דברי שלום ואמת

http://aleph500.huji.ac.il/nnl/dig/books/bk001804155.html

הקישור לעיל הוא של האיגרות של רנה"ו , בשם "דברי שלום ואמת".

באיגרות , מבקש המחבר לשכלל את חינוך הילדים, לא להסתפק בלימוד הגמ', אלא ללמוד גם תנ"ך ואת שפת המדינה (באמצעות הביאור של רמ"ד) ללמוד לימודי חול בסיסיים ונימוסים והליכות.

התגובה של גדולי פולין ואשכנז היו שליליות ביותר (הוא כותב ששלושה מהרבנים הגדולים יצאו נגדו בחרב וחנית, האם מי שהוא יודע מי הם ?) ולימודי החרדים נמשכו כפי שהיו.

ההסטוריה ידועה לכולנו, לעיתים נדמה לנו כי היהדות פורחת בצורה נפלאה ביותר, אך אם נזכור שלפני תחילת ההשכלה היו 99% של היהודים שומרי תורה, נבין ונפנים את "ההצלחה" הגדולה שנחלנו במאבק נגד ההשכלה.

אני תוהה: אלמלי היתה ההסטוריה שונה, ולא היינו מחליטים שדעת והשכלה , ותורה ומצוות הם שתי צרות שאינם יכולות לדור זה בצד זה, והיינו משלבים לימודים כלליים בצד לימודי הקודש ומקבלים מההשכלה את הבר ואת התוך, האם היינו יכולים לצפות שכיום 90% מעם ישראל היו שומרים את התורה ?
אני מתאר לעצמי ,  שהיינו נאלצים לוותר  על כמה אלפי שטריימלים וגרביים שחורות או לבנות, אך האם העיקר שהוא לימוד התורה ושמירת המצוות היו נשארים בקרב רוב העם ? או שמא "חוק טבע" הוא , שדת אינה יכולה להתקיים לצד מדע ותרבות שונה, והיינו מפסידים גם את היש הקיים ?
לדעתי אין להביא ראיה מן הנצרות שמאז ההשכלה רוב הציבור אינו מאמין שם בדת, שכן הנצרות הינה דת דוגמתית, ואינה יכולה להסתגל למחשבות וגישות חדשות, משא"כ היהדות יכלה להסתדר היטב עם ידיעת המדעים והפילוסופיה של הרמב"ם ושאר החכמים ביה"ב.  אין לי ספק שאם היו חכמי ישראל במאתיים השנה האחרונים מודעים לפיסיקה ולמדע המודרני, כשם שהרמב"ם והרמב"ן היו מודעים למדע שבזמנם,  הם בהחלט יכלו לשלבו בתורה כפי שעשו בימי הביניים עם "המדע" האריסטוטלי שהיה קיים אז, ולמרבה הצער בגלל כך, נשאר עד היום כחלק מן היהדות .

מי קבע שתורה והשכלה הן צרות ?

קבעו שתורה ו "תנועת ההשכלה" הן צרות.

ואני לא חושב שיש בנאדם שאינו פתי שיערער על הקביעה הזאת.

מעבר לכך, מאי דהוה הוה, וקל להיות חכם בדיעבד.

השכלה תמיד היתה, מאז ההלניזם, דרך הפילוסופיה, עד הרנסנס ומשם להשכלת המאה ה-19. ייחודה של תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-19 היתה בריאקציה שנוצרה בינה ובין החיים האורתודוכסיים, והיא קיבלה גיבוי מהחילוניות (ואף הזינו זו את זו), אבל הן קודם לה והן לאחריה היו משכילים רבים שלא מצאו סתירה בין חייהם כשומרי תומ"צ ואף היותם ת"חים ובין השכלתם. בכלל, יש להפריד בתנועת ההשכלה בין כמה מגמות שונות שנהוג לערבב ביניהן. יש את התחום של חכמת ישראל, יש את התחום שמשכילים רבים הטיפו להשתלבות וטמיעה בחברה הכללית, משכילים אחרים יסדו את רעיון הלאומיות-אבי הציונות, כל אלו חלקים מהשפעתה של ההשכלה החופשית העולמית בעם ישראל.

ההתחלנות באירופה לא הגיעה עם ההשכלה, היא הגיעה עם האמנציפציה. המון העם שהתחלן בגרמניה בתחילת המאה ה-19 (עד שבימי רשר"ה היו בפפד"מ 2 מניחי תפילין) היה עממי ופשוט, שהאמנציפציה הביאה לו את בשורת החילוניות (וההמרה). רובם לא קראו מימיהם את מנדלסזון וייזל ותלמידיהם, וגם נכדיהם של האחרונים שהתנצרו עשו זאת בהשפעה הרחוב המתחלן ללא שום קשר להשכלת סביהם. שים לב היטב, החילוניות בכל מקום הגיעה בגל אחד עם האמנציפציה: בגרמניה אחר מתן כתב הסובלנות ב-1782, באיטליה מעט מאוחר יותר (למרות ששם הסביבה היתה סובלנית בהרבה קודם לכן, ואכן ניכר היטב בסובלנות הדתית הכללית של יהדות איטליה), וברוסיה בצורה הפוכה ממש לאחר ביטול מעמדן החוקי של הקהילות ב- 1804 (קראתי בעבר שהיה זה בהשעת מחלוקת החסידים והמתנגדים, ולא מצאתי לזה מקור כרגע, אבל אין ספק שחלר מתקנות 1804 החריבו את הקהילות והוציאו את העם אל החילוניות).

א. עיקר הביקורת נגד רנה"ו היתה ע"כ שמעדיף ומרומם את "תורת האדם" על פני "תורת הדת", ולא על כך שרוצה לימודי תנ"ך וכו'.
ב. תנועת ההשכלה איננה אלא תנועת מודרנה, ההשכלה היא רק תירוץ או כיסוי.
ג. הגר"א תמך בלימוד ארעי של חכמות כרקחות וטבחות ולא כ'תורת האדם' העדיפה על 'תורת הדת'.
וגם כנראה לא לצעירי הצאן [עי' אצל הנצי"ב הרחב דבר דברים ל"ב ב'].
אך האמונים עלי 'סיפורי' הריי"ץ אינם מסוגלים להבין את ההבדל בין חכמות להשכלה, באשר אלה גם אלה נתעלמו מהם.
ד. כמדומני שהרב השלישי [מרבני פולין!] הוא הרב מפוזנא חתנו של הנוב"י [ויזל התעלם מחלקו של הנוב"י עצמו בפרשה]
ה. בהקשר לדברי בב"ר, כבר דובר על ההבדל בין משכלי וילנא שנשארו ברובם שותמו"צ לבין משכילי החסידים שנעשו ברובם אנטי דתיים.
[כמדומה שראיתי פעם סיפור של הרצי"ה קוק בשם אביו בענין זה ואינני מוצא כעת].

טבחות היא אכן חכמה נשגבה, שמעתי שהיו ראשי ישיבות בפוניבז' שהתמחו בה, חבל שלא זכיתי ללמוד אותה
הגר"א שלח קבוצת תלמידים להשתלם בלימודים חיצוניים בברלין (רובם אגב ירדו מדרך התורה ומצוות בהמשך למעט שניים שלושה, ביניהם רבי משה מייזליש שהפך לחסיד חב"ד), נכון שזו לא היתה הוראה לצעירי הצאן, אבל סביר להניח ולהסיק מכך ששיטתו היתה שיש שלימות מסוימת בלימוד חכמות חיצוניות

תוקן על ידי אלמוני3 ב- 16/12/2010 14:47:36

אל נא תוכיח את בורותך ובערותך לעין כל.
לבד זאת, הגר"א לא שלח אף אחד לברלין [מי שלמד שם היה דווקא רבך, וכפי שהוברר לאחרונה למד הנדסת חשמל כדי ללמוד כיצד מעלים ניצוצות], מוטב שתניח לסיפורי הרי"ץ שביידך ותחל ללמוד היסטוריה ממקורות קצת יותר נאמנים.

ומי קבע שמקורותיך נאמנים יותר?
אין לי שום בעיה עם זה שרבי למד שם
הסיפור הזה מקורו אינו בסיפורי הרבי הריי"צ, והודה לי ליטאי שהסיפור אכן נכון

הסיפור הזה הוא הזייה גמורה, אין שום מקור לכך שהגר"א שלח שום תלמיד לברלין.

רבי משה מייזליש בעצמו הוא ההוכחה הטובה ביותר שהסיפור אכן קרה
חבל שאתם מנסים להכחיש, מדובר בסיפור ידוע, ואם השיטה שלכם היא בכל דבר כמו כאן אני מתחיל להבין מה ערכו של הדיוק ההיסטורי שאתם מתיימרים להיות אמונים עליו

הפורום כאן אינו במה לבורים ועמי ארצות.
תלמד, תחכים, תדע, ואז תשוב לכאן.

סיפור ידוע בחוג יחיד ומיוחד הנודע בהיסטוריוגרפיה הייחודית שלו.