|
|
| נשלח ב-15/12/2010 23:18 |
 |
| |
חי
הבהרת את עמדתך היטב, המשגיח הטוב שלך עושה עבודה טובה, את כותב -הדוגמא לכך כבר מצויה בחומש בכמה מקומות,
דווקא אני לומד מזה ההפך-משה לא פסק מדעתו הלכות לא אצל המקלל ולא אצל המקוש ולא אצל בנות צלפחת, לא בכלים ולא בפסח שני- אלא הוא ביקש את תשובתו של ה'- הוא הרי ידעה כי לא בשמיים היא, ולמרות זאת לא החליט מדעתו, ללמדך שאדם ואפילו הוא משה רבנו וגדול הדור. לא יפסוק מדעתו.
ביטול מ"ע של תקיעת שופר- זו התחכמות להגיד שתרועה לא עושים עם שופר- היות ובתורה כתוב והעברת שופר תרועה,
ביטלו מ"ע בגלל איזה מתלמד בור ועם הארץ. שלא יחלל את השבת???? ואת נטילת לולב בגלל שלא יוציאו את העינים, הרי באותו רעיון אפשר לבטל גם ברית מילה- הרבה מאד ילדים מתו בזמנם בגלל מצוה זו.
הוספה על התורה.אין? טוב נניח לראיות אני בטוח שאתה מכיר רובם. אבל במחילה על מצוות מדרבנן אנו מברכים בשם ומלכות אשר קידשנו במצוותיו- זו לא יומרנות מסוכנת להיות מ"מ של אלוקים, מה עוד שזו לא אמת בעליל. הרי מתוך צניעות היה אפשר לברך- לקיים דברי חכמים.
האמירה של הגמרא במכות על הטפשים שקמים מלפני ספר התורה- ולא קמים מפני ת"ח. לא נראה בעייניך קצת מופרכת?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2010 23:39 |
|
| |
ירוחם
אנא הסבר לי האם אתה חושב שכל מה שלא נתפרש בתורה משה עצמו גם לא ידע פירושו ?
ברור שהנוסח אשר קידשנו במצותיו הוא יומרני, אבל חכמים בזמן החורבן ראו כורח לחזק את סמכותם כדי לשמור את העם נאמן לתורה, בלי חכמי ישראל היה גורל כולנו כגורל הצדוקים והקראים, היינו מתבוללים ונעלמים.
מצאנו פעמים רבות שחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, אתה יכול למחות על היומרנות, אבל נראה לי ששנינו מסכימים שבראיה היסטורית זה היה נראה הכרחי.
בענין הלולב והעם הארץ, ראשית אין לנו ידיעה כמה החשש בזמן חז"ל היה מוצדק אבל מתקבל מאוד על הדעת שהיו אז הרבה עמי ארצות שלא נזהרו במלאכת הוצאה.
דבר שני גם כאן הפירוש של ושמחת לפני השם אלקיך שבעת ימים איננו טרוויאלי, לומר שיש כאן חיוב לבוא למקדש עם הד' מינים זוהי פרשנות, ולכן בסמכות חז"ל לומר עד כאן.
בענין יום תרועה, כתוב גם והרעותם בחצוצרות, וביהושע פרק ו פסוק י' כתוב "ואת העם צוה יהושע לאמר לא תריעו ולא תשמיעו את קולכם ולא יצא מפיכם דבר עד יום אמרי אליכם הריעו והריעותם" ברור כאן שהכוונה לתרועה בפה
וגם אח"כ כתוב " וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה וכו..." כלומר פירוש תרועה זה קול חזק בין אם בכלי בין אם בקול אנושי ( רק לפי זה יש לומר שיש חיוב של זעקה בפה בראש השנה שחל בשבת )
תוקן על ידי חי_רגעים ב- 15/12/2010 23:42:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 00:41 |
|
| |
נראה לי שהעיקר הוחמץ כאן.
והוא הרקע לשינוי הגישה הזו, לענ"ד ניתן להסביר בפשטות (וגם קצת בפשטנות כי אין לי כח להיכנס לפרטי הענין) שהרקע הוא מחלוקת בתפיסת המצב הנוכחי של היהדות בימי בית שני לאחר הקמת מלכות בית חשמונאי, שהצדוקים חשבו שהמצב הוא סוג של ימות המשיח (לפי איך שהם הבינו את המושג) שבו יש בית מקדש פעיל ומלכות יהודית (בית חשמונאי) , ושמירה של התורה (לפי פרשנותם) כך שהבית השני הגיע ליעדו כפי שמובא בנביא זכריה ובעוד נביאים, וממילא מותר ואף יש קידוש השם בכך שיש חיי עושר נהנתניים ובדומה למה שהובטח בפרשיות הברכה בפרשת "בחוקותי" וב"כי תבוא" , ואילו הפרושים הבינו שהבית השני עדין רחוק מלהגיע לנקודה בה הוא נהפך לנצחי ויש לחשוש מכך שיגיע לחורבנו (כפי שאכן קרה) וממילא צריך ליסד השקפת עולם שמסוגלת מחד למצות את מה שכן יש וטוב בתקופה הזו, ומאידך להיות מוכנים עם "צידה לדרך" למקרה שיגיע חורבן וגלות נוספים, כאמור כתבתי את הדברים באופן פשטני מלמעלה כי אני עייף כרגע, ובאמת צריך לראות איך זה מתבטא במחלוקות בין הצדוקים והפרושים , ובהסתעפויות שהמציאות בכלל וזו ההלכתית בפרט יוצרת למחלוקות בהשקפות עולם אבל נראה לי שזה יסוד עיקרי בענין, ולמשכיל ינעם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 00:59 |
|
| |
אגב שופר ולולב, מעניין למה לא ביטלו את הכזית מצה ביום הראשון של פסח שמא איזה עם הארץ
יוציא את המצה לרב לשאול אם יש בה כשיעור או שישקול אותה בשבת..
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 01:10 |
|
| |
הוא תמיד יכול לאכול יותר . מצד שני במידי דאכילה לא חששו חכמינו להידורים והתלהבויות יתירות כבמעשה רוחני של תקיעה בשופר או נענוע לולב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 01:16 |
|
| |
| pi_haton כתב: |  | הוא תמיד יכול לאכול יותר . מצד שני במידי דאכילה לא חששו חכמינו להידורים והתלהבויות יתירות כבמעשה רוחני של תקיעה בשופר או נענוע לולב |
|
הוא עם הארץ.. :-)
או שהוא רוצה לשאול בשביל איזה חולה..
אגב אורחא, התווכחתי עם מישהו אם מישהו תקע בשופר בר"ה שחל בשבת, האם יקבל שכר או עונש?
נ.ב.
לענ"ד יש הבדל בין שופר ולולב למצה, שלולב נאמר במקרא בבית המקדש ("לפני ה' אלוקיכם") ושופר
לא כתוב במפורש איפה וכמה (רק זכרון תרועה - השווה ליום כיפור של היובל שכתוב בו במפורש "בכל
ארצכם" וחכמים לא ביטלוהו מפני עמי הארץ) אבל מצה כתוב במפורש שזה לכל בני ישראל...
תוקן על ידי יIנתן ב- 16/12/2010 01:16:03
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 01:33 |
|
| |
מקס אם אני מבין נכון אתה טוען שעד כמה שחז"ל היו יכולים לחדש למה אין לנו חז"ל כאלו כיום? ירוחם אתה טוען שחז"ל היו המחדשים והצדוקים המשמרים המתודולוגיה שלכם נראה לי שהיא אינה נכונה כיון שהחכמים הפרושים קדמו בזמן לצדוקים כיון שהם היו המשך ישיר של אנשי כנסת הגדולה והם היו המשך של הרפורמות של עזרא הסופר והצדוקים שבאו אח"כ היו כת ומעולם לא היו מחכמי ישראל, הם אלו שבאו לעקור את הבנין של התורה שבע"פ שהיה קיים לפניהם ונאמנים עלי חכמי ישראל בתיאורם את הצדוקים והבייתוסים כעמי ארצות ש"לא היה אלא זקן אחד מפטפט כנגדם" וכן מהסיפור איך גרם שמעון בן שטח לכל הצדוקים להתפנות מהסנהדרין מתוך בורותם בתורה ו"נצחו חכמי ישראל את הצדוקים" ונהגו כדבריהם בדברים שבמחלוקת והיו עושים כנגדם דוקא "להוציא מלבם של צדוקים" ירוחם – לא הבנתי מה שכתבת "בהרבה מאוד מפרשנויות התורה הם צדקו ולא הפרושים למשל בממחרת השבת" ממה כל כך ברור לך שהם טעו? אולי ידוע לך על משהו שהם לא ידעו?! ולעצם העניין - המטרה של נתינת התורה הוא למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו והוא קבלת עול תורת ה' שהם דברי ה' שאותם קבלו כל ישראל כתורה מחייבת ולכן אין שום הבדל בין הסמכות של התלמוד לסמכות של התורה ואף סמכות של השו"ע שהתקבל בכל ישראל והיא כעיקר התורה שבכתב וכך מבואר בגמרא שאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו אלא אם כן הוא גדול בחכמה ובמנין כיון שהיא הלכה שהתקבלה והיא מיושמת כתורת ה' מתוך יראת שמים והיא המימוש של מעמד הר סיני וקיום "יראתו על פניכם" וכיון שהתורה היא תורת ה' כל קלות בה הוא חילול שם שמים וקלות הדעת, והרצינות האחראית מתבטאת בעיקר בפרטים הקטנים חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה שהוא חומרות החכמים והם חביבים יותר מהתורה עצמה כיון שיש בהם קבלת עול של יראה מתוך אהבה אין שום קדושה בכתבים עתיקים אלא בהלכות שהתקבלו בכל ישראל שיש להם דין של בי"ד שאי אפשר לבטל את דבריהם אישציפ אשמח אם תוכל להביא מקור לדברים שאתה כותב עד כמה שידוע לי המקור היחיד [כמעט] לדברי הצדוקים הם דברי חז"ל ולא ידוע לי שמוזכר בהם משהו ממה שכתבת
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 05:46 |
|
| |
יעקב
אנא עיין בספר שהפניתי אליו ובויקי ערך צדוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 08:07 |
|
| |
בעל - על איזה נקודה אתה מתכוין ? על ויקי רפרפתי ואת הספר אין אשמח אם תכוון אותי יותר מדויק
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 08:26 |
|
| |
הפניתי גם למאמר בעיתון הארץ, שעוסק בספר.
קיים אתר שמסקרן אותי לדעת מי עומד מאחריו.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/12/2010 08:38:02
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 09:10 |
|
| |
ומה המסקנות שהוצאת משם?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 10:45 |
|
| |
יעקוב
אנשי כנסת הגדולה לא היו פרושים! הפרושים התחילו לאחר מרד חשמונאים שמעון בן שטח היה פרושי נכון, הפרושים שינו בלי הכר את התורה הכתובה והם היו הרפורמיסטים הראשונים של היהדות. הצדוקים באמת היו עמי ארץ בתורת הפרושים, הם לא ידעו לתרץ את השרץ בק"ן טעמים, הם לא עשו מהתורה הכתובה דבר משני. והלא הפכו את דברי חכמים לעיקרי.
התורה הכתובה היא תורת אלוקים התורה שבעל פה היא תורתם של חכמים. כל מה שכתבת כתבת כפרושי, אשר מעולם לא התעמק להבין את הצד השני הצדוקי. לעגו של ריב"ז לאותו זקן צדוקי בויכוח- לא הוסיף לו כבוד גדול.
אצלך מה שאמת ונכון זה במה שאתה מאמין ומה שלימדו אותך- ואתה מבטא זאת היטב. אבל חבל שרק את זה.
לענין ממחרת השבת שהפרושים קבעו שהשבת היא חג הפסח- והצדוקים כאמור טענו כי שבת יש רק אחת שבת בראשית.
הצדוקים צודקים- ולו רק מתוך כך שבכל התורה כולה לא נכתב על חג -שבת. יש עוד כמה תשובות אבל זה יספיק
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 11:08 |
|
| |
ירוחם
נחמיה שחידש שלא לשאת משא בשבת ושלא לסחור זאת לא רפורמה?
אישית באמת שאין כל כך עניין להתעמק בדברים שאינם נוגעים לחיי ולקיום דברי התורה שאני חייב בהם ובמיוחד בדברים ש90% מהם הם ספקולציות דמיוניות שאין להם הרבה על מה להתבסס
ולעצם העניין זה נראה לי קצת הזוי לומר שבוקר אחד קמו כל החכמים ורוב העם בעקבותיהם והמציאו תורה חדשה ללא כל בסיס קודם וודאי שאין לי שום סיבה בעולם שלא להסתמך על גדולי חכמי הדור שבזמן ההוא שידעו להכריע מתוך יושר ומתוך תבונה
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2010 11:34 |
|
| |
נחמיה זה כתבי הקודש.
את הנושא אתה העלית,
חכמים הם חכמים ואפשר לסמוך עליהם, אבל הדברים חייבים להיות ברורים אלו דברי חכמים- ולא ניתנו מהשמיים.
כאמור לא היתה ולא יכלה להיות כל מסורה. כי בבית ראשון והשופטים. דברים שבכתב לא ידעו, לכש"כ מסורה.
|
|
|
|
|
