| נשלח ב-15/1/2003 23:42 |
 |
| |
הושטת יד ליולדת (הת' ההלכה)
את השאלה הבאה שמעתי לפני שנים רבות מהרב זילברשטיין (שאת השאלות שלו כבר שיבחתי באשכולות אחרים, לפי שהן מצליחות להוות נקודת מוצא לדיונים פורים ביותר).
מעשה באדם שהלך עם אשתו היולדת. היא ביקשה שיהיה איתה בחדר לידה, והדבר התאפשר, כפי שמקובל היום בבתי חולים רבים.
כשהתעצמו הכאבים, היא שלחה יד וביקשה שיחזיק בידה, כדי להקל עליה.
דא עקא, שבשלב כלשהו קודם לכן, בוודאי היתה פתיחת המקור וראיית דם, כך שהיא, קרוב לוודאי, טמאה.
(הדבר תלוי מאד בשאלות שונות לגבי דם הקושי, אך לעת עתה נניח שהיא טמאה כדבר פשוט).
האם מותר לו לתת לה יד כדי להקל על כאביה?
לכאורה, יש כאן איסור גמור.
אך נחזי אנן (=נראה אנחנו).
מן התורה אסור לבוא על ערווה. וכן אסורים מיני קורבה המביאים לידי הרגל דבר.
אבל דרך קורבה שאינה מביאה לידי הרגל דבר, בוודאי שאינה אסורה מן התורה.
ואם נאמר שאיסור זה אינו אלא מדרבנן, שמא במקום צער כזה לא גזרו, כפי שמצאנו להקל בעוד מקומות שלא גזרו בהם מסיבה כזו.
לעיונכם!
כמה הערות שמקומן בסוף:
א. בסופו של דיון, הרב זילברשטיין כמובן לא התיר.
ב. המקובל בבית הרפואה "מעייני הישועה" הוא להניח לבעל ללוות את אשתו עד לרגע הלידה עצמו, ואז זורקים אותו החוצה, בעדינות כמובן.
ג. גם אם נאמר שיש מקום להקל לפי הסברה שנתבארה לעיל, בכל זאת, כיון שהבעל והאשה יחששו מפני מגע כזה, שהרי דיני נידה חמורים מאד ומגיעים לידי כרת, עדיף לא להתיר להם, גם אם מעיקר הדין היה צריך להיות מותר, שכן הם יחששו לעצמם, מתוך יראת שמים או יראת חטא, שקולא כזו, כפי שמכנים אותה, תחייב אותם בעונש, ונמצא שההתר יביא לידי פחד ונזק. גם בפסיכולוגיה המיידית, וגם כיון שאם אדם מאמין שמגיע לו עונש, הוא כבר יביא על עצמו את העונש הזה...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 00:04 |
|
| |
מיימוני היקר
בל נא נשכח שכל איסור מגע, אינו מתחיל אלא מהנהגת רש"י וממעשה דאליהו ששאל והאשה ענתה "אפילו באצבע קטנה לא נגע בי"
ממשפט זה ניתן לדייק גם ההיפך, שההוא החמיר על עצמו.
לגופו של עניין יש הרבה סברות נגדיות לסברותיך
א' קשר בריא אינו שכל מגע הוא מיני
ב' גם על חולה יש לחנכו למגע כזה שהוא לעזרה ואין בו היבט קשר
ג' ההרהורים וההתאהבות רק גוברים בהגברת האיסורים מעבר למידה הראויה, וכמדומה שכבר נכתב על זה באשכול מסויים אודות "הרהורים מתוך פרישות"
לילה טוב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 04:24 |
|
| |
בהקשר לטענה ג', אם תתיר להם, לא יהא להם כל חשש, וגם לא יווצר הפחד מן העונש..
כנראה שלא הבנתי אותך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 07:41 |
|
| |
מיימוני,
על העיקרון הנידון כבר דובר באשכול אחר,
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=143963
כפי שהערתי שם, נראה שבסוג שאלות כאלו שונה הפסק לפי השואל -ת"ח או ע"ה- לפי צורת ההוראה -ליחיד או ברבים- וכעת נדמה שישנה עוד הבחנה; הרב הנשאל.
כללית ובפרט בשאלה כמו שלך, נראה שעדיף לשאול את רבני ארה"ב הפתוחים יותר לשיקולים שהעלה מבחן.
תוקן על ידי - עצכח - 15/06/2006 23:40:17
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 09:31 |
|
| |
וטו, נדמה לי כי ניתן לומר 'משמת רבי יעקב קמינצקי (וי"א וינברג) בטלה עצמאות רבני ארה"ב'.
אני חושב שסיינפלד הביא לאחרונה איזכור לנקודה הזאת!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 09:40 |
|
| |
מיימוני
באשכול שהלינק וטו כתבתי את ההודעה האחרונה ולא זכיתי לתשובה על השאלה שהעליתי שם. היא אמורה לענות על הנקודה שהעלית כאן.
אני מעתיק אותה:
מגע פיזי כמו טפיחה על השכם והחזקת יד (להבדיל מהמישוש שנידון ונידוש באשכולו), מבטא ידידות קרובה ומהווה למעשה לאדם שבימינו תמיכה נפשית ברמה גבוהה. היא נותנת עוז ואומץ לעמוד בסבל גופני ונפשי. יש בה איזון הדומה לניחום אבלים. תמיכה זו היא לכאורה מ'חובות' בן/בת הזוג מדאורייתא, כנאמר 'שארה וכסותה ועונתה לא יגרע'.
הבה נשוב לשאלה שבפתיחת האשכול אבל בנוסחה חדה יותר:
'האם יש היתר למנוע את דרישת האישות הזו הנדרשת מן התורה ולדחותה מפני גדר הרחקה דרבנן ש-
1. אין בו חשש איסור.
2. הוא נכנס להלכה כאשר יש להניח שלאשה מפני מעמדה, עדיין לא זכתה שזכותה למגע זה, יהיה כה נחשב'?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 10:05 |
|
| |
בוגי
עלי לעיין עוד בשאלתך.
ולכולם -
קיבלתי בתיבה האישית שאלה: מיהו הרב זילברשטיין?
אז סליחה שלא בארתי את דברי.
הרב יצחק זילברשטיין הוא יהודי תלמיד חכם חשוב בן דורנו, רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק, מחבר ספרים ופוסק, חתנו של הרב אלישיב, (שמוצג היום כחשוב הפוסקים בארץ ישראל לפחות במחנה הליטאי).
הרב זילברשטיין מייצג מגמה בולטת של החמרה והקצנה בפסקים עקרוניים, אותה הוא משלב עם אישיות קורנת וחמה, הבנה פסיכולוגית מעמיקה בטיבם של השואלים, ויכולת להקל בכל מקום הנצרך.
לרב זילברשטיין כשרון גדול של הסבר, ויכולת מדהימה לתרגם רעיונות וסברות מופשטים לשפת המעשה, על ידי הצגת שאלות שתופסות יסודות חשובים בפסיקה. חלקן הוא מכיר מן המציאות, במיוחד באשר מזה שנים מפנים אליו שאלות מסוג זה. לפעמים הוא ממציא אותן...
ההערה הבאה אינה נוגעת אליו אישית, אלא לזרם שהוא מייצג:
כפי שראיתי במחקר שנכתב לאחרונה, גישתו אופיינית לרבני שכונות שמכוונים את בני הדור הצעיר של ה"אברכים" לחיים של "יציאת חובה" מירבית לכל השיטות בהלכה. למשל, העירוב של שכונת רמת אלחנן בנוי לתפארה, לכל השיטות האפשריות בעירוב.
גישה זו, שהרב זילברשטיין מיטיב לגלם אותה, היא, בעיני, שילוב של הניתוח הלמדני, אך, מצד שני, גישה שאני מתנגד לה של חיפוש אחרי החומרה והתעסקות בפרטים ממש טפלים.
דוגמא לדבר היא ספרו "תורת היולדת", הלכות לאשה ללידה.
לדעתי, ספר כזה - שזכה לפופולריות רבה - אסור היה לו להיכתב, (וכן כתב לו אחד הרבנים שהגיבו על ספרו). זאת כיון שהוא מכשיל יולדות ומעמיד אותן ואת משפחותיהן בלחץ גדול, בכל מה שקשור לשמירת שבת. הספר לדעתי עלול לסכן יולדות שינסו לצאת ידי חובת חומרות במקום להתרכז בעיקר, להגיע לבית חולים בזמן! (ועל כך נאמר כי השואל שופך דמים והנשאל מגונה, שהיה לו ללמד שאין לשאול אלא לעשות!)
לדוגמא, הרב זילברשטיין עשוי להמליץ (אני משער שכתב זאת, אבל איני זוכר), שאשה תפקיר מראש את כל הדברים שהיא לוקחת איתה לבית החולים בשבת. מדובר כמובן בהפקרה הלכתית, לא מעשית. בפועל, לאחר שתפקיר את הדברים בערב שבת, היא יכולה לקחתם איתה לבית החולים. אחרת, יוצא שהיא לוקחת איתה מחוץ לעיר חפצים שקנו שביתה בעיר שלה.
המעניין הוא שזו שאלה אמיתית, שיש לה יסוד בגמרות ובפוסקים. אבל איש לא חשב שיש מקום לפתח שולחן ערוך בנושא זה, שרק יכביד על היולדת. הוא מאפיין יפה מאד את הגישה הרווחת של התמקדות ב"לצאת ידי חובה", ההופכת לעיקר תפקידו של האדם בעולם הזה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 14:08 |
|
| |
הספר "תורת היולדת" אמור להסב לב המעיין לבעיות שיכולות להתעורר. זה נכתב שם בפתיחה.
כמו כן, הספר הודפס אחרי התייעצות עם כמה גדולי תורה חשובים. אזי, ההבנה של אנשים כאן נגד אותם גדולי תורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 14:58 |
|
| |
ערך
אני אחד ה'אנשים כאן' והכרתי 'גדולי תורה חשובים' ואני רואה הבנה הרבה יותר טובה בחלק מה'אנשים כאן' מאשר ב'גת"ח'.
כדאי לשכנע עניינית ולא בטשטוש על ידי תוארים המקטינים והמגדילים את מי שרוצים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 15:40 |
|
| |
ערך
הרב שטרנבוך שלח מכתב לרב זילברשיין, בו תקף את עצם כתיבת הספר.
הרב זילברשטיין נהג ביושר רב, ופירסם את המכתב יחד עם הספר.
כבר כתבתי את הנימוקים מדוע יש לחשוש מפני ספרים כאלו.
יש שם סיפור לשבח על אשה ששכרה מונית שתמתין לה כל השבת, שמא תרצה לנסוע ללדת, ולא תצטרך להזמין מונית מרחוק עם תוספת חילול שבת. הנה, הרגש ראוי לשבח, אך האם ראוי לפרסם דבר זה בציבור עני, שעלולים לנסות לחקות את המעשה הזה?
והאם ראוי לגרום לאשה שצריכה למהר לבית החולים לעצור ולעיין אם יצאה ידי כל השיטות?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 15:51 |
|
| |
הלימוד והעיון בספר לא צריך להתבצע בשבת בה האישה צריכה למהר לבית החולים.
אפשר ללמוד את הנושא במשך כל חודשי ההריון, ולחשוב מראש על הדרך בה, אם יצטרכו לנסוע בשבת(לדוגמא), יעשו זאת במינימום איסורים.
וסתם דרך מעניינת ששמעתי מחברה על הזמנת אמבולנס/מונית בשבת, הוא להתקשר לחברה לפני שבת, ואז בשבת, אם צריך, לוחצים רק על חיוג חוזר.
ההסדר הזה והסדרים דומים מקובלים בכמה מקומות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 18:10 |
|
| |
למנהל הפורום ר' ווטו,
לפי דבריך, כל יולדת או בעלה לפני לידה יתקשרו לארה"ב וישאלו שם רבנים שאלות בהלכה?
ז"א לפי דבריך אין כלל מרא דאתרא או היכרות עם המציאות כאן בארץ?
לבוגי,
לא תפסתי את דבריך,לצערי הרב, הבנה הרבה יותר טובה בחלק מ"אנשים כאן" מאשר בגדולי תורה .
אולי דרך הגדרת גדולי תורה דהיום אינה מקובלת עליך? אולי לדבריך ה"עוילם" לא מכיר בחוכמת האנשים הכותבים כאן? אולי לדבריך בקיאות האנשים כאן בדברי חז"ל היא גדולה ומרובה הרבה מגדולי תורה דהיום? כבר כתבתי פעם במכתב אישי לאחד הכותבים כאן, האם הרב משה שפירא שליט"א מבין פחות טוב במוסר או קבלה או מהר"ל וכו'?
אם בוגי למד את הקדמת הרמב"ם לספר המצוות, הרי ודאי הוא ראה שכתוב שם "וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר את התורה שבעל פה וצוהו עליה". והבנתי בדברים אלו שהציווי של משה ליהושע שדרך מסירת התורה ופסיקת ההלכות נתונה בידו דווקא.
והנה מה שאמר הרב אברמסקי זצ"ל(פניני רבינו יחזקאל עמ' ל"ב) "אלו הן שתי דרכים נפרדות בלימוד התורה. התורה ניתנה מסיני ללומדה בדרכי לימוד שונות. יש כאלו קושיות וכאשר לומדים בדרך לימוד אחת - הן קושיות, וכאשר לומדים בדרך לימוד אחרת - אינן קושיות וכן איפכא."
ולר' מיימוני - כמו שכבר כתב/ה תמיד_לומד/ת, עיקר הספר ניתן להעיר לב האברכים לפני הלידה. ואפשר כמה חודשים או שבועות לחשוב על כיצד לקיים את רצון הקב"ה. האם רע בעיניך שאדם יוציא ספר לעורר את המעיינים? וכי לדעתך בגלל הספר הזה, אברך לא יחלל שבת וישאיר את אישתו לפיקוח נפש?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 18:20 |
|
| |
ערך, תמיד לומדת וכולם
אני עונה רק על מה ששאלת אותי, ערך.
כן, ממה שאני *מכיר* בהחלט יש חשש שדווקא מי שעיין בספר קודם הלידה, במשך חודשים, ינהג לא נכון לפני הלידה, בשבת.
הספר יוצר אצל המעיינים תחושה שיש עדיפות גדולה למי שנזהר בכל מיני חומרות שכתובות בו.
ממילא, המסקנה המתבקשת היא שמי שאינו מחמיר באותן חומרות פחות חשוב אצל ה'.
האם צריך ליצור אצל אשה לפני לידה לחץ נפשי שהיא לא בסדר אם היא לא תבדוק את כל הנושאים המכוסים בספר?
לדוגמא, האם על אשה לחשוש אם לא תשכור מראש שירותי נהג מונית שיחכה לה במקום סמוך לפני שבת, למקרה שיידרש בשבת? זה עולה כסף, ולא לכל משפחה יש. ומי אומר שמצוה להוציא על זה כסף, ולא על דברים אחרים, וכמובן צדקה?
הדברים מגיעים לידי כך שבני המשפחה והאשה בכלל מתחילים לחשוש לתפקד, ואז, בשעה שבאמת צריך למהר, הם יעשו את מה שצריך לאט מדי, אם בכלל.
וזה חשש סכנה שעליו כבר ציטטתי את דברי חז"ל לגבי מי שמחנך לשאלו שאלות מיותרות.
תמיד לומדת
לימוד של נושא הלכתי מראש הוא דבר ראוי, ויש לדבר זכר בגמרא, שקובעת כי משה עסק עם בני ישראל קודם החג בהלכות החג.
ויש סוגיות על גבי סוגיות שעוסקות בפיקוח נפש לסוגיו, ובאשה יולדת לסוגיה.
אבל העיסוק בשאלות אלו לא הביא מעולם ליצירת ספרים של חומרות בנושאים כאלו.
(אני מסכים שנטייתי האישית היא נגד חומרות בכלל, אך גם רבנים שדוגלים בחומרות יתרות ובלצאת ידי הכל השיטות מתנגדים לכך - כפי שהבאתי מהרב שטרנבוך).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 18:38 |
|
| |
ערך יקר,
לא התכוונתי שלפני לידה יתקשרו לארה"ב. וודאי שהלכה למעשה, כל שאינו יכול עדיין להורות לעצמו אין לו ברירה אלא לשאול את הרב הזמין לו והמקובל עליו.
דיברתי ברמת בירור עצם השאלה כאשר זה לא נוגע מיידית למעשה [או כמו שכתב מישהו כאן למעיישה, אבל עדיין לא למעשה].
[אגב, לגבי להתקשר לארה"ב אם זה זמין לו, לא כל כך ברור למה לא. אכתוב על זה באשכול השאלות ההלכתיות, כי זה לא נוגע לאשכול הזה. אם תרצה נדון שם.]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 19:11 |
|
| |
בקשר להודעה הפותחת של האשכול:
הבדיחה מספרת שרב מסויים התיר להרביץ לאשתו בימי נדתה, משום שאין כל חשש חיבה.
זהו מקרה מבחן בין 'החוק היבש' לבין 'רוח החוק'.
|
|
|
|
|
