"תענית הגשמים שנקבעה היא אבסורד, כאשר הממטרות בישיבה, בבתי הרבנים, התושבים והגינות הציבוריות - פועלות כסדרן. מעבר לכך, אינני רואה את מעמד הרבנות או את העומדים בראשה מחייבים את הציבור בימינו", כך טען היום (ב') ראש ישיבת הר עציון, הרב משה ליכטנשטיין, במכתב שהגיע לידי מערכת כיפה, זאת בהתייחסות לתענית הגשמים שקיימה היום הרבנות הראשית לישראל, ששיאה בעצרת תפילה ציבורית ברחבת הכותל המערבי.

"איך ניתן להתענות על מיעוט גשמים כאשר ממשיכים להשקות את גינות הנוי וכיצד ניתן לפתוח את ארון הקדש ולזעוק על חוסר במים כאשר לא נעשה כל מאמץ רציני לצמצום צריכת המים?", שואל הרב ליכטנשטיין אשר מוסיף וקובע כי לטענתו, באופן מהותי, אין יסוד לתענית גשמים כשאין סכנת חיים, נוכח העובדה ש"במציאות המודרנית ניתן להתפיל מים ולייבא אוכל".

 

"לאמיתו של דבר, משבר המים המתמשך במדינה איננו משבר של קיום אלא משבר של רמת חיים. אם נייבש את גינות הנוי, נוותר על הבריכות והממטרות, נאבד דברים חשובים המרחיבים דעתו של אדם, אך לא נעמיד את קיומנו בסכנה. לכן, במידה רבה, מדובר על רמת חיים, דבר אשר בגינו ניתן לקוות ליותר גשם, אך אין זה מוצדק לגזור תענית בהעדר המים לקיום רמת החיים הנוכחית", מסביר הרב ליכטנשטיין.

"אין יסוד לתענית גשמים כשאין סכנת חיים" (צילום: Grandmaster-cc-by)

אינני בטוח שמצבנו הרוחני מצדיק זאת

לדברי הרב ליכטנשטיין, במציאות החיים המודרנית אין טעם לקבוע תענית על ירידת גשמים בלבד אלא על המציאות הכלכלית. "יש לשקול תענית כאשר האבטלה גואה או המשק סובל ממיתון חריף, אך כעת הבורסה עלתה בצורה יפה בשנה האחרונה, האבטלה ירדה, המטבע שומר על ערכו והכלכלה הישראלית תפקדה טוב יותר ממרבית המדינות המפותחות בשנים האחרונות", מציין הרב ליכטנשטיין.

 

עוד קובל הרב ליכטנשטיין על העמדה הציבורית הרואה את ירידת הגשמים סימן שמימי. "וכי אנו חיים ברמת השגחה כזאת בימינו שנוכל לקחת תופעות טבע ולתרגמם להנחיות רוחניות?", תוהה הרב ליכטנשטיין, "זיקת הגומלין שבין טבע להשגחה היא שאלה סבוכה ואינני יכול או רוצה לקבוע בה מסמרות אך נדמה שעצירת גשמים בגלל סיבות רוחניות מניחה רמת השגחה לא מבוטלת, ואני לפחות כלל וכלל אינני בטוח שמצבנו הרוחני הנוכחי מצדיק זאת".

 

המעט בתעניות ועצרות תפילה

ראש ישיבת הר עציון מוסיף ומוצא טעם לפגם בהחלטה על קיום התענית, הנתפסת בעיניו כמעשה הרחוק מכנות. "כמה מאתנו יכלו להתפלל מתוך תחושת מצוקה וצרה, ויוכלו לומר בשכנוע "כי בצרה גדולה אנחנו", הלא איננו חיים או מרגישים כך", תוהה הרב ליכטנשטיין ומוסיף כי "לו היינו מרגישים שאנו בצרה גדולה, כמו למשל בעת מלחמה, אזי העיתונות הייתה עוסקת בכך בכותרות הראשיות, היה עיסוק ציבורי מסביב לשעון במשבר. אולם, למרות כל העניין בגשם, עדיין נמצא אותו מקופל בתוככי העמודים הפנימיים, הרחק מן הכותרות ובמקום פחות בולט מנתוני הבורסה או שערי החליפין".

 

בסיכומו של דבר קובע הרב ליכטנשטיין כי בתענית שקבעה הרבנות גלום נזק אותו הוא מכנה "אינפלציה". לדבריו "כשם שאינפלציה מהווה סם המוות לערך הכסף, כן הדבר בדברים רוחניים. אין לך אויב גדול יותר לעשייה החינוכית והחוויה הרוחנית מאשר האינפלציה והזילותא הנלווית לה, ולכן יש להישמר ממנה מכל משמר. במקום ספק - המעט בתעניות ועצרות תפילה ואל תרבה בהן, כי רב הנזק מן התועלת".