|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:54 |
 |
| |
בדד
ואוותר אנוכי בחושך בקור בלילה, לבדי.
כי אבי בודד לנפשי בדמעתי, עזבני.
ואין איש
יאספני.
ואוותר אנוכי, ורק דמעתי על לחיי. ואין לי, רחק ממני עוזר ומנחם. ואוותר לבדי, בבכיי. רק הוא נשאר, כשכולם, כולם עזבוני. שמאלו תחת לראשי, וימינו תתמוך, תאהב, תחבקני.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:08:15
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:54 |
|
| |
פרידה
יש מביטים לאחור הלאה אינם מתקדמים לְפַנים נראה להם שחור העבר מקום חמים יש מדלגים קדימה בעבורם העתיד אתגר שיר בליבם פנימה הכל בשבילם נהדר יש מבוססים בבוץ ההווה מוצאים בו ענין ותכלית את ליבם המצוי שובה העבר מאחור, רגשית ושכלית יש שזמנם נמתח אל הכל שלשום יכול להיות גם מחר היום שעובר הוא בעצם אתמול אמש גם הוא יום נבחר דור בא ודור הולך כולם נפרדים לבסוף הזמן עובר וחולף עבר אל עתיד לאסוף
יש שאומרים שלום בשקט
יש שפרידה לא מצהירים
פרידה היא מציאות חומקת
פרידה לא מתאימה לשירים
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:09:16
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:54 |
|
| |
את היית יכולה להיות שמחה
בס"ד.
וזה אולי אחד מהרגעים האלה, שמבהירים לך, שכל מה שחשבת וניסית להדחיק, נכון. וכול הדברים שאיחלת לעצמך כל לילה כשבכית בכרית, תמיד יברחו ממך, בדיוק, כמו שהם הבליחו לרגעים. ואת חיית באשליה, את גירדת ציפורניים בקירות, את בעטת את זעקת חשופה נותנת לכול רוח קלה להרעיד אותך לפרוט עלייך מנגינות ולהלחין עלייך מוזיקה שלא הכרת. כי את לפעמים עוצמת עיניים, חזק חזק מאוד עד שזה כבר כואב לך כדי להרגיש אותה את התקווה הזו את החלומות הקטנים האלו שלך קורים לך.. אבל היית יכולה להיות שמחה אם היית שלמה עם עצמך והיית יודעת שתקוות יכולות להישאר כאלו. רק תקוות. את היית יכולה להיות שמחה.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:11:59
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:54 |
|
| |
ענן ערפיל
חסרנו פתאום אבדה לנו הדרך, אבא. והיינו תועים בין עולמות, ולא יודעים כיצד לחזור.
פתאום אבדה לנו השמש, אבא. והיינו כעוורים מגששים דרכם ולא יודעים איה האור.
פתאום כבר אין אוויר, אבא. והיינו טובעים בים של ערפל ולא יודעים איך לשחות.
פתאום כבר אין אביב, אבא. והיינו רועדים בחורף אינסופי ולא יודעים מה לוחשות לנו רוחות.
פתאום אנחנו קטנים, אבא. תועים, עוורים, טובעים, רועדים. ולא יודעים, לא יודעים בכלל.
חרבה עירנו, שמם מקדשנו. אבד מאור עינינו, ונוטל כבוד מבית חיינו.
עוד מעט יבוא הוא. ואיתו, כל אשר חסרנו.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:13:09
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:54 |
|
| |
הריסות
איך כיכבת לך עת שמיים נפלו מרקד על שיברם מתמוססים בעקביך.
איך גדעת לך פרחים קומלים ממך ניצנים של פריחה ממולל בידיך
איך אטמת אוזניך מאמת קפואה מתכסה בשמיכות חמות לובש מעילים כי קר
איך חבשת לך מגנים מפני שמש ושמני קרינה ומשחות
איך מיהרת למשוח בבהיר ערימות של נוזל מחיקה ששכחת שאפשר לגרד.
שכחת ששמים נופלים זה רגעי שכחת שיש פרחים שפורחים מחדש שכחת שמעיל לא עוזר אם קפאו הדמעות שכחת שהשמש חזק ממשחה ושכחת רצית לשכוח שהוא אבא ואתה שלו.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:14:26
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:54 |
|
| |
מסתבר_ש
מילים יכולות להרוג
הסתה, הסברה, הבטחה, הכנסה. צבא, עבודה, ליבה, פרנסה. פוליטיק ליקורקט או מילה גסה. השירה הזו לא נמאסה? ההוא ששונא וההוא ששונה האברך השותה והח"כ השוטה. ההוא שקורא לחשבון נפש וזה שמביע שאט נפש. אלף מילים והמון אפסים מלך עירום ובגדים מכסים ויותר מאחד שכבר לא מסוגל רוצה שיחלוף אל החוף, הגל.
שעתו היפה של הכיעור
ותלמידים שאין להם שיעור
הדשא של השכן הפך לחום
מילים יכולות להרוג, משעמום.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:17:09
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:54 |
|
| |
דמדומים
את כל הדרכים ראו עיני. והן סלולות, פרושות כמו שטיחים שם לרגלי. וכל האפשר והיתכן והשמא והאולי. כל הצלילים שמעו אזני. והם קסומים, בוטחים מריעים כחצוצרות - אם רק אשמע
וכל ההלואי, ולו יהי, והבלתי נודע אליו אצמא. כל פרחי עולם הונחו לפני.
והם רכים, לוטפים כמו זרי דפנה – אם רק אגע. וכל הכיסוף והיחול, והערפל והערגה. --- רק עוד רגע אציץ בין החרכים אשגיח מן החלונות. עוד מעט תאסוף השמש קרניים אחרונות.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:18:52
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:54 |
|
| |
טל ומטר
בס"ד תן טל ומטר לברכה ברכה בכמות ואיכות תן טמפרטורה נמוכה ועליה חדה בלחות. פתח לנו אוצרך הטוב וכל המשפחה תהיה בריאה וביום גשם קר ורטוב לא תתקלקל המטריה. תן לנו גשם ברכות האזן לתפילתנו הנרגשת ואל תשעה לתפילת עוברי מדרכות שכל רכב מתיז עליהם בקשת. האזן לתפילת הילד הקט שרוצה בשלולית לנתר ולא לתפילת האם והבת שרוצה ילד יבש, לא יותר. מחק ברחמיך את הקו האדום ולא יישאר לו עוד זכר הצף אותנו בברכה ושלום ובדגניה יפתח הסכר.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:19:31
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:55 |
|
| |
איך העזת?
איך נגלית בעב ענן, עב כרס, נטול ארס. איך העזת לגלות פנים, אחרי שנים, בלי כל דג בקרס. איך עלית מתוך מסך, עברת בסך, העלית חרס. איך מלאת פיך קפה, כשאני מלאתי את פי מים. איך שאפת מלוא ריאה עשן סמיך אל הקרביים. איך נסכרו מעיינות תהום, ובמקום תאום נאלמנו. נהלמנו. נעלמנו. איך?
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:20:10
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:55 |
|
| |
אולי מחר
אולי מחר ירד עלינו גשם ראשון, נרגש שוטף אבק מרחובות פתאום הכל חדש.
אולי מחר יזרח לנו כוכב ראשון, בהיר ואחריו עוד רבבות פתאום הכל מאיר.
אולי מחר יפרח בגננו ניצן ראשון, עדיין שממה מסביב. ואז מה אם חורף, בשבילנו פתאום הכל אביב.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:21:01
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:55 |
|
| |
בדרך לשם
מזמן לא דיברנו על אהבה. או שאולי בעצם אף פעם
ממלאים שתיקות בהמון מילים צפופות צפופות יפות יפות אבל אין בהן צבע או טעם
הולכים לאורך מסלול שלא נגמר ורק הרים סגולים באופק לוחשים שיש סוף
תולשים כל יום עוד דף מיומן חדש, טרי, נרגש אבל למה אחרי כל יום אני רוכנת את הקרעים לאסוף.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:21:35
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:55 |
|
| |
שמונה עשרה
מתי תנשוב הרוח וירדו גשמים. ומתוך עפר תקווה ישנה תקום, ברחמים. מתי תחננו חכמה, בינה, ודעת ואור. איך לשוב איך לקרב איך מהאיבוד לחזור. וסלח לנו, אבא, שהלכנו לשם. שרצינו לטפס קצת על גדרות ונפלנו ונשרטנו וכאבנו ושוב שבנו. א-ל נא, רפא לנו כאב שבפנים. יקוד הספק, בעירת תימהון עשן הערפל. הזרח לנו שמש, פזר עננים. ברך לנו, אבא, את כל השנים. או אז בקול שופר גדול תביא גאולה. אז יתקבצו ויבואו כל ניצוצות אמת, לאבוקה אחת גדולה. אבדה לנו עצה, אבא. תוהים, נבוכים דלים וריקים עומדים מולך. השיבה שופטינו, תן בנו עצה ונראה נכוחה, ונסו יגון ואנחה. וכל מלשין וקול מלך זקן וכסיל הלוחש נשיבות קטנות של יאוש וחשכה השתק, שבר, מגר. כי בך בטחנו, בך. מתי נראה באור שזורח, אבא. מתי תשוב אל מקדשך החרב. מתי תשכון, מתי יבנה משכן בלב. הושע נא אבא לדווים ולסחופים. רק לישועתך קווים, מצפים. וגם אם אין בליבנו מילה, רק מפה ולחוץ – תפילה, שמע נא, הבט, רצה אותה באהב, קבל כעולה. ו... אבא, גם כשחושך, גם כשערפל, גם כשכבדים הצעדים, על הכל אנו מודים.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:22:23
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:55 |
|
| |
מסתבר_ש
זה האיש
זה האיש שאהבתי אהבתי לפחד מזיו פניו התובעני. זה האיש שידעתי שלעולם ועד בשבילו אני, מי שאני. ועכשיו מתוך תמונה ניבטות- כבויות העיניים. עיניו שהפיקו תבונה שהיו נוצצות כמו שמיים. ופנים שניטל ההדר והותיר קמטים זועקים עלובים. ובפנים בליבי שנשבר לרסיסים חבוטים אני זועק- אלוקים.
תוקן על ידי בצלצלי_שמע ב- 01/12/2010 15:23:11
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:55 |
|
| |
שמור
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2010 12:55 |
|
| |
שמור
|
|
|
|
|
