קצת סדר בדיון
דבר מפורסם שחז"ל פירשו את התורה שתתאים לתקופתם, כי בלעדיהם ספר התורה היה ספר עם חוקים מיושנים ולא אקטואלים, ואף יהודי לא היה מקיים את מצוותיו, כיוון שכן, אין מה לטעון על חז"ל ותקנותיהם, כי מטרתם לתקן ולא לקלקל.
עיקר הטיעון כנגד חז"ל, כי הפרשנות שלהם אינה מתאימה לכתוב, וגם אם רוצים להתאים את התורה לדור, אבל עד עקירת הכתוב לגמרי ושיבושו הדרך רחוקה.
ניקח את הדוגמה שהובאה למעלה
***
הגדרת מלאכה בשבת
מלאכה היא יצירה חכמה, הכוללת מעשה משמעותי, מעשה שגורם לאדם טורח בשבת, כי רצתה התורה שננוח בשבת, מעשים פעוטים גם אם יש בהם יצירה חכמה, אינם נחשבים מלאכה.
לעומת זאת לפי חז"ל, מלאכה היא יצירה חכמה, יש 39 אבות מלאכות, וכל דבר יושווה להם.
מה ההבדל בין השיטות, מכירה בשבת, לפי חז"ל מכירה אינה מלאכה, כי היא אינה דומה לאף אב מלאכה, והדבר נאסר משום גזירה שמא יכתוב.
וראה זה פלא, נחמיה אסר לעשות מקח וממכר בשבת. מדוע? וכי הוא גזר גזירות? וכי הוא תיקן תקנות? לא, פשוט במעשה המכירה יש טורח לאדם, והדבר מלאכה, אין צורך להשוות כל דבר ל 39 מלאכות, צריך לבחון כל דבר לגופו, ומכירה היא מעשה טורח, מעשה המונע מנוחה.
נמצא כי הגדרה נכונה מונעת את השאלה מעיקרה.
***
זמן שחיטת הפסח
חז"ל פירשו את בין הערבים כמשך זמן משש ומחצה שעות זמניות ביום ואילך, ולפי הגדרתם הפסח נשחט משש שעות ומחצה. "מצות עשה לשחוט הפסח בארבעה עשר לחודש ניסן, אחר חצות" (רמב"ם הל' קרבן פסח א,א)
והנה אם נדקדק במקרא, בין הערבים הוא פרק הזמן שבין 2 הערבים, בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים.
בספר שמות פרק טז נאמר : יב שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. יג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. נשים לב המילים "בין הערבים" שבפסוק יב מקבילות למילים בערב שבפסוק יג.
נמשיך לעיין בספר דברים, במצוות קרבן פסח, וכך נאמר בדברים פרק טז: ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. כאן כבר נאמר בפירוש, שהפסח ישחט בערב, כבוא השמש, ובלשון חכמים שקיעת החמה. על פי האמור נמצא שגילינו טעות בהבנת חז"ל את המילים "בין הערבים" ומחמת הבנתם המוטעית גם ההלכה שנקבעה לדורות היא מוטעית.
***
מצות קריאת שמע
דבר מפורסם באומה כי יש מצוות עשה לקרוא קריאת שמע פעמים בבוקר ובערב, שנאמר ובשכבך ובקומך.
והנה אם נדקדק במקרא, נגלה כי הפסוקים אינם עוסקים כלל במצות עשה של כל יום, בפסוקים נאמר כי הדברים האלה, כלומר מצוות ספר דברים, יהיו על לבבך, כלומר יש לעסוק בהם תדיר, ואז מצווה התורה לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, ובעברית מדוברת בכל רגע פנוי, בבוקר בערב בדרך ובבית. אבל עד מצווה של כל יום לא הגענו.
דברי חז"ל נתקנו משום המקדש החרב, במקום המקדש יש כינוס בבית הכנסת, ואז נקבעו מצוות לקריאה בבית הכנסת, אבל עד עקירת פשוטו של מקרא אין צורך.
***
ממחרת השבת
המחלוקת היותר מפורסמת שבין הפרושים לצדוקים היא על ביאור המילים ממחרת השבת, פשוטו של מקרא באיזה שבת עוסק? צא ובדוק את דרך החקלאים, הם מתחילים את שבוע העבודה החקלאי מיום ראשון, ובלשון המקרא ממחרת השבת.
באה התורה וציותה להניף את העומר באותו יום ראשון.
אימתי יחול יום ראשון זה? כל שנה לפי מה שהיא, יש שנים שהקדימה התבואה להבשיל, ויש שנים שהתאחרה, כך או כך, ליום זה כיוונה התורה, אבל עד ממחרת יום טוב לא הגענו, ואין לנו שום זכות לעקור את פשוטו של מקרא.
***
החוזרים מעור כי מלחמה
מצוה אחרת מפורסמת בפרשנות חז"ל, היא דין החוזרים מעורכי מלחמה. בתורה נאמר מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו. פשוטם של דברים, מכיוון שבתקופת המקרא היתה המלחמה נעשית פנים מול פנים, והיה צריך גבורה פיזית ונפשית בכדי להתמודד עם האויב, וחלושי כוח ואופי רק היו מכשילים את המערכה, כי אז חוק התורה הוא מאוד הגיוני, כי מה טעם להילחם עם אנשים שרק יפריעו למהלך הקרב, ולכן כתבה התורה את דבריה, וכוונתה בכל מלחמה, בין במלחמה בארץ ישראל ובין במלחמה בחו"ל.
הוכחה לזאת מצאנו גם אצל יוספוס פלביוס, וכך הוא מתאר שעשה יהודה המכבי לפני צאתו לקרב, הקרב התרחש בארץ ישראל ולא בחו"ל, (קדמוניות היהודים ספר שנים עשר שורה 302 עמ' 60), בדבריו הוא כותב שכך היה המנהג הקדמון אצל היהודים.
לעומת זאת, חז"ל שהתרחקו ממצב הלחימה שהיה בתקופת המקרא, פירשו את הפסוקים כמדברים על מלחמה בחו"ל, אבל בארץ ישראל הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
כאמור יש כאן חוסר ידע בלחימה בתקופת המקרא, ולכן הגיעו לפירוש זה, מה גם שמצאנו הדים לפירוש הנכון אצל יהודה המכבי.
בנוסף ההיגיון אומר, שאם שיטת לחימה עם מוגי לב היא כושלת, כי אז גם במלחמת מצוה לא כדאי להשתמש בה.
***
הצדוקים אינם נטע זר שהגיע במקום הפרושים, אלא הם הכהנים היותר מכובדים, והם אוחזי הפרשנות הקדומה, כשאמרו על יוחנן כהן גדול שבסוף ימיו נעשה צדוקי, זה אינו שהוא פתאום הפך את עורו או שהתגלו לו דברים נסתרים, אלא הוא פשוט חשף את אמונתו משכבר הימים, והוא שב להיות כחבריו הכהנים.
זהו עיקרם של דברים, ויש עוד הרבה מה להוסיף ולבאר.
הדברים התבארו בארוכה כבר במקומות אחרים
10 שאלות כנגד תושב"ע, מאמר ראשון.
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=1410320&forum_id=14109
כמה הלכות מהמקרא, מאמר שני.
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=1410321&forum_id=14109
2 הלכות מהמקרא מפיו של יוספוס פלביוס
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=1413050&forum_id=14109
***
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 16/12/2010 15:14:50
 |
|
|
