אני לא יודע כמה כאן מכירים את החוויות האלו אבל אני מניח שהרוב
א. בשעות הערב מצלצל הטלפון, מספר לא מוכר אתם עונים ומהעבר השני טלפנית מגייסת תרומות למוסד כל שהוא לפעמים אתה טורם ( למשל למעייני הישועה מחמת הכרת הטוב וגם כי זה באמת חשוב ) לפעמים לא, כי אתה לא יכול או כי אתה לא רוצה, לפעמים הטלפנית מקבלת את זה בסדר ולפעמים היא ממש לא, כאילו אתה חייב לה משהוא אבל ניחא
רק שעשר דקות אח"כ שוב הטלפון מצלצל והריטואל חוזר על עצמו
ב. שוב שעות הערב, אתה משחנ"ש עם הבן/בת זוג והטלפון לשם שינוי שותק הפעם דופקים בדלת, בפתח שני יהודים עבדקנים (לפעמים נראים מוזנחים או מוזרים) מבקשים לדבר בתוך הבית והיה והנחת להם להכנס ( הכנסת אורחים לא ?) הם מתחילים לשטוח בפניך מסכת יסורים שלא היתה מבישת את איוב בשעתו ומבקשים עזרה "אם אפשר משהו גדול" עכשיו אתה במלכוד מה תעשה תיתן להם עשרה שקלים ? הם לא יסתפקו בזה וינדנדו לך בתחנונים עד כלות עצביך
לא להכניס אותם מעיקרא מה לגבי פתוח תפתח את ידך לאחיך האביון לתת להם "משהו גדול" אני אתרושש תוך שבועיים וחוצ"מ אסור לבזבז יותר מחומש
ג. אתם חוזרים הביתה מהעבודה/לימודים/משהו אחר
על מדרגות הבית שרועים להם עלונים של ועדות צדקה למיניהם למרות שפעם שעברה הבטחתם לעצמכם שלא תרימו את זה עוד פעם נכשלתם העלון ביד והיד השניה בדרך לכיס להוציא את הטישו איזה זוועות, אילו תיאורים, ממש קשה לא לרצות לתרום להם את כל מה שיש לי בבית אבל שוב, יש עשרה כאלו לפחות בחודש א"א לעזור לכולם
אבל הבעיה שכשאתה לא תורם יש קצת הרגשה של אכזריות מן התעלמות מאחיך האביון האם הנזק האישי שנגרם כל פעם שאתה לא תורם ומרגיש אכזר שווה את התועלת של הצדקה שנאספת
האם יש כאן תופעה בעיתית או פריחה של "עולם הצדקה"
האם ילד שרואה את הוריו שמסרבים לתרום לעני בפתח לומד מהם להיות אכזרי ולזלזל במצוות "והחזקת בו"
מה דעתכם ?
_________________
תוקן על ידי חי_רגעים ב- 01/12/2010 23:59:23
תוקן על ידי חי_רגעים ב- 01/12/2010 23:59:47
נשלח ב-2/12/2010 10:24
מה אף אחד לא מבין מה כתבתי ? או שאתם באמת לא מכירים את הבעיה ?
השאלות הן די פשוטות
א. האם ריבויים הבלתי סביר של מבקשי התרומות גורם נזק בכך שהוא יוצר חוסר רצון לתת חלקתי את השאלה לשלוש דוגמאות שונות כיון שבכל אחת יש הבטים אחרים לכאן ולכאן
ב. האם התועלת שבחשיפה גדולה לתורמים שווה את הנזק האמור
ג. האם יש כאן חינוך ( בפועל ) לאכזריות כאשר הילדים רואים שאתה לא תורם לעני בפתח
ד. כנ"ל לגבי חינוך עצמי
שאלה נוספת שלא עלה קודם רק אולי נרמזה בין השורות
השרלטנים, האם יש חזקת כשרות היום על מי שבא לאסוף צדקה בשם ארגון מסוים, או בשביל משפחה מסוימת או בשביל עצמו
נשלח ב-2/12/2010 11:11
חי כולנו חיים את זה, אי אפשר לפתור את הבעיה זו רק באי מתן- אבל אז יש את בעית החינוך- נותנים רק כשהילדים רואים- אין צורך לתת רק לצאת ידי חובת החינוך, מתוך ניסיון אישי אני יודע כי כמה שאתה נותן סכומים גבוהים יותר- שמך וכתובתך נמכרים משנורר אחד לשני, כן פשוטו כמשמעו יש בורסת כתובות, זאת סיפר לי פעם שנורר שהגיעה אל ביתי מרחוק מאד- וראיתי עליו שהוא זקוק לשתיה ואכילה- תוך כדי כיבוד שאלתי אותו מה פתאום הגעת עד אלי? הגמרא אומרת הבה ניתן תודה לרמאים- אבל חבל שמי שבאמת זקוק לצדקה לא אומר זאת.
נשלח ב-2/12/2010 11:51
בס"ד
אני אעזור לך.
אצלי זה פשוט. שילכו לעבוד וידאגו לעצמם לביטוחי חיים בריאות ופנסיה. וגם אם יש מקרים חריגים אני בהחלט יכול להצטער אולם לא ניתן לברור מקרה אחד מעשרות אחרים שנובעים מאידיאולוגיה של חוסר השכלה. אני תורם להם מספיק בדרך של תשלומי מס ודמי ביטוח לאומי (וכשנכנסו מדאי לכיס הקמתי חברה והורדתי את תשלום דמי הביטוח ב - 80%). בדלת אני לא מכניס אותם אלי לבית אלא בפתח נותן מ-5 ש"ח עד 20 ש"ח.
לעיתים מכספי צדקה אני תורם לעמותות (קופת העיר בה אני גר ועוד עמותות חסד), עיקר התרומות הם לישיבות בהם למדתי (כולל ישיבה חרדית) ולמוסדות החינוך של ילדי בשביל להחזיק ילדים ממשפחות שאין להם בכדי לתת להם את האפשרות להתקדם בחיים, שווה בשווה עם ילדי. צריך לעזור בכדי לקדם אנשים, ולא לעזור בכדי לדרדר אנשים.
בטלפון אם זה לא מוסד שיש לי רצון מראש לתרום לו, אני מודיע שאני מצטער ולא תורם בטלפון.
נשלח ב-2/12/2010 11:56
שרפ
צדקה זה- רק לעניים
נשלח ב-2/12/2010 11:57
שרפ
מגיעים הרבה מקרים של אנשים עובדים עם ביטוח בריאות ופנסיה שנאלצו לעזוב עבודה עקב מחלה או שילדים חולים הביטוח לא מכסה הכל
והחובות טופחים
מה אז?
נשלח ב-2/12/2010 12:18
ירוחםשמ כתב:
שרפ
צדקה זה- רק לעניים
נכון.
תמיכה במוסדות היא לבחורי ישיבה או תלמידים שהם בגדר עניים. (אם הייתי תורם למוזיאון בהחלט זו לא צדקה).
בנוסף, אנו תורמים צדקה דרך תשלומי המס בסכומים הגונים. הרי זה בדיוק אילו היו כופים על הצדקה שהיתי יוצא ידי חובת צדקה.
נשלח ב-2/12/2010 12:23
חי_רגעים כתב:
שרפ
מגיעים הרבה מקרים של אנשים עובדים
עם ביטוח בריאות ופנסיה
שנאלצו לעזוב עבודה עקב מחלה
או שילדים חולים
הביטוח לא מכסה הכל
והחובות טופחים
מה אז?
אתה צודק, ישנה בעיה.
אולם איננו יכולים לברור את הבן אדם היכן למד, מה הוא עושה והאם ילדיו מתחנכים לעבוד או לישיבה ואם לישיבה האם בגלל שהם מוכשרים או שמא כי זו דרך חייהם.
כאשר ידוע שאצל רובא דרובא של העניים החרדים זו "דרך חייהם, השקפת עולם ואמונה בצדקת הדרך", גם אותם בודדים המפסידים (ולא לגמרי כי בכל אופן תורמים להם דרך תשלומי המס) בלתי אפשרי לטפל בהם. אכן במצב שידוע שכך זה בהחלט אנו משתדלים לתרום.
נשלח ב-2/12/2010 12:27
שרף שאלה לאדם שיש 200 מנה אסור לו לקחת מהצדקה. למה חז"ל קבעו את השעור של 200?
נשלח ב-2/12/2010 12:31
שרפ כתב:
אצלי זה פשוט. שילכו לעבוד וידאגו לעצמם לביטוחי חיים בריאות ופנסיה.
וגם אם יש מקרים חריגים אני בהחלט יכול להצטער אולם לא ניתן לברור מקרה אחד מעשרות אחרים שנובעים מאידיאולוגיה של חוסר השכלה. אני תורם להם מספיק בדרך של תשלומי מס ודמי ביטוח לאומי (וכשנכנסו מדאי לכיס הקמתי חברה והורדתי את תשלום דמי הביטוח ב - 80%).
בדלת אני לא מכניס אותם אלי לבית אלא בפתח נותן מ-5 ש"ח עד 20 ש"ח.
אותנו המורה תמיד לימדה שתמיד צריך לתת ומי שתמיד נותן השם מחזיר לו בכפל כפליים. ואף אדם לא נהיה עני בגלל שנתן להיפך רק נהיה עשיר.
נשלח ב-2/12/2010 12:36
לא שאני לא מסכים לדברי המורה שצריכים לתת אבל נכון שהמורה הזו נשארה מורה ולא קיבלה כפול?
נשלח ב-2/12/2010 12:40
.
לפיכך עליך למצוא גבאי צדקה/ועדת צדקה עליהם אתה סומך - ולתרום להם.
אני מודה, בכך הפכתי לאדם מודרני. את המכונית שלי אני מוסר למומחה שיתקנה - ולא עושה זאת בעצמי. את הסיוד בביתי עשה בעל מקצוע.
גם את נתינת הצדקה אני עושה כיום באותה הדרך, תורם לכמה ועדות וארגונים - ומשקיט את מצפוני.
לגבי שאר הבעיות - משמעת, כידוע, זה המפתח. לכל המטלפנים אני עונה שישלחו לי עלון עם הפרטים - איני תורם בטלפון. את סף ביתי לא עוברים אנשים שאיני מכיר, מה עוד שבדרך כלל הם מגיעים בשעות בהם עסוקים בהאכלה/האבסה/השכבה לישון של זאטוטים.
נשלח ב-2/12/2010 12:40
ירוחםשמ כתב:
שרף שאלה
לאדם שיש 200 מנה אסור לו לקחת מהצדקה. למה חז"ל קבעו את השעור של 200?
יכולת להתפרנס לשנה. זו גם כתובת אשה.
3. רמב''ם הלכות מתנות עניים פרק ט
(יג) מי שיש לו מזון שתי סעודות - אסור לו ליטול מן התמחוי. היו לו מזון ארבע עשרה סעודות - לא יטול מן הקופה. היו לו מאתים זוז אע''פ שאינו נושא ונותן בהם [או שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהם] - הרי זה לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני. היו לו מאתים חסר דינר - אפילו אלף נותנין לו כאחד, הרי זה מותר ליקח. היו בידו מעות והרי הן עליו חוב או שהיו ממושכנים לכתובת אשתו = הרי זה מותר ליקח.
נשלח ב-2/12/2010 12:44
MTHBV כתב:
אותנו המורה תמיד לימדה שתמיד צריך לתת ומי שתמיד נותן השם מחזיר לו בכפל כפליים. ואף אדם לא נהיה עני בגלל שנתן להיפך רק נהיה עשיר.
יש עם זה בעיה כפולה. בנתינה הזו אנו מעצימים את העוני כי עוד אנשים מפסיקים לעבוד ובאים לקבץ.
בנוסף, התורה ציוותה את נושא הצדקה לאנשים נורמלים שעובדים ודואגים לעצמם, שהרי דרך ארץ קדמה לתורה ורק אח"כ יש מצוות צדקה. כמו שאין חובה לסייע בחמור רובץ תחת משאו כאשר הבעלים אינו עוזר.
נשלח ב-2/12/2010 12:45
מואדיב כתב:
לפיכך עליך למצוא גבאי צדקה/ועדת צדקה עליהם אתה סומך - ולתרום להם.
צודק לחלוטין!!!
נשלח ב-2/12/2010 12:46
יכולת להתפרנס לשנה.
??? מאיפה אתה לוקח את זה? שאפשר להתפרנס מזה שנה? מ199 אי אפשר להתפרנס שנה? רק מ200?
השאלה היתה למה המספר 200 הוא הגבול- יש לך 199 מותר לקחת 200 אסור לקחת?
