האם הערצת הגר"א את הרמח"ל. היא מידע בדוק ?

א. האדמו"ר מגור שנפגש עם הראי"ה הוא האמרי אמת ולא השפת אמת.
ב. האדמו"ר מגור גם לא לבש בגדי חג כשפגש את הראי"ה [אם כי אכן התרשם ממנו במידה מסויימת] ולא ציווה להעתיק את כתביו עבורו. ולכן המשל לא דומה כ"כ.
ג. עם זאת אני מסכים בעיקר הדברים שהגר"א לא 'פירש כמותו', וודאי שלא כההנחה של א' הכותבים לעיל שלא חלק עליו. ברור שהגר"א חלק על הרמח"ל פעמים אין ספור.
גם מי שלא בקי בענינים אלו, יכול לראות זאת למשל בענין המגיד. הרמח"ל קיבל מגיד כידוע. ואף מתואר כמי שכל עניניו ומעשיו לא עשה אלא ע"פ המגיד. מנגד הגר"א התנגד למגידים התנגדות נחרצת וחריפה, ולא רק כלפי עצמו אלא גם לתלמידיו צווה כן. כמדומה שהגר"ח נקט ע"ז את הלשון 'בחלה נפשו מאוד', הרי לך חילוק תהומי ומהותי עמוק ונחרץ בין הגר"א לרמח"ל.
ד. עם זאת עדיין אין זה אומר שהגר"א לא הושפע מהרמח"ל, [כמו שללא ספק הושפע מהאריז"ל למרות שחלק עליו רבות, ולדעת הרב אביב"י אף בענינים מהותיים], אך כמובן עיבד את הדברים וביארם וכתבם לפי שיטתו בהתאם לכל חלקי התורה כדרכו.
ה. דוגמא לדבר מספר אחר של הגר"א, פירוש הגר"א למגילת אסתר כידוע הושפע מספר יוסף לקח, אף שכמעט בכל פסוק שינה הגר"א אם מעט ואם הרבה, עם זאת אין לשלול את ההשפעה והשימוש. ועל זאת נסוב הדיון כאן, האם אכן גם בכתבי רמח"ל יש שימוש כזה.
ו. ניטול למשל את הענין הנ"ל של הנמשל. הלא רוב חכמי הקבלה לא נקטו כך וכלשונו של הרב אביב"י "ולא רבים אחרים", כמובן יתכן מאוד שהגר"א חידש ענין זה מדעתו הרחבה חכמתו המרובה, אך האם לא יתכן שהושפע בכך מרמח"ל? למרות שלא קיבל ממנו את פרטי הדברים וביארם לפי דרכו ושיטתו הנקיה?
ז. זכור לי כעת עוד שני ענינים שיש דמיון בין שיטת הגר"א לשיטת רמח"ל [כמובן שיש עוד רבים אחרים וכמובן שגם עליהם יטען הרב בו"ש שיש חילוקים בינהם ויצדק בדבריו]. 1. החילוק בין ההוספות בעשי"ת בברכות ראשונות שהם לעוה"ב וברכות אחרונות שהם לעוה"ז. 2. ענין שני המשיחים [שבכלל לא נידון באריכות לבד מאצל הגר"א ורמח"ל], שהם ב' תקופות בגאולה וכו' [וכבר נידונו הדברים במק"א].
ח. הדפסה אכן איננה ראיה, וידוע מכתבו של בעל הלש"ם הטוען כי רוב כתבי רמח"ל הנדפסים באו ע"י והשתדלותו למרות התנגדותו הגדולה לעיקרי שיטתו של רמח"ל והדברים ידועים.

אליהוא,

אם הדפסה אינה ראיה להסכמת הדעות, על אחת כמה וכמה החזקת כתבי יד בבית. כך, שאין ראיה מכך שהגר"א החזיק את כתבי רמח"ל בביתו על הערצה או אף השפעה כלשהיא. ( ולכן לא אתפלא אם גם הר"מ חגיז והיעב"ץ החזיקו כמה ממאמרי הרמח"ל אצלהם בספריה ).

ויסלח לי כבודו באם אני טועה בהבנתך, אך מדבריך נראה, שכבר הנחת את המבוקש שהיתה השפעה, וכרגע אתה טורח ובודק בחורין ובסדקין למצוא לכך עקבות, קלושים ככל שיהיו  מבין סבכי דימויי הדברים בקבלה.

ואני אומר שאלמלא אותו מכתב בודד ( שראוי לחקור על טיבו ומהימנותו ) לא היה איש מעלה בדעתו על השפעה כלשהיא ובוודאי לא הערצה והתבטלות של הגר"א מול הרמח"ל. אדרבה !

ואגב, מה באמת המקור לכך שהגר"א החזיק את כתבי הרמח"ל בביתו ?

שוב אינך מדייק בדברים. על התבטלות איש לא דיבר. דיברו על הערכה ועל השפעה. העתקת כתבי יד היתה ענין יקר מאוד והגר"א לא היה אספן.
המכתב של הגרא"ש מאמציסלב אין סיבה לפקפק בו, על עדות ישירה מפי דודו הגר"ח.
אינני מבין מה אינטרס יכול להיות לענין זה, ואמנם נראה שלך מפריע שהגר"א יעריך את רמח"ל כנראה מפני שאתה משום מה לא מעריכו, ואינני רואה זאת כהוכחה מכריעה.

כשאומרים על הגר,א כי היה יוצא לקראת רמח"ל ברגל עד לביתו רק כדי "לנשק שולי מעילו"  או " מדליק נרות כיום טוב" לכבודו, וכדומה. זה הרב יותר מהשפעה רגילה, כאן מתוארת הערצה והתבטלות.

החזקת כתבי יד אינה מורה על השפעה, ייתכן מאד שהגר"א חפץ לתהות על קנקנו.

על מכתב הגרא"ש יש סיבה חזקה לפקפק מהטעמים הנזכרים באשכול עד הנה. שתיקתם הרועמת של הגר"א ושל תלמידו המובהק ושל יתר תלמידיו, סותרת כל היגיון סביר לקבל את תיאורו של בעל המכתב. לכן אני מפקפק מאד באמינות המכתב הזה והתוכן המבוא בו.

( מישהו העיר לתשומת לבי שישנו ת"ח מפורסם - ולא הרשה לי לפרסם את שמו - שאכן כבר ערער על המכתב הנ"ל )

קושטאי,

זה שהגר"א לא יצא בחרב ובחנית כנגד הרמח"ל - לא הופך אותו למעריצו החפץ ללכת עד אליו ברגל רק כדי לנשק שולי מעילו.

הערצה דורשת רישומים ועדויות, לא שתיקה.
אך להתנגדות לשיטתו, די בהתעלמות מוחלטת.


אז זה שהערצה אין כאן - זה ודאי.

האם גם התנגדות ישנה ? - לדעתי ההתעלמות המוחלטת בכל כתבי הגר"א מקבלת הרמח"ל תוכיח.
אך כאן אני מבין שיש מקום לבעל הדין לחלוק.

ניכר כי אינך מעונין להבין.
אתה חוזר שוב ושוב על ביטוי אותו המצאת ממוחך הקודח, הגר"א לא נישק מעיל של אף אחד חוץ מספר תורה.
הגר"א העריך את רמח"ל וסבר שירד לעומק תורת הקבלה, כדברי הגרא"א אב"ד אמצ'יסלב ב"א של הגר"ח ומח"ס בנין של שמחה, [שעדיין לא הבאת ראיה מספיקה להפכו לכזבן]. ולכן אף קרא את כתביו.
עם זאת להגר"א היה שיטה משלו בתורת הקבלה, ולא היה 'תלמיד' של רמח"ל (שאגב היה מבוגר ממנו בי"ב שנים) שאמור למסור את תורתו. למרות שיתכן ואף מסתבר שישנה השפעה מסויימת.
אי ההזכרה המפורשת אינה ראיה כלל לאור הנתונים הנ"ל ולפי הנהוג אצל הגר"א באיזכורים בכלל.
עם זאת תלמידי תלמידיו של הגר"א כהגריא"ח ואחרים שילבו את תורת שניהם ועלו לאחדים בידם.
איזכורים אצל הגרמ"מ משקלוב אינני יודע, [למרות שהשפעה קיימת],
אבל בנפש החיים שער ד' מוזכר "החסיד הלוצאטו".

ראה: רפאל ב' שוחט, הפרשנות ההיסטוריוסופית הקבלית של הגר"א והשפעת רמח"ל עליו ועל בית מדרשו, דעת 40 (תשנח) 125-152.

הגאון בעל הלש"ם שהלך בדרך קבלת הגר"א לא היתה דעתו נוחה מאלו ההולכים בשיטת הרמח"ל בכל דבר ועניין. זה גם מה שמחזק אצלי את הסברא שהגר"א לא הלך בדרכו של רמח"ל , לא מפני שכך חשקה נפשו סתם אלא מפני שסבר שהיא אינה הדרך הנכונה ביותר בהבנת דברי רבנו האר"י, ועל כן אני נוטה להאמין שהמכתב שפורסם לראשונה בשמו של  תלמיד תלמידו של הגר"א, כאילו הגר"א האמין שהרמח"ל הוא מבין הבודדים שירדו לעומק כוונת האר"י והגדיל מעלתו ביותר ( עד שכתבו שאף לגבי המהרח"ו הגר"א היה מסופק אם ירד לעומק כוונת רבו במאמר פסיעותיו של אברהם אבינו, אך לא כן לגבי הרמח"ל, שלא היה אצלו ספק כלל... ), כל אלו מחזקים אצלי את החשד כי המכתב הנ"ל הוא זיוף . ( ולא שחלילה הרב שעל שמו מיוחס המכתב שהתפרסם הוא כזבן, כפי שהבין בטעות אליהו את כוונתי )