האם הערצת הגר"א את הרמח"ל. היא מידע בדוק ?

      'על פי דברי האר"י אדם קדמון כולל ספירות עיגולים וספירות יושר.

"ובתחלה נאצלו בו י' ספירות בבחינת י' עגולים זה בתוך זה... אח"כ חזר להתאצל באדם קדמון הזה בחינה השנית אשר בו והם י' ספירות דרך קו ישר ממעלה למטה" (שער ההקדמות, ט ע"ד-י ע"א). הגר"א מבאר כי ספירות היושר הן השגחה פרטית על ישראל, ואילו ספירות העיגולים הן השגחה כללית על כל הנבראים. "הענין שהשגחה פרטי' אינו אלא בעם סגולתו שהוא אדם הפרטי בעולם, וכן בכל עולם, והוא אדם הישר שבעולם, אבל ממנו נמשך ההשגחה כללית לכל העולם, והוא בחי' העגולים" (הדרת קודש, בס"ד לח ע"ד).

דברי הגר"א קרובים לדברי רמח"ל, שביאר את עגולים ויושר כהשגחה כללית והשגחה פרטית. "סוד התמונה מראים הדברים לפי טבע התמונה למטה ממש, והעיגול מראה ההנהגה סובבת בלא חילוק הנהגת חד"ר אלא כמו השגחה כללית לפי מהות הספירה ההיא, וזהו בסוד ההשתלשלות. אך היושר מראה ההנהגה מפורטת לפי חד"ר ימין ושמאל ואמצע" (קל"ח פתחי חכמה, פתח יג). אלא שהבדל יש בין רמח"ל ובין הגר"א. רמח"ל ביאר כי ספירות היושר הן הנהגה מפורטת, ואילו הגר"א מבאר כי ספירות היושר הן הנהגה פרטית. מה בין מפורטת לבין פרטית? רמח"ל ביאר כי ספירות העיגולים הן הקובעות את מציאות הנבראים ואת חוקי טבעם, ואילו ספירות היושר הן השופטות את הנבראים על פי התנהגותם ומעשיהם. הגר"א מבאר כי ספירות העיגולים הן ההשגחה הכללית על כלל הנבראים, ואילו ספירות היושר הן ההשגחה הפרטית על כל אחד ואחד מישראל.

הזכיר בעל בעמיו את דברי הנזיר. לא הבנתי כיצד הם שייכים הנה, והלא הנזיר דיבר על שלוש תנועות בישראל: חסידות, מוסר והשכלה, שהולכות בעקבות רמח"ל. הרי הוא לא דיבר על הגר"א, שהוא נושא האשכול הזה.

אבל כיון דאתינן להכא, נתבונן בדברי הנזיר. האומנם הלכה החסידות אחרי רמח"ל? כראיה לדבריו מזכיר הנזיר כי החסידים הדפיסו את קל"ח פתחי חכמה וגדוליהם נתנו לו הסכמה. ושאלה לי: האם הזכיר הבעש"ט או אחד מתלמידיו את תוכנו של קל"ח פתחי חכמה? האם הזכירו הם את חידושו הגדול של רמח"ל בדבר שתי ההנהגות באצילות? האם הסבירו הם את הצמצום כפי שהסבירו רמח"ל?

הדפסה והסכמה הן כסיפור דברים של הערכה, אבל אין הן מלמדות מאומה על גופי תורה ומהלכי חשיבה.

ואחר שהנזיר תלה שלוש תנועות אלו ברמח"ל הוסיף כי גם הראי"ה הלך אחרי רמח"ל. במה? בתורת ההתעלות וההתפתחות? והלא בעניין זה שונה דרכו של הראי"ה מדרכו של רמח"ל תכלית שינוי. לכל היותר שיתוף השמות יש כאן, ולא עיקרון זהה. לפי רמח"ל העולם הולך וטוב, וכל יום טוב מקודמו, כי הולך הוא לגילוי היחוד – המחזיר את הרע לטוב ומגלה כי הכול תוכנן מראש וכי רק שלטון יחיד הוביל את הכול. לפי הראי"ה העולם הולך וטוב, וכל יום טוב מקודמו, כי הולך הוא לתוספת מתמדת, לתיקון שהולך ומוסיף ומחדש, ליצירת שפע אלוקי חדש בלי מצרים ומגבלות. ההתעלות לפי הראי"ה אינה חזרה, אינה שלילה, אינה הוכחה למפרע, אלא התווספות מתמדת, המשכת שפע חדש מן האצילות, יצירה וחידוש מתמידים שמוליכים את ההתפתחות ואת ההשתלמות של ההוויה כולה.