האם יש להתענות כיום על הבצורת?

המדינה העבירה זה מכבר את האחריות לכיבוי שריפות מהאוויר לחברת "כים-ניר", חברת ריסוס פרטית שמחזיקה במלאי של הרטאדנט. מי שאמורה לרכוש את המלאי הזה עבור החברה היא הממשלה באמצעות קרן מיוחדת, אלא שהיא אינה עושה זאת, וכעת  אחרי רצף של כמה שריפות - המלאי אזל.

מדינה כמו ישראל צריכה להחזיק כ-1,000 טונה לפחות של החומר", אמר ל-ynet מנכ"ל כים-ניר, דיוויד גולן, "אבל כשאני פונה למשרדי הפנים והאוצר כדי לקבל חומר, ומתחנן ל-50 טונות, זה כמו להוציא מים מסלע. כשאני פונה לאיגודי הערים לכבאות, ומבקש שהם יעזרו, הם אומרים לי - 'בקושי יש לנו כסף לדלק לכבאיות'". גולן מספר כי שלח אין-ספור מכתבים לשרי הפנים והאוצר לדורותיהם, אך אלה כלל לא הביעו עניין.
"אם מדובר היה באיזו בנייה שהם רוצים לקדם, מזמן היה תקציב, אבל לכבות שריפות? זה לא חשוב. כשאני מתעקש, אז פקידי משרד הפנים והאוצר אומרים לי שאני ממש צודק, ומתחילים להאשים אלה את אלה", הוא מספר. המנכ"ל מספר כי שלח מכתב למבקר המדינה, וזה ציין את הנושא בדו"ח: "אבל מה זה עזר? מחר בבוקר, אם אצטרך להוציא עוד מטוסים עם חומר, הוא ייגמר בתוך שעה וחצי".

מסתבר שאת המחסור בחומר אפשר היה למנוע מראש, בהשקעה של 17 מיליון דולר. חברת תעופה קנדית מספקת למספר מדינות מטוסים, שבעזרתם ניתן להמטיר על היערות הבוערים מי ים, ללא צורך בחומר. הכיבוי בעזרת מטוסים גם חוסך את פעולת הלהביורים של המסוקים, שמעוררת את האש. "הבאתי אותם לתצוגת תכלית בארץ", אומר גולן, "כולם נורא התלהבו, אבל כשזה הגיע לתכל'ס, האוצר החליט שאין תקציב, משרד הפנים שתק כאילו שזה לא מעניינו, ובזה זה נגמר".

לשירותי הכבאות בישראל - המדינה היבשה והחמה ביותר במערב, וזו שנתונה אולי לאיומי מלחמה יותר מכל - יש תקנים לכ-1,300 כבאים, כלומר כבאי אחד על כל 7,000 תושבים. זאת, בעוד שהממוצע בעולם המערבי עומד על כבאי אחד לכל 1,000 תושבים. גם התקנים הללו אינם תמיד מאוישים. הכבאים בשטח מתלוננים על ציוד ישן ומקולקל, על חוסרים במלאי, על רמת אימון נמוכה, ומעל לכל - על חוסר תיאום מוחלט בין הגופים השונים שאמורים לפקח עליהם ולתקצב אותם......]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3993532,00.html