חכמה יוונית
מצד אחד, אנו רואים בדברי חז"ל יחס חיובי לתרבות היוונית. הירושלמי במסכת פאה 1 אומר שמותר לאדם ללמד את ביתו חכמה יוונית "מפני שהוא תכשיט לה". מדוע דוקא לביתו ולא לבנו? תשובה לכך ניתן למצוא במסכת מנחות 2 , שם דנה הגמרא בפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה":
שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית.
נשים לב כי ר' ישמעאל אינו אומר לבן אחותו שעצם העיסוק בחכמה יוונית הינו שלילי, אלא הבעיה בכך היא מצד ביטול תורה, ואם נמצא שעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה - ניתן לעסוק בחוכמה זו.
כמו כן מובאת במסכת מגילה מחלוקת תנאים ביחס לשאלה האם מותר לכתוב את ספרי הקודש (התנ"ך) בכתב שאינו כתב אשורי. ההלכה נפסקה כרבן גמליאל "אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית" 3 , אסור לכתוב את ספרי הקודש בכתב לועזי, לבד מאשר ביוונית.
לעומת מקורות אלו, הנותנים מקום של כבוד לחכמת יוון, שנינו בסוף מסכת סוטה 4 "בפולמוס של טיטוס גזרו שלא ילמד אדם את בנו יוונית". אמנם, זו גזירה מאוחרת יותר מזמנם של המקורות הקודמים, אבל מכל מקום אנו רואים כאן התנגדות חדה לעצם הלימוד. ומספרת לנו הגמרא בהמשך 5 על האופן שבו נגזרה גזירה זו:
תנו רבנן: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית.
אותו זקן הציע להורקנוס שנמצא מחוץ לירושלים שיגרום לאריסטובולוס להפסיק להקריב קרבנות, ומדגישה הגמרא שזקן זה היה בקי ביוונית ובשפה זו הציע את הצעתו. לכאורה, זהו פרט מאוד שולי, מדוע העובדה שאותו זקן אמר זאת ביוונית היא סיבה לגזור שלא ללמד חכמה יוונית? מהו הקשר בין החכמה היוונית לבין אותו חורבן?
אם כן, מצד אחד יש בחוכמה היוונית צד מאוד חיובי - היא נחשבת תכשיט, וגם מהגזירה שלא ללמוד חכמה יונית משמע שבמקור כן למדו אותה - ומצד שני, החכמה היונית היא שורש החורבן.
יוון - מחשיכה את עיני ישראל ומקלסת את הקב"ה /'> 
לא רק ביחס לחוכמת יוון קיימות זויות שונות של התבוננות, אלא גם ביחס ליוון עצמה.
המדרש אומר 6 "נחושת זו מלכות יוון, שהיתה פחותה בכולם". יוון היא הפחותה בכל המלכויות. כך גם אומר המדרש בכמה מקומות שיון היתה אומרת לישראל "כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל" 7 . ביחס לכך מתוארת יוון במדרש בכמה צורות.
במקום אחד נמשלת יון לבהרת: " בהרת זו יון, שהיתה מבהרת בגזרותיה על ישראל ואומרת להם כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוהי ישראל" 8 . מהי בהרת? פצע חיצוני ובולט, כלומר יון דרשו מישראל שיפגינו את האמירה שאין להם חלק באלוקי ישראל. במקום אחר נאמר "שם הנהר השני חידקל - זו יון שהיתה קלה וחדה בגזרותיה, שהיתה אומרת כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל" 9 'חידקל' הוא מלשון חדות, יון דרשו שיהיו הדברים מחודדים בצורה חד משמעית. והעניין חוזר בפעם השלישית " וחושך זו גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהם שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל" 10 . נמצא שהדגשה הזו מופיעה בשלשה אופנים: בהרת - הבלטה חיצונית, חידקל - שיהיו הדברים בצורה מחודדת, ותוצאת הדבר - חושך, הגזירות שאי אפשר לעבוד את ה' החשיכו את עיני ישראל. יון מתאפיינת אפוא ברצון לעקור את שם ה' מהעולם.
והנה, באופן מפתיע, קיים מדרש 11 שמתאר את עניינה של יוון בצורה הפוכה: "ואת הארנבת זו יון כי מעלת גרה היא - שמקלסת לקב"ה", דוקא יוון היא המקלסת לריבונו של עולם, וכפי שממשיך המדרש "אלכסנדר מוקדון כי הוה חמי (כאשר היה רואה) לשמעון הצדיק היה אומר ברוך ה' אלוקי שמעון הצדיק". ובהמשך המדרש: "ואת הארנבת זו יון כי מעלה גרה היא שמגדלת הצדיקים ", יש כאן מדרגה נוספת, וממשיך המדרש "אלכסנדרוס כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגליה אמרין ליה מינאי מן קדם יהודאי את קאים אמר להם בשעה שאני יוצא למלחמה דמותו אני רואה ונוצח" (כאשר אלכסנדר מוקדון היה רואה את שמעון הצדיק היה עומד על רגליו. שאלו אותו - בפני אדם יהודי זה אתה קם? אמר להם - בשעה שאני יוצא למלחמה אני רואה את דמותו ונוצח).
לסיכום, המקורות שראינו מעלים יחס כפול לכאורה הן ביחס לחכמה היוונית, והן ביחס ליוון עצמה. את החכמה היוונית גוזרים חכמים שלא ללמוד, ומצד שני יש בה מעלה. האומה היוונית החשיכה את עיני ישראל בכך שאמרה "אין לכם חלק באלוקי ישראל", ומצד שני דוקא מלכות זו מקלסת את ריבונו של עולם ומקלסת את הצדיקים.
ננסה לברר את הדברים.
שורשה של חוכמת יוון
בספר הכוזרי מתעמת החבר עם חוכמת הפילוסופיה. החבר אינו מסתפק בדיון בגוף טענות הפילוסופיה, אלא הוא דן גם בשורש, במקור שממנו נובעת הטענה של אותה תרבות יוונית. במאמר הראשון 12 שואל הכוזרי את החבר מה יטען כנגד הפילוסופים, אשר בחקירתם הגיעו למסקנה שהעולם הינו נצחי ולא נברא? ענה על כך החבר:
אל הפילוסופים אין לבוא בטענות, הואיל והם אנשים שלא קיבלו חוכמה או דת בירושה, שהרי הם יוונים ... ואילו החוכמה הבאה בירושה מאדם הראשון, זאת אומרת החוכמה המחוזקת על ידי העניין האלוהי, עברה באדם רק אל זרעו של שם, שהוא בחיר בני נח, ומאז לא פסקה ומעולם לא תיפסק מבחירי אנוש אלה. אשר ליונים, לא הגיעה אליהם החכמה כי אם לאחר שנצחו את האומות אשר נלחמו בהם, כי אז הועתקה החוכמה אליהם מן הפרסים, אשר קבלוה מן הכשדים. רק אז קמו הפילוסופים המפורסמים במלכות ההיא, ועוד: מיום עבור המלכות לרומא לא קם בין היוונים אף פילוסוף מפורסם יחיד.
החבר אומר כאן שחוכמת יוון אינה מקורית, אלא היא באה להם דרך כיבוש הפרסים שקיבלו את חוכמתם מהכשדים. במאמר השני 13 מוסיף על כך החבר שכל החוכמות יונקות כולן מעם ישראל. חוכמת הפילוסופיה אינה חוכמה יוונית פנימית, וכפי שמוכיח זאת החבר מכך שלאחר שמלכות יוון נכבשה על ידי רומא לא קם אף פילוסוף מפורסם מהיוונים. כל תקופת הפריחה של החוכמה היוונית היתה בתקופת הכיבושים הגדולים של יוון, שבה היו יכולים היוונים לכבוש גם את חוכמתם.
יוון - ההופעה החיצונית
העניין מופיע גם במדרש 14 "לא גילגל הקב"ה והביא מלכות יוון לעולם אלא בשכרו של יפת, שכיסה ערות אביו". יון הוא יצירה שבאה מכוחו של יפת, שמקבל רק את ההופעה החיצונית של הדברים. הוא יכול לראותו בצורה מאוד יפה, אבל הוא לא נוגע בתוך, בשורש האלוקי, העובר רק דרך זרעו של שם.
לכן מובן מאוד מדוע חכמה יוונית נחשבת תכשיט: תכשיט הוא כלי חיצוני מאוד יפה, וכך גם חכמת יוון הינה מאוד אסתטית ומסודרת.
מובא במדרש 15 שיון נמשלה לנמר. ר' צדוק 16 מבאר שנמר הוא כלאים מאריה וחזיר הבר, זהו ממזר. לממזרות אין כוח תוכי אמיתי, אין כאן המשכיות מסודרת, אלא זוהי יצירה חיצונית, כוח שנובע מאדום שהוא החזיר ומבבל שהוא אריה. יוון היא צירוף בין בבל לרומי. עתה מובן מדוע יוון היא הפחותה שבמלכויות, כי לכל מלכות יש צד מיוחד, ורק יוון היא מיזוג של דברים אחרים, אין לה צד עצמי.
אם כן, כיצד יתכן שדוקא יוון יכולה להתקרב לעם ישראל יותר מאשר עמים אחרים?
יון נמשלה לחושך. העולם כמות שהוא, בלי הופעת ה', הוא חושך. כל ההופעות החיצוניות שאין בהם את התוך הפנימי הם חושך, ואילו האור הוא היסוד של המשכת ההופעה האלוקית בתוך המציאות. לעתיד לבוא נאמר "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ" 17 , כאשר הקב"ה יופיע לעתיד לבוא בצורה שלמה, כל המציאות העולמית תופיע בצורה של אור, ולא יהיו כיסויים. כאשר יון גוזרת גזירות על עם ישראל היא משאירה את העולם במצב החיצוני שלו, בלי ההארה והתוכן הפנימי, ולכן היא מחשיכה את עיניהם של ישראל.
ליחס של ישראל אל תרבות יוון יש שני שלבים. השלב הראשון הוא המפגש הראשוני בין יוון לעם ישראל, ובשלב זה יוון "זו ארנבת שמקלסת לקב"ה", זהו המפגש בין אלכסנדר לשמעון הצדיק שראה את דמותו של שמעון הצדיק לפני הקרבות, ובא להבנה שהניצחון החיצוני בקרבות נובע מהתוכיות הקיימת במציאות, הוא הבין שכל כוחה של יון טמון בכוחו של עם ישראל. כאשר יש שילוב והרמוניה בין הכוח הפנימי לכוח החיצוני "יפיותו של יפת באהלו של שם" 18 אז יש מצב מתוקן, עד כדי כך שהסיבה שמותר לכתוב ספרים ביוונית היא אותו מעשה של תרגום התורה ליוונית 19 . היתה במעשה זה סיעתא דשמיא של חיבור בין חוכמת יוון שאין לה תוכיות, אבל כאשר היא יונקת מכוח חכמת משה היא יכולה להוציא את הדברים כלפי חוץ בצורה מאוד מתוקנת.
אמנם, בתרגום התורה ליוונית היה גם צד שלילי, כמו שאומרת הגמרא שיום התרגום היה יום עצוב, כי יש בכך גם צד של הורדת התורה האלוקית, ואכן מעשה זה היה בכפייה. מצד שני, לדורות קבעו הלכה כרבן גמליאל שהדבר מותר, ויש מקום להרחיב עוד בעניין.
בהקשר לכך נזכיר את דברי ר' צדוק, שעומד על כך שהתקופה בה פסקה הנבואה והחלה התורה שבעל פה להתפתח מקבילה לתקופה שבה התפתחה הפילוסופיה. הפילוסופיה היא בחינת 'תורה שבעל פה' של העולם החול, היא קמה בעולם החיצוני כנגד האיצטגננות והכשפים ואמרה שאין בהם תוכן. משמעות הדבר היא שהורדת הצד הפנימי של העולם אל צד חיצוני יותר - הביאה לתיקון של הצד החיצוני.
עד כאן - בתקופת שמעון הצדיק. אחרי שמעון הצדיק בא אנטיגונוס איש סוכו, שהיה אומר "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם" 20 ובאבות דר' נתן נאמר שמכוח דברים אלו יצאו צדוק ובייתוס לתרבות רעה, כפי שמביא רש"י בשם הערוך:
ויהי מורא שמים עליכם - לפי שאין שכר מצוות בעולם הזה, שנאמר אשר אנוכי מצוך היום - היום לעשותם ולא היום לקבל שכרן. ושמעתי שצדוק ובייתוס תלמידיו של אנטיגונוס היו ולימד להם אל תהיו כעבדים וכו' אלא הוו כעבדים שלא על מנת לקבל פרס ולא פירש להם, ויצאו ולימדו לתלמידיהם כך, ולאחר זמן עיינו בדבר והיו סבורים שלא לקבל פרס לעולם הבא ושלא יהיה תחיית המתים ויצאו למינות הם ותלמידיהם ונקראו כולם שבאו אחריהם צדוקים ובייתוסים על שמם.
מבאר ר' צדוק, שהסיבה שהם יצאו לתרבות רעה היתה קישורם לחכמה היוונית. הצדוקים והבייתוסים היו קשורים לאותו מהלך של התיוונות, עד כדי כך שחלק מהכהנים הגדולים לא הוציאו שנתם משום כך. הבעיה בנטייה אחרי החכמה היוונית היא שחוכמה זו קיבלה אצלם ערך עצמותי, במקום דבר טפל לעם ישראל. וכיון שכך, התוצאה היא שאין חודש ואין שבת ואין מילה - אין הופעות חיצוניות של התורה.
חשמונאים - חודש, שבת, מילה
החשמ ונאים - ראשי תבות ח ודש, ש בת, מ ילה. הם קמים כנגד אותה התנגדות לצדדים הפנימיים. עניין המילה הוא פגם חיצוני בגוף, ואליו היוונים מתנגדים - מה פתאום לפגום בצד החיצוני, הרי הוא צריך להיות אסתטי ושלם? ביחס לשבת - מדוע שיהיה הבדל בין יום זה ליום אחר? אין אצל היוונים משמעות לתוכיות הדברים, הכל אותו דבר, כמו רוטינה. זהו עניין יון כשהיא מתנתקת מעם ישראל, ולכן היא אומרת לישראל "כתבו לכם על קרן השור" - משהו מוחצן וחיצוני. במגילת תענית מופיע שיוון אמרו לישראל שיכתבו על קרן השור "אין לנו חלק בארץ ישראל" - אין לנו חלק בהופעה השלמה של האומה הישראלית, אין דבר כזה להופיע את דבר ה' בעולם.
בספרו "מעט צרי" 21 כותב הרב קוק:
כנגד פרצת היונים והמתייוונים שכתבו על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל תיקנו לכתוב שם שמים אפילו בשטרות, וכנגד ההפרזה הבאה מזה אחר כך מצד העם עד שנמצא שטר מוטל באשפה עשו יום טוב כשבטלו אדכרתא משטרייא משום עת לעשות לה'. אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ועמך כולם צדיקים. אנחנו עכשיו לא נכתוב שם שמים בשטרות, אבל על עמודי ספרותינו החיה ודאי חובתינו כעת לכתוב שם אל אלהי ישראל, בספרים, במאמרים, בחזיונות, בשירים, בפירושים, ובדרושים, ובכל אותם הכלים שהמחשבות נכנסות על ידם לרשות הציבור...
מבחינת הפן המעשי, יש חשש לבוא ולהופיע את החוכמה היוונית את התרבות היוונית כלפי חוץ. על כן, את התרבות היוונית אנחנו לא לוקחים כחטיבה אחת, אלא אנחנו לוקחים את הצד חיצוני ויוצקים בו שם שמים, את הקדושה - ובכך יש שלמות. לכן אותו זקן שעמד באותו מצור דיבר ביוונית, ואמר להם - החוכמה היוונית היא לעקור את השורש והתוך מהמערכה הזאת. כדי שהם לא יוכלו לעמוד במערכה, תעלו להם חזיר - תוציאו את הקדושה. זו בדיוק התפיסה של החכמה היוונית, ולכן בעקבות אותו מעשה אמרו לא ללמוד את החכמה היוונית.
ימי החנוכה הם בימים שיש הכי הרבה חושך, ודוקא אז אנו מצווים להדליק את הנר. יהי רצון שנזכה ליצור את החיבור האמיתי בין הפן החיצני והפנימי של הופעת החיים השלמים של דבר ה' בעולם.
^ 1 פרק א', הלכה א'. ^ 2 צט ע"ב. ^ 3 יח ע"א. ^ 4 מט ע"א. ^ 5 שם ע"ב. ^ 6 מדרש רבה לפרשת תרומה, סימן ו'. ^ 7 מדוע דוקא קרן השור? יש לכך כמה הסברים בפרשנים. יש מסבירים שהשור מזכיר את חטא העגל, יש אומרים שקרן השור היא דבר בולט כמו שאנו רואים בהבאת ביכורים, ועוד. ^ 8 ויקרא רבה טו, ט. ^ 9 בראשית רבה טז, ד. ^ 10 בראשית רבה ב, ב. ^ 11 ויקרא רבה יג, ה. ^ 12 פסקה ס"ב. ^ 13 פסקה ס"ו. ^ 14 תנא דבי אליהו רבה פרשה י"ח. ^ 15 ויקרא רבה יג, ה ועוד. ^ 16 ליקוטי אמרים, דרשה לסיום הש"ס. ^ 17 ישעיהו ס, יט. ^ 18 מגילה ט ע"ב. ^ 19 מגילה ט ע"א. ^ 20 אבות א, ג. ^ 21 אדר היקר, עמוד ט"ו.
יש לכם משהו לומר לנו?
מצאתם טעות בשיעור? נתקלתם בבעיה?
נשמח אם תיצרו קשר: [email protected]
הירשם עכשיו לקבלת שיעורים או הלכה יומית חינם לדואר האלקטרוני שלך!
 |
|
|
