|
|
| נשלח ב-2/12/2010 18:26 |
|
| |
כן. האמת היא שלא רק שהם דיברו הונגרית אלא ממש למדו בבתי ספר הונגריים [גם בנים ובנות יחד -- ואף אחד לא מחה..]. אפילו הרב זוננפלד ככה..
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 18:29 |
|
| |
התחלנו בדיון 'מי הם אבות החסידות' ועכשיו נגלוש לדיון עסיסי בשאלת ההבדלים בין הפולנים להונגרים...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 18:31 |
|
| |
אכן בנים ובנות ביחד, וגם הפולנים (סבתא שלי (פולנייה) סיפרה לי).
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 19:44 |
|
| |
היהדות ההונגרית העמידה מתוכה גם את הרבי מקאליב- אבי הרעיון של קדושת המוסיקה- כל מוסיקה- ניגונים ומוסיקה אפילו של הגויים ובעיקר של גויים כי כאמור מוסיקה יהודית לא היתה המוסיקה מקורה מכסא הקדוש.
חידודו של רבי יואליש- כשנכנס אליו מיליונר ואמר לו -רבי החלטתי לתרום אלפי דולרים כמנין שמו של הרבי יואל- אמר לו הרבי- אבל שמי הוא יואליש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 19:48 |
|
| |
ראשיבע אומר לתורם " 'ישיבה' בגימטריה 'גרעון' ". אומר התורם: "מה פתאום! זה בכלל לא נכון" עונה לו הראשיבע "עם הכולל"
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 21:16 |
|
| |
בקשר לנושא האשכול (המקורי..).
כידוע כל נושא ההילולא ביום פטירת אדם הגון. בטעות יסודו. ל"ג בעומר שיוחס לו יום שמחת רשב"י [ולא משנה כרגע מה המקור], יוחס לו בטעות גם יום פטירת רשב"י [ללא שום מקור]. ותחת להתאבל ולהצטער על כי פסו אהובים, נהפך יום שנתם להילולים.
זה רק מראה כמה הפולקלור לא חייב כלום להגיון. כל מנהג שטות הופך מיד להלכה מקודשת. ואבוי למהרהר והמערער.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 21:22 |
|
| |
יכול להיות שקביעת יום ההילולה ביום המיתה היא מנהג שנלקח מפולחן הקדושים הנוצרי [ושמא גם יום פטירת שייחים הוא עילה להילולה אצל המוסלמים -- זאת אינני יודע]:
מכיוון שבמאות הראשונות לספירה כמעט כל הקדושים הנוצריים היו מארטירים -- כלומר, נהרגו עבור אמונתם -- הרי שיום מותם נחשב כזמן המתאים לערוך לכבודם תפילות וטקסים. עם הזמן, גם כשחלק מהקדושים הנוצריים מתו מיתה טבעית, גם אז לעתים היום "שלהם" בלוח השנה נקבע ביום פטירתם.
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 02/12/2010 21:23:21
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 21:32 |
|
| |
אבל גם אצל הנוצרים הוא לא היה יום של תזמורות וסעודות ראווה.
כאן אנחנו יודעים בדיוק איך זה התחיל, מל"ג בעומר שמיום שמחה בלתי ידוע למה. הפך ליום הילולת רשב"י. ובטעות גם הפך ליום פטירת רשב"י. ומכאן החסידים הפכו כל יום פטירה ליום שמחה.
תראה את ז' באדר. יום פטירת משה. שבכל הדורות היה יום של התכנסות רצינית. בו הם פיחדו ליגוע. גם אומרים בו תחנון. נו. אז משה פחות מתעלה מ"אבות החסידים" ביום שנתו???
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 22:19 |
|
| |
לענ"ד הגמרא מספרת שהמן הרשע בחר בחודש אדר כחודש מתאים להמתת היהודים- את חודש אדר- כי בחודש הזה מת משה רבנו- וממשיכה שם הגמרא- והוא לא לקח בחשבון שמשה גם נולד באדר. כלומר הגמרא משווה בין עום המות ליום הלידה- ביום הלידה של צדיק יש ודאי לשמוח כך גם ביום מותו. כך נראה לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 22:23 |
|
| |
גם זה רעיון נוצרי: כשקדוש נוצרי נהרג על אמונתו, הוא "נולד לשמיים"
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 02/12/2010 22:23:47
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 22:26 |
|
| |
ירוחם,
פירושך הוא על דרך הדרוש כמובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 22:35 |
|
| |
אליעזר הרי כתבתי כי כך נראה לי? אגב אתה מכיר הרבה תרוצים על מנהגים מעין אלו שלא על דרך הדרוש?
רודף בבל שם חוברה הגמרא הזו- לא היתה השפעה של הכנסיה, עולם הבא והזכאי לה אחר מותו לעומת זאת הוזכר לראשונה על ידי הנוצרי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 22:45 |
|
| |
ההשפעה הנוצרית לאו דווקא על הגמרא -- אלא על הפירוש שנתת לה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 22:50 |
|
| |
ואיך אתה מפרש את הגמרא הזו המשווה את יום המות ליום הלידה- כשתוצאות ההשוואה היא שמחה גדולה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2010 22:56 |
|
| |
במקרה הספציפי של משה, שאותו היום הוא גם יום פטירתו וגם יום לידתו [וכך גם אצל דוד המלך, לפי המסורת, ועוד כמה שחיו מספר שנים "עגול"], שמחת ההולדת מאזנת את יגון המוות. אבל אצל כל השאר -- יום המוות לחוד ויום ההולדת לחוד. כך נראה בפשט.
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 02/12/2010 22:57:10
|
|
|
|
|