האם יש להתענות כיום על הבצורת?

גם הרב זייני לא חסיד של הרבנות. בזמן הסכמי אוסלו הוא פסק לשנות את התפילה לשלום המדינה ולמחוק ממנה את המשפט "ושלח אורך ואמתך לראשיה שריה ויועציה", בניגוד להנחיית הרבנות.

ולגבי הסגנון, כששאלתי את תלמידו העיקרי הוא אמר לי שהרב הולך בדרכם של הרמב"ם, הראב"ד והרב עובדיה יוסף.

"וכל השועלים הקטנים המחבלים בכרמים מחבלים באושיות המדינה"

אוי לה למדינה שאלו הן "אושיותיה". 

כבר כמה וכמה קאדנציות שהיושבים בכס הרבנות עצמם אינם מכירים בסמכותה של הרבנות -- אז מה להם כי יתאוננו שאחרים לא מכירים בסמכותם?


הם רואים עצמם לא כרבנים ראשיים אלא כשליחים של הציבור החרדי לכפות את הקריזות שלו, המתחדשות בכל יום, על כלל הציבור בישראל. במונחים צבאיים, מדובר בסמלים, לא במ"פ-ים. המ"פ-ים מטעמם הרבנים הראשיים פועלים הם הרב אליישיב והרב עובדיה. ואילו הציבור הלא-חרדי, על רבניו, מוחזק על ידם כטירונים -- וממציאים עבורו נהלים רק כדי "לחשלו" -- וחסר להם שישאלו שאלות קיטבג.

[וזה גם כולל את הרב ליכטנשטיין, שמבחינת גילו יכול היה להיות הסבא של מצגר ומכל בחינה אחרת היחס בינו לבין מצגר הוא כמו היחס בין ראש ישיבה למשגיח הכשרות בישיבה. לא לחינם אומרים "שישים ריבוא תלמידים היו לו לרב גולדוויכט. קטן שבהם, רב ראשי לישראל.."]

ראה ציטוט מכאן: http://cell.nrg.co.il/online/1/ART1/062/876.html

"מקורב למנהיג הציבור הליטאי הרב אלישיב, מהאחראים לבחירתו של מצגר לתפקיד הרב הראשי, אמר כי אינו חולק "על ההגדרה באשר לגדלותו של הרב מצגר בתורה", אך הסביר כי דווקא הפעילות למען בחירתו נועדה למנוע נזקים וחידושים אפשריים שהיה עלול לגרום רב ציוני-דתי עם מעמד תורני רציני." 


[אפילו ראש הישיבה שלי, שהוא היצור הממלכתי ביותר שניתן להעלותו על הדעת, אחרי בחירתו של מצגר, הורה פשוט להתעלם מקיומו לכל צורך ועניין..]

כך שמדובר על מוסד שעבר השתלטות עויינת. אבל, כמי שמכיר את ההיסטוריה, זה כלל לא מפתיע אותי.  למה כבר אפשר לצפות מרבנות מטעם, ובכלל ממשרד ממשלתי? שיהווה הנהגה רוחנית? נראה לי שאתה, ירוחם, מחזיק בתפיסה רומאנטית של המדינה -- כמשהו [שיכול להיות] יותר מאשר מערך פקידים גרידא המספק שירות לתושבים. זו אשליה שכדאי להתפקח ממנה מהר....

 כתבתי באשכול אחר שפתחתי, בהקשר אחר, אבל דומה: 

"
ביהדות הרגילה (לפחות זו שבגלות), ההתארגנות היא מלמטה למעלה: נגיד ישנם 10 יהודם באיזו עיר על גדות נהר הריין בימי הביינים. הם מתארגנים ומקימים בית כנסת. הם מייסדים קופת צדקה וממנה נותנים צדקה לעניים וכו' כשיש מספיק כסף, הם שוכרים את שירותיו של מלמד תינוקות שמלמד את בניהם תורה. כשיש עוד יותר כסף, הם מביאים רב קהילה שיפסוק להם הלכות. כשיש עוד יותר כסף, הם מאפשרים לרב להחזיק ישיבה בביתו של 4,5 תלמידים ולתלמידיו לאכול "ימים" אצלם בבית. כך הרב מעמיד תלמידים שבעצמם ניהיים רבנים במקומות אחרים ובהיותם תלמידיו שואלים אותו שאלות וכך אותו רב ניהיה רשכבה"ג וכדומה [טוב, אני מציג תמונה קצת רומנטית מידי של איך היהדות עובדת - אבל זה לפחות המודל האידיאלי בגלות]. 

רדף
שבק ראש ישיבה דילך לרומנטיותיה?