האם יש להתענות כיום על הבצורת?

אנסה לסכם את הנקודות שהועלו כאן. ואני מרשה לעצמי לצרף כמה הערות משלי.

א. עובדות:

1. החורף הנוכחי שחון כפי שלא היה עשרות שנים, אולי יותר ממאה שנה (איך יודעים?)

ב. דינים: חז"ל תיקנו תפילות ואפילו צומות על שנה שאין בה גשמים. מצד מיעוט הגשם, השנה הזו עומדת בקריטריונים של תפילת הגשם ועוד.

ג. טעמים ויישום בזמן הזה: מים, מקורות מים תחליפיים וכלכלה.

ניתן להציע כמה הסברים בתקנת חז"ל, ולפי הסברים אלו יתכן שישתנה הדין.

1. אין אנו תלויים בגשם היום כמו שזה היה בימי חז"ל.

אפשר להתפיל מים. אפשר אולי לייבא מים. אפשר להשיג את המוצרים שהמים מעניקים לנו (תבואה, פירות) באופנים אחרים.
לדעת הרב ליכטנשטיין, די לוותר על בזבוז המים בגינות הבתים כדי לאזן את המצב.

לפי מיעוט ידיעותי, לא יהיה די השנה בויתור על השקית גינות. המצב של משק המים קשה יותר מכך.
השאלה לגבי התפלה היא יותר מעניינת. אבל עדיין אין מערכות להתפלת מים. כשיהיו, יהיה עלינו לדון אם בטל הצורך הגדול של עם ישראל ומדינת ישראל במים. בינתים זה לא כך.

2. המצב הכלכלי המשופר של ישראל אינו מצדיק תפילה ותענית גשמים.

כאן אצרף את דעתי האישית שאמנם אינה מבוססת על ידיעות בכלכלה ובמשק המים. למרות שהכלכלה המודרנית הרבה יותר מורכבת, ולמרות שיש לנו להודות שמדינת ישראל עברה את המשבר הגלובאלי יחסית בשלום (ועדיין מספר העניים מזעזע), מים לחוד וכלכלה לחוד. נכון שבצורת פוגעת בכלכלה כולה, וניתן לפרש את תקנת חכמים שהיא על הצורך הציבורי ולא רק על המים לבד. אבל אפשר גם לפרש שהמים לבדם הם נושא חשוב. בלי מים אין חיים. 

3. אנו מוותרים על מים לטובת הפלסטינים. הפלסטינים מזהמים את מקורות המים שלנו. האם זה לא נושא חשוב לא פחות (לא אומר : יותר) מאשר העדר הגשם?

4. אנו איננו מגינים על מקורות המים שלנו. אני מודה: אין לי מושג איך מונעים זיהום של האקוויפרים וכיו"ב. אבל כפי שאנו זקוקים למים חדשים, עלינו להגן על הישנים. האם אלו נושאים לתפילה? (להשתדלות ודאי שכן).

ד. המערכת המטאורולוגית נראית כמערכת סיבתית, אולי אפילו מערכת הניתנת ברמה כלשהי לידיעה. זה מנטרל את הרכיב של השגחה פרטית. אין מקום לתפילה במקום שיש ידיעה מדעית.

על זה יש להעיר שאם גם הכיוון של הרב ליכטנשטיין מעורר מחשבה, הוא לא הכרחי.

1. האם הכרת המערכת הסיבתית שוללת השגחה פרטית?

אם כן, האם ברגע שאנו מקבלים את הנחת הדטרמיניזם עלינו לוותר על תפילה? אולי התשובה היא שהדטרמיניזם נראה רחוק מאיתנו ואילו במערכות סיבתיות סגורות ופשוטות יותר באמת אין מקום לתפילה? 

האם ההתקדמות המדעית והכרת מערכות סיבתיות יותר ויותר תהפוך יותר נושאים ל"תפילת שווא"?

2. האם כל המערכות הן דטרמיניסטיות? נראה לי שלא רק שברמת המיקרו (החלקיקים) אין דטרמיניזם, לא מאז השתגרה תיאורית הקוונטים (בקצרה ואולי לא במדוייק: החלקיקים של האטומים אינם מקובעים בהתנהגותם אלא מתפצלים לפי סטטיסטיקה, שאמנם ברוב הגדול נוטה להגיב לפי חוקי הטבע ברמת המקרו. נראה לי שכתבתי גם קצר מדי, גם לא ברור מדי, ואולי גם לא במדוייק. צריך שמישהו שמבין יותר יסביר כיצד תורת הקוונטים משפיעה על הדטרמיניזם, מה היא אומרת וגו').

גם ברמת המקרו כמדומה שאין הכרח להניח דטרמיניזם. זכורני במעומעם ששמעתי על דוגמאות לזה. כלומר, גם אם נניח שיש חוקי טבע המסדירים את הגורמים שיוצרים יחד את המערכת המטאורולוגית, היא עדיין לא דטרמיניסטית. כלומר, אין שם סתירה בין אמונה בהשגחה בתוך מערכת הטבע לבין החוק שממילא רחוק מאיתנו.

ה. האם תקנת חכמים באה לחנך את האדם להתפלל, להישען על ה', וגם להפגין סולידריות עם מי שאין לו? אם כן, האם אין עלינו להפגין יותר סולידריות עם החקלאים? סבורני שזה צריך גם להוליך לשאלה שאין לי מושג איך ניגשים אליה, אבל היא משמעותית. האם מדינת ישראל הראויה להתקיים צריכה להתבסס על חקלאות? האם מותר לה להתבסס על מקורות כלכליים אחרים ולזנוח לגמרי את החקלאות?

ו. אני חוזר על נושא שנזכר לעיל מצד אחר ומרחיב: האם הטכנולוגיה המודרנית יכולה לפתור את בעית המים?

סבורני שבחקלאות כן. יש אמצאות חשובות מאד שדווקא ישראל תרמה לעולם (טפטפות). שינוי בתיכנון החקלאות, אפילו ויתור של שנה על זריעה אולי, יכול לפתור את בעית החקלאות לתקופה של שנת בצורת. זה כמובן מחייב סיבסוד ממשלתי, אבל ממילא בשנת בצורת יש סיבסוד כזה על פי חוק. (לא שאני מכיר פרטים). 

לפיכך, היה מקום לומר שמצד הנזק החקלאי לבד, אין עלינו חובה, כדברי הרב ליכטנשטיין, להשתתף בתפילה עם החקלאים. ניתן אפילו לתבוע מהם להערך אחרת לשנים כאלו (שלא תבואנה). אולם לא מטעמו, אלא בגלל שניתן לטעון שהם, החקלאים, פשעו בכך שהתבססו על גידול יבולים עם תצרוכת עתירת מים (כך קראתי פעם. איני יודע אם זה נכון).

עד כאן סיכום והערות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

עציוני
ובכן?
מי שאכל שום וכו'?

עציוני

point taken

_________________

ירוחם
חזק !

אקדים כי דבריי הבאים אינם מתייחסים למאי דמתקרי 'הרבנות הראשית', יען כי התייחסות למוסד הרקוב המושחת המיותר המזיק ומחלל שם שמים הזה אינה נראית לי ראויה לבני תמותה מתורבתים.

עקרונית די ברור שהתענית על גשם עניינה הוא תחושת נתק בינינו לבין הקב"ה. חז"ל אומרים ששלושה מפתחות נמסרו לקב"ה עצמו, ואחד מהם הוא הגשמים. לכן כשיש היעדר של גשמים זוהי אינדיקציה לנתק עם הקב"ה. הבעיה הקיומית אינה הסיבה לתענית אלא אינדיקציה לקיומה של סיבה.
לכן ההשוואה להלל ביום העצמאות שהיא נכונה כשלעצמה ולשיטתו של הרב ליכטנשטיין זו אכן קושיא, בעצם אינה נצרכת כדי לסתור את דבריו.
יתר על כן, אין כאן בהכרח נתק אמיתי עם הקב"ה, אבל זהו חינוך שלנו להיות קשובים ורגישים לקשר עם הקב"ה. לכן כשיש נתק יש מקום לתענית, גם אם אין מצוקה אמיתית ואפילו לא נתק אמיתי.
כעין זה איסור הערמה (כגון הכנסת התבואה דרך הגגות), שאינו איסור אמיתי, אבל הוא מחנך אותנו להיות רגישים לרוח ההלכה.
לכן גם אם רמת ההשגחה שלנו כיום אינה גבוהה, עדיין גשם הוא שונה מאבטלה, או מבעיה בטחונית. אולי חוסר ילודה יהיה מקביל (זהו עוד מפתח), ויצדיק תענית.
ומכאן שאפילו פתיחת הממטרות שנעשית היום אינה סותרת את התענית. פותחים את הממטרות כי אין מחסור אמיתי וחשש אמיתי. אבל האינדיקציה לנתק עדיין קיימת.