מכת דם - היתכן?

רבינו יונה, לצערי איני מסכים עם דבריך, הם שגויים לוגית.

"יש להבדיל בין 2 סוגי ניסים - ניסים שבדרך הטבע (בדיוק כשמשה אמר משהו נפער בולען - קורח)
וניסים שמעל לדרך הטבע (מים שהופכים לדם כשנוגעים ביבשת)".

היפערות בולען אינה דרך הטבע, יש בעולם סיבתיות, גם אם לפעמים קורה שנפתח בולען, עקב הידלדלות מי תהום תחתיו, זה תהליך שאורך זמן רב והיפערות הבולען היא רק סוף התהליך. אם קורח התחצף למשה לפני 5 דקות לא יכול להיפתח בולען כאן, במקום המתאים לבלוע בדיוק אותו ואת עדתו, צריך בשביל זה נס. וכנ"ל לגבי כל דבר טבעי שהגיע בדיוק בזמן שנדרש לו. זה מפר את הסיבתיות.

"בעוד שהסוג הראשון יכול לקרות למישהו שהוא לא נביא (בהשגחה פרטית, למשל) החלק השני הוא "אות" שנעשה רק ע"י נביא. הגע בעצמך, מישהו שעושה אות יכול לשנות מצוות מהתורה, האם יוכל לעשות כן אם הקב"ה לא צוה אותו? חס וחלילה!"

טעות, בשום מקום לא נזכר שאות נעשה רק על ידי נביא, משה אמנם עשה אותות, אחד מהם היה למשל צרעת בידו, תופעה טבעית בדיוק כמו בולען, אבל הכלל הזה לא כתוב במקרא. בתורה כתוב שנביא שיאמר את העתיד וזה לא יתקיים זה אות שהוא נביא שקר, כמובן. אבל לא כתוב שאם מישהו יעשה נס זה יוכיח שהוא נביא, הרי הם האמינו בכישוף, גם חרטומי מצרים עשו בלטיהם תנין ממקל.

המשך דבריך בכלל לא נכונים, "מישהו שעושה אות יכול לשנות מצוות מהתורה", חלילה ושלום, נביא שמצוה לשנות מהתורה הוא חייב מיתה, גם אם עשה מליון אותות. מה שמצינו "הוראת שעה" הוא מושג חז"לי, אינו במקרא, (אמנם בא כפרשנות למקרא), ואינו קשור דוקא לנביא, גם לחכמים מותר לעשות "הוראת שעה" כמו שכתבו התוספות בסנהדרין, וכמו שכל הש"ס מלא מזה שחכמים עקרו מצוות התורה לפי הצורך.

בקעה שמתמלאת דינרי זהב? מה, הטבע הוא פלסטלינה שאפשר לשחק איתו? אפילו הקב"ה לא עושה ניסים
כשאפשר לעקוף משהו בדרך הטבע (למה הקב"ה לא נחה את בנ"י דרך פלישתים? נגמרו לו הטריקים בכיס?
ולמה לא בא בחלום הלילה לעשיו כדי להזהיר אותו כמו שעשה ללבן?) אז שאנשים יעשו ברצונם *הוקוס פוקוס* אני לא מאמין ולא אאמין לזה...

עם קצת יצירתיות היית יכול לפרשן גם את האגדה כמו את המקרא, בהרבה מקומות יש מטמוניות של זהב מימים קדמוניות, ורשב"י גרם לכך שתלמידיו ימצאו אוצר בבקעה.

ובאשר למשפטך "מה הטבע הוא פלסטלינה", אין לי מושג על הטבע, אני לא מצליח לשנות אותו, אבל אני קורא בספר מלכים שאליהו ואלישע שינו אותו לדברים טפלים לגמרי, כגון להעלות גרזן שטבע במים. מכאן אני מניח שלדעת המסורת היהודית ה' עושה נסים לצרכים פרטיים מאד של בני אדם, ולכן אין לי סבה לפקפק בדעת חז"ל שמשקפת יפה את האמונה בימי הבית השני, שה' מתערב בטבע בהרבה הזדמנויות, שזו מסורת יהודית אותנטית. העובדה שלך קשה לקבל זאת, ובכל אופן אתה מעוניין לקבל את הסיפור במקרא, גורמת לך ליצור אבחנות מלאכותיות, אתה לא חייב להאמין במה שכתוב במקרא, וחבל שאתה מסתבך לחינם, אם הטבע בעיניך אינו פלסטלינה, הכחש את כל הנסים, ואל תבדה קריטריונים מוטעים.

לגבי החלק השני:
אפשר להסביר את מכת דם באופן טבעי, כמו כל המכות כמעט (חוץ ממכת בכורות, וזאת כנראה כוונת חז"ל "אני - ולא מלאך, אני - ולא שרף" כי מלאכים זה מכה שבדרך הטבע).

אני לא חושב שחז"ל התכוונו לכך, אבל לא משנה (אם כי גם בתחום הזה רצוי מאד לנסות להיכנס לראש של חז"ל, מה הם חשבו על מלאכים ושרפים, ולא לפרש אותם אנכרוניזמית בעקבות 'חכמת' ימי הביניים), אגב גם למכה זו באו הסברים בדרך טבעית, ואכ"מ.

 הרבה חוקרים הסבירו אותם והאמת זה לא עקרוני, אנחנו לא נצטוונו להאמין במכה מסויימת אם היא אפשרית דרך הטבע או לא.

לא נצטוינו להאמין בשום דבר, אי אפשר לצוות אדם להאמין, כי אמונה היא מחשבתו בלב, אם אתה חושב שהיתה מכה כזו הרי אתה מאמין, ואם אינך חושב כך, הציווי לא יכול לשנות זאת. מי שמאמין הוא פשוט חושב שזה היה, הוא סומך על המסורת. הוא לא "חייב" להאמין כי זה חסר משמעות.

בתורה כתוב במפורש שכל המימות בארץ מצרים נהפכו לדם.

ברור שכל המים נהפכו לדם, לא נשאר יאור אחד פנוי או אגם פנוי מדם, אבל זה לא אומר שלא היה אפשר להשיג מעט מים צלולים. לאיפה נעלמה הגמישות שלך?

אגב, ברעב גם יעקב וביתו סבלו וכן אברהם ויצחק. אם יש מכה שבדרך הטבע אין סיבה שבדרך נס היא תפסח על ישראל (אלא אם הקב"ה אמר במפורש). זה לא ממש עונש לישראלים כמו שאומר האבן עזרא כי הם גם ככה יוצאים מיד כך שלא אכפת להם ממכות כמו צפרדע או ארבה או ברד שהורסים את הארץ.

כינים ושחין לא היו יותר מיום יומיים כנראה ומכת דם, נו שוין, אפשר לחיות שבוע ממלפפונים או ממים שחופרים..
אבל שים לב מה אתה אומר, הרעב לא היתה מכה למצרים, יעקב ירד מצרימה וקנה אוכל. אבל כאן היתה מכת דם שבאה להכניע את המצרים, לא היה אפשר לשתות היו יסורי צמא, וגם האפקט של המכה חסר, הרעיון הוא להראות למצרים שה' בחר בישראל ושהוא מושיע אותם, ולא שהוא דופק את כולם יחד ומכה את היהודים בדם ושחין. רוצה להתווכח על זה? לבריאות, אבל הצד השני הגיוני לא פחות.

בערוב, דבר, חושך ומכת בכורות נאמר במפורש שהקב"ה עשה הבדל (וזה אפשרי מבחינת הטבע, בגלל שהם
לא גרו באותו מקום. שים לב שכתוב: וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ ולא כתוב בני ישראל. יכול להיות שאם ישראלי היה הולך למצרים הוא היה ניזוק)

יכול להיות, או שכן או שלא. אם אתה בא לדחות כדאי שתביא הוכחות או משהו משכנע.

 
זכותך להאמין בצורה שנוח לך, ולפי ההנחות שלך זה אולי יסתדר לך, אני מעדיף להאמין בהנחות הרציונליות שלי ולפי זה לנתח את מה שקרה, אלא אם מפורש אחרת. כמו שהקב"ה לא עושה נס גלוי אלא אם אין ברירה, כך אני לא מחפש דברים שמחוץ להגיון ולטבע אלא אם אין ברירה אחרת...   :-)

אני לא מניח שום הנחה, אני דורש פרשנות אובייקטיבית, התואמת להשקפת הכותב והקורא והכוונה המקורית, דמיין את עצמך פליט היוצא ממצרים, איך אתה היית מבין את הדברים, דמיין את עצמך תלמיד של אליהו הנביא ביריחו של המאה ה8 לפנה"ס. נסה לחשוב איך הם הבינו את הדברים. ההשקפה הדתית שלך שהמקרא אמת מעוותת את הפרשנות האובייקטיבית והנכונה, אתה מעדיף להאמין במה שנראה לך נכון כאילו זה מה שכתוב במקרא, זה חסר כל קנה מדה פרשני. לא מעניין אותך מה הכוונה, מעניין אותך שה'פירוש' יהיה מתאים להשקפתך, כך כתבת במפורש. ואם אין ברירה אחרת אתה מודה שהאמינו בנסים, אז מה הטעם? אם ה' עושה נסים בשביל דברים פעוטים, אין לנו שום קריטריון לדעת מתי הוא עושה נס ומתי לא, בכך יש להודות ושלום על ישראל.

נכון שזה יכול לגרום לך לפקפק בעיקרי האמונה, זו בעיה קשה, ועליך לפתור אותה, אבל לא על ידי אנכרוניזם (כיבוס מילולי של "שקר והונאה עצמיים").

שלך

זוטא דזוטין - ארתח