על ביקורת מקרא ופרשת ויגש
דוקטור שימלמן נענע ראשו אילך ואילך והיה דורש בשלום כל המסובים. אה, מרת צויירינג, אמר שימלמן, את כאן, יפה יפה. פנים חדשות אני רואה כאן, עולה חדש. אמר ירקוני רואה אני שהדוקטור שימלמן לא הכירני. אה אה אה, אמר שימלמן, מר מיטלמן? לא כי, טעיתי, אימתי חזרת מר רבינוביץ? אמר ירקוני טעית דוקטור טעית, אני איני רבינוביץ. אמר שימלמן סבור הייתי שרבינוביץ אתה. אמר חמדת מה פלא יש כא שהדוקטור שימלמן לא הכירך. הרי כל אדם מישראל הוא אות אחת בתורה, ומאחר שהדוקטור שימלמן רגיל לשבש את התורה ממילא הוא משבש את הבריות. אמר שימלמן אף דעתו של מר אינה נוחה מביקורת המקרא? אם כן מה אתה עושה במקראות שאי אפשר להולמם? אמר חמדת דיו לאדם במקראות שאפשר להולמם. אמר שימלמן אם כן אראה לך כמה מקראות שלכאורה הם מובנים ובאמת אינם מובנים, על כרחך אי אפשר לקיים את הנוסח כמות שהוא ואתה צריך לתקן.
נטל חמדת את ידיו של שימלמן ואמר לו, דוקטור יקר אפשר ששמעת את שמו של הירש מנדיל פיניליש. כל ימיו של אותו חכם היה שקוד על ספרי חכמינו הראשונים. פעם אחת בשבת אחר הסעודה ישב וקרא כדרכו במורה נבוכים, וחמיו יושב וקורא בספר של דרשן אחד. אמר לו חמיו בוא וראה כמה מתוקים דבריו של דרשן זה. נסתכל הירש מנדיל בספרו של הדרשן ומיד סילק עיניו ממנו. אמר לו חמיו, מה אתה אומר? אמר לו שבת היום ואין כדאי לדבר דברים יתירים. במוצאי שבת אחר ההבדלה אמר לו חמיו, ועכשיו מה אתה משיב לי? נטל פיניליש גיר ופתח את ספרו של אותו דרשן. אותה שבת שבת ויגש היתה. נתקשה הדרשן בפרשה זו כמה קושיות.קושיא אחת, מה ראה הכתוב לומר ויגש ולא גש, והרי אמרו בגמרא לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. כתב פיניליש על הטבלא גש. קושיא שניה, מאחר שאמרו לעולם ישנה אדם דרך קצרה, למה כתוב אליו ולא כתוב לו. כתב פיניליש על הטבלא לו. קושיא שלישית, מאחר שדרכה של תורה בלשון ארוכה, אם כן למה שינתה כאן וכתבה יהודה, ואל כתבה גור אריה יהודה, כמו שקרא יעקב לבנו בפרשת ויחי. כתב פיניליש על הטבלא גור אריה יהודה. קושיא רביעית, מה ראה הכתוב לכתוב ויאמר ולא כתב וידבר, כשם שמצינו להלן ידבר נא אדוני, שהרי הוא דיבר אליו קשות. כתב פינליש על הטבלא וידבר. קושיא חמישית, למה בחר יהודה לפייס את יוסף בלשון בי, והלוא מצינו למשה רבינו שאמר בי אדני לא איש דברים אנכי, משמע שלשון בי משמש למי שאינו רגיל בדברים, וכאן רואים אנחנו שהאריך בדברים. וכבר תמה עליו הרמב"ן ז"ל בפירושו לאריכות דברי יהודה. אם כן היה לו לכתוב אנא, שהוא שם נרדף ללשון בי, וכן מתרגם אונקלוס כאן וכאן בבעו. ואם תמצא לומר, יפה היה לכתוב בבקשה ממך, שהרי אמרו בגמרא תפוס לשון אחרון.לאחר שכתב פינליש כל הפסוק כסברת הדרשן קרא, גש לו גור אריה וידבר בבקשה וכו'. אמר הירש מנדיל לחמיו, חמי היקר מה נאה יותר, לשונו של משה רבינו או לשונו של הדרשן, הוציא הדוקטור שימלמן את ידו מתוך ידו של חמדת ואמר, איני מבין מה הוא סח. אמר חמדת לשונו של מי אין מעלתו מבין, לשונו של הדרשן או לשונו של משה רבינו.
(עגנון. תמול שלשום).
 |
|
|
