או איסור "פגיעה בבעלות"

תגיד מה קרה לך...


עפ"י התורה הפסקת נישואין היא ע"י גט.

במקרה שלא ניתן גט הרי האשה עדיין "לקוחה" ע"י בעלה. ואסורה לכל.
 נשאלת השאלה האם בעלה יכול לתת לה דרור כי עיקר האיסור היא הפגיעה בריבונותו, וכריבון הוא נותן עכשיו רשות. או לא.

ישנה כאן התחפרות בחלקים המציאותיים של השאלה, והתחמקות מהחלק הרעיוני.


     "האם איסור אשת-איש היא ממצוות בין אדם לחברו או ממצוות בין אדם לעצמו ולמקום".

ואם אמרת, זה אומר שגם לי ולאחרים אין שאלה או שרק לך (אתה מדמה) שאין שאלה.

מקס היה חסר מלח בטשונט..?

ברור ששניהם,
יש לכך ראיה די ברורה גם מפרשתינו ומעוד מקורות כלל לא מועטים לענ"ד אבל החדה ביותר מחז"ל שמביא גם רש"י על פרשת סוטה "איש איש כי תשטה אשתו ומעלה מעל" ללמדך שמועלת בשתים, באיש מלחמה שלמעלה ואישה מלמטה: על פניו מדובר מפורשות רק  בבגידה של אשה כך שראוי לנסות להסיק מה בנוגע לגבר שבבחינה מסוימת ודאי שווה לאשה בענין זה אך בבחינה אחרת כידוע שונה (למשל העובדה שמעיקר הדין מותר לו לשאת כמה נשים לפי התורה) וצ"ע.

אם אתה מתכוון שכל איסורי קורבה הם גם בין אדם לחברו. והתועבה והטומאה המוזכרת בהם היא מעין טומאת שפיכות דמים. אתה בהחלט יכול להוסיף את א"א לאותה קבוצה (וגם לא).
אבל אם האיסורים הנ"ל הם כהבנת הרמב"ם ועוד, גדירת וקדושת מין. נשאלת השאלה לגבי א"א.


(אין כמו אשתי בבישול. זה שוב קביעה אפריורית או שאתה מדבר מנסיון...)

 

בעל הגדה

חושבני שהמשפט הנכון ביותר בהקשר זה הוא 'כלך לך אצל אגדה'.

שהרי אינך מעלה על דעתך לרגע שאכן נישואין פתוחים הם אופציה המותרת ע"פ התורה (ויעיד על כך המבט הוירטואלי המשתומם שאתה תוקע בגברים המקסימליים כאשר הם טוענים דברים דומים)

בקיצור לאיפה הולכת השאלה שלך? "נפקא מינה"? "חקירה"?

השאלה כאן היא לא על דעת חז"ל. אלא על המשתקף מהמקראות.

עיין בסיפור דוד ובת-שבע, על מה מושם הדגש.

האם סבור אתה שדעת המקראות ודעת חז"ל אינה אחת?