הכתיבה הפוסט חרדית - מבט מבפנים

 

על מאה ואחד שערים ועל רסל, על שרה איינפלד ועל חור בסדין, על מרור ועל שאר ירקות,

כצופה מן הצד בתכני האינטרנט הישראלי תופסת את עיניך תופעה מענינת מאד, באופן יחסי כמדומני שאין הרבה חרדים שגולשים ברשת, ולו מהסיבה הפשוטה שלרבים מהקהילה החרדית אין בכלל מחשב וודאי שלא ראוטר, ובכל זאת, כמות הכתיבה החרדית ברשת גבוהה ונרחבת מאד באופן יחסי לנוכחותם המעשית, ישנם אלפי כתבות ובלוגים בנושאים פנים חרדיים שנכתבים על ידי "אנשים מבפנים" וזה רק הולך וגדל, קחו לדוגמא בלוג במאקו של איזו חוזרת בשאלה על החיים החרדיים, לפני שנתייחס לכתבה ולכותבת עצמה, שימו לב, הכתבה קבלה 70 טוקבקים בתוך יממה מפרסומה חוץ מהמגיבים מפייסבוק, ביחס לכתבות אחרות במאקו זה המון, למשל בלוג מעולה על הדיירים החדשים בבית האח הגדול שפורסם באותו יום "זכה" ל60 תגובות בלבד, בעוד שהנושא ורמת הכתיבה בו היו הרבה יותר מענינים, והסיבה היא לדעתי פשוטה, המגיבים על הכתבות בנושאים החרדיים הם ברובם חרדים או חרדים לשעבר וככאלו יש להם אימפולסיביות חזקה בענין של תגובות וויכוחים, כל מי שפותח אחד מהאתרים החרדיים, "בחדרי חרדים" למשל, שם לב לתופעה הזו, המון תגובות על כל כתבה, ועשרות בלוגים וויכוחים על כל נושא, [זה לדעתי אחד הדברים שבהם רואים את החשיבה העצמאית החרדית, החרדים הם ציבור שמתמודד מאד הרבה עם השאלה למה אנחנו כך, זו שאלה שכל אחד שואל את עצמו ונשאל על ידי אחרים, ברור שישנם הרבה שמעבירים מיד תשובות מדוקלמות מהספר (במקרה הטוב), אבל ישנם הרבה טיפוסים חושבים שהויכוחים העצמיים רק מחדדים להם את מצבם ויש להם משנה סדורה על כל הנושא].

ולמען האמת, בדרך כלל ברוב הבלוגים האנטי חרדיים ברשת אין צורך להיכנס לויכוח פילוסופי עמוק כיון שרובם מסתמכים על נתונים שגויים או מנפחים מידע שולי לסיפור שלם, בדרך כלל איתם מספיק להתמודד במשיכת כתף או בהעמדת דברים על דיוקם אם יש מישהו שמוכן לשמוע, לדוגמא ניקח שני נושאים שהיו מאד פופלריים בשיח הציבורי כלפי החרדים בתקופה האחרונה, פרשיית עמנואל והבטחת ההכנסה לאברכים, בשני המקרים התגובה הראשונית של מי שהכיר באמת את הנושא מבפנים הייתה "נכון, אולי אתם צודקים, אבל מה הקשר לסיפור שלפנינו", אולי יש אפליה אנטי מזרחית במוסדות החינוך החרדיים ואולי האברכים באמת צריכים לצאת לעבוד, אבל נכנסתם לדלת הלא נכונה, בעמנואל לא הייתה בכלל אפליה עדתית אלא דוגמא קלאסית לחינוך חרדי מחמיר מול חינוך פשרני, והבטחת ההכנסה לא גורמת לאנשים להישאר בבית ולא לצאת לעבוד, והיא גם לא באה על חשבון אף סטודנט, ובכל זאת בשני המקרים האלו בכל המלל שנשפך סביבם לא היה כמעט שיח עניני סביב גופו של ענין, אלא הרבה דמגוגיה ושקרים שלא היה שייך להתמודד איתם ענינית, יש שמשוים את התופעה הזו, ואני חושב שזה מתבקש מאליו, לסיפור היחס התקשורתי העולמי כלפי ה"טבח" במרמרה, גם שם מי שהיה מוכן לשמוע את הסיפור לאשורו כולל תמונות ומסמכים הבין שלמרות שיש ביקורת אבל בסך הכל מדובר בחיילים שנלחמו על חייהם מול טרוריסטים, ובכל זאת ההבנה העולמית המרכזית הייתה שמדובר בחבורת ברברים ששחטו פעילי שלום מסכנים, לא היה עם מי לדבר או למי להסביר, כי זה כוחה של הדמגוגיה.

נחזור לענינו, בנושא הכתיבה החרדית בודאי שישנם כאלו שבאמת מעמידים בהגינות בעיות קשות בחיים החרדיים החל מהעוני החרדי וכלה בחוסר ההתמודדות עם משברים, דברים שבמערכת הפנים חרדית לא מוכנים בשום אופן להתמודד עם הבעיה פנים אל פנים, אלא מעדיפים לנקוט בשיטה הידועה שמה שלא מדווח לא קיים, בלוגים כאלו הם דבר מבורך בתנאי שהם הוגנים כנים ומדברים רק לגופו של ענין.

ישנו חוץ מאלו ענף נוסף שמנקז הרבה מהתכתובת החרדית ברשת והוא הכתיבה הפוסט חרדית של חרדים לשעבר, זו תופעה מענינת ומרתקת לכשעצמה שמן הראוי היה לערוך עליה עבודת מחקר רצינית, אך אנסה לשרטט קוים לדמות הכותבים הפוסט חרדיים ולהתייחס לכמה מן הענינים שהם מעלים.

א.

נפתח בבלוג "מאה ואחד שערים"  שאמור להציג "בעיות חרדיות" במבט של אחד מבפנים, וכמשמעותו של השם המבריק - מאה שערים שמכוונים לכיוון אחד ועוד אחד שבחר לו דרך עצמאית, הפוסטים שלו מצטיינים בכתיבה מענינת עשירה ועמוקה, ללא התלהמות, והוא באמת נוגע בנקודות כואבות ומאיר פינות אפלות בחיים החרדיים, אבל, וכאן מגיע ה"אבל", כתיבתו למרות מעלותיה נגועה מאד בחוסר כנות וישרות משווע, לדוגמא, פוסט שפירסם בשם "אפקט החממה", על הסגירות החרדי והתעקשותה של המערכת שלא לחשוף את הקהילה למקרי סטיה ופשע, כאשר הוא טוען שסגירות זו גורמת שבמקרים של סטיות ופשע שבאים מתוך המערכת הקהילה אינה ערוכה כלל להתמודד איתם, וכפי שסיכם במאמרו במילים הבאות: 'החממה המפורסמת, שעליה גאוותם, מצמיחה בסופו של דבר פרי באושים של הגנה על פשע ורשע מהסוג החמור ביותר. לא מרוע וזדון, אלא מ'תמימות קדושה' ומסוכנת". ובתוך הדברים הוא הביא מספר דוגמאות, הסיפור על הכת שהתעללה בילדים והרבנים החרדיים חתמו על מכתב שהם מכירים את ה"רב" שלהם כאדם הגון וישר, וסיפור ה"אם המרעיבה" שהקהילה החרדית לא הייתה מוכנה לקבל שאכן אמא ממאה שערים התעללה בבנה.

לפני שנתייחס לגופם של דברים אני רוצה לדבר על הדוגמאות עצמן, בנוגע לכת המתעללת הוא כותב: "ללא שמץ של מושג בקרימינולוגיה או פסיכולוגיה, ללא שמץ של מושג בדרכי חקירה ובירור מקצועי, מן הסתם גם ללא מודעות לקיומם של תחומי דעת אלו הדורשים לימוד יסודי, סמך אותו רב על חכמתו ו'טביעת עינו של תלמיד חכם'," או במקום אחר: "קשה לתאר כמה ניתוק מהחיים האמיתיים נדרש בשביל לנסח את המשפטים הבאים: 'אנחנו מכירים אותו כאיש ישר והגון', 'שמענו את זעקת ליבו הטהור'. כאילו פושעים מסוכנים לא יכולים להתחזות לרודפי טוב ונוטפי נופת צופים, כאילו פתולוגיה של דו פרצופיות סכיזופרנית היא לא חלק אינטגרלי מהדיאגנוזה של בריות מסוג זה", ובנוגע לאם המרעיבה הוא כותב: "האדם החרדי הממוצע, לא הצליח לעכל את המורכבות האיומה לעתים של החיים, ואת קיומן של הפרעות נפשיות כה קשות. האפשרות שֶאֵם יהודיה כשרה מבתי אונגרין, 'יידישע מאמע' עטויית שביס פרחוני, תרעיב ותתעלל בבנה כמעט עד מוות, נשמעה לו מופרכת והזויה, ובלתי קבילה בעליל. הוא לא קרא מעולם ב'המודיע' על אפשרויות כאלה, ולא שמע עליהן בחברה בה הוא חי. זהו בוודאי מוחם הקודח של רופאי 'הדסה' החילוניים, אמר הוא לנפשו, רק הם מסוגלים להמציא רעיונות כל כך משונים".

ללא קשר לכתיבה המשובחת מצד עצמה ולענין הנגזר מהסיפורים הללו, כמו שאמרתי אני רוצה לדבר על הדוגמאות עצמן, הכותב מתאר את המקרה ואת פרשנותו לענין על פי היכרותו עם העולם החרדי, אך אילו הוא היה מדבר באופן אובייקטיבי לחלוטין ללא שהיה "מסמן בתחילה את המטרה" הוא היה כותב דברים אחרים לגמרי, המציאות האובייקטיבית היא שחוסר היכולת של הקהילה החרדית לקבל את הסיפור כצורתו המוצגת על ידי חוקרי המשטרה אינה רק בגלל שהם לא מאמינים שאדם עם פאות או אמא עם שביס מסוגלים להתנהג כך, ממש לא זו הסיבה, הרבנים והעסקנים החרדיים בדרך כלל אינם כה תמימים כפי שהוא מצייר אותם, ועל זאת יכולים להעיד אנשים רבים שאינם מתוך המערכת, התגובה החרדית על המקרים הללו נובעת בעיקר מחוסר אימון מוחלט, טוטלי, במערכת המשפט והצדק הישראלית, ההיסטוריה הקצרה שלנו במדינה לימדה אותנו באופן כואב כי אין שופטים בישראל, וודאי שלא משטרה הוגנת, כל אותם עסקנים "תמימים" יכולים להעיד בכנות גמורה על חוקרי משטרה מושחתים על מערכת מסואבת, על תקשורת מוטית ושאינה הוגנת בלשון המעטה, על שופטים מרושעים שלא עומדים בשום קנה מידה משפטי ישר, כל הדברים הללו גרמו לריאקציה מוחלטת בציבור החרדי מכל דבר שריח חוקרי משטרה ושופטים נודף ממנו, הנה לפנינו דוגמא בולטת לכך, אני רואה את עצמי כאדם ריאלי שמוכן לקבל את האמת גם אם היא לא מוצאת חן בעיני, ובכל זאת בסיפור של האם המרעיבה אני מוכן כמעט להישבע שהסיפור הוא לא כפי המצטייר בתקשורת, ונתחיל מהעובדות שאינן קשורות לגופו של סיפור, האם המדוברת נעצרה בברוטליות איומה (הכל מתועד) בהיותה בתוך הריון והושלכה לתא מעצר במגרש הרוסים בירושלים, למי שלא יודע אז נספר שמגרש הרוסים בירושלים הוא המקום האחרון שבו הייתי שם אשה בהריון גם אם היא הייתה מואשמת ברצח, מדובר במקום טחוב צפוף ומוזנח מלא פושעים ערביים, כך שה"טיפול המשטרתי בפושעת" ממש מקומם, תגידו אתם, גם אם נניח שהכל אמת והאמא אכן התעללה בבנה בגלל הפרעות נפשיות מהם היא סובלת, וכי מעצר ברוטלי ברחובה של עיר זה הוא הטיפול שהיא זקוקה לו, וכי שהות של שבוע בתא מעצר נוראי כשהיא עוברת השפלות מחרידות זהו מה שמגיע לה, אני לא מבין איך מי שלב בשר לו לא בכה למשמע התיאורים (הנכונים, על זה אני מוכן להישבע) על ההתעללות באם המסכנה, התעללות שהסתיימה בהפלה של עוברה ובהפיכתה לנכה, זו מערכת הצדק והיושר שלכם, זה הטיפול שאתם נותנים לחולים במחלות נפשיות?!, ולמי שלא הבין, זו הסיבה העיקרית שבגללה יצאו בני הקהילה שלה למחות ברחובה של עיר, אילו היו שמים אותה במעצר בית וגוזרים עליה הרחקה מבנה התגובה החרדית הייתה שונה לגמרי, היה אפשר להבין שמישהו כאן מנסה לפתור בעיה.

ולגופו של סיפור, אענה לכותב במטבע הלשון בו הוא השתמש, אתה כל כך נאיבי ותמים ביחסך למערכת המשפט ולחוקרי המשטרה שאתה לא מסוגל להבין איך חוקרי משטרה אנשים ישרים כסרגל יכולים בכלל לנסות לתפור תיק לאם חרדיה, אתה לא שמעת מעולם על שוטרים אלימיםאנסיםמטרידים, לא קראת ספרים (חילוניים כמובן) על התנהלותה הפרועה והמוכתבת תקשורתית של הפרקליטות במדינת ישראל, אני, למרות כל הביקורת שלי על העסקנים והרבנים החרדיים מוכן לסמוך על מילה שלהם בכל נושא שיהיה פי כמה ממילה של חוקרי משטרה מושחתים, אין לי טיפת אימון במערכת הזו, אני אולי קיצוני בנקודה הזו, אבל במקרה הזה הקהילה כולה הייתה בדעה הזאת, אחרי שהסיפור החל מצד המשטרה בצורה כזו מדוע שלאנשים יהיה אימון בכל שאר המערכת, ומלבד זאת, הסיפור כולו היה די דמיוני, הפרקליטות לא הציגה הוכחה ברורה לאשמתה של האמא, ובמיוחד העובדה שהסיפור אירע בהדסה עין כרם תרמה לחוסר האימון, כתושב ירושלים אני יכול להעיד מנסיון אישי ומסיפורים ששמעתי ללא כל קשר לפרשיית האם כי בית החולים היחיד שבו אבאם שמגיעים עם ילד פצוע היחס הראשוני אליהם הוא כאל חשודים שעליהם להוכיח את חפותם הוא בית החולים הדסה עין כרם, אינני חובב קונספירציות אבל מה לעשות שכלל לא מופרך בעיני החשד לפיו בית החולים החליט להעביר את האחריות מכתפיו על כתפי האם המסכנה, אני לא תמים ונאיבי כמוך שחושב שכל המערכת היא ישרה וצדיקה שאינה יכולה לעולל כל רע, הארכתי פה מידי אבל בעיקר רציתי להבהיר שלא ניתן לכתוב ולהסיק מסקנות על פי התרשמות חיצונית מהתקשורת הישראלית בלי לבדוק את הנושא לגופו ובלא שמיעת צדדים נוספים, ומכאן רואים את רמת ההגינות הרדודה של הכותב.

ולגבי הסיפור על הכת המתעללת אמנם בהחלט ניתן להוכיח מסיפור זה על הקלות בה ניתן להוציא חתימות מגדולי הרבנים החרדיים, אבל בהחלט לא הבנתי מדוע הכותב בחר שלא להתייחס לחזרתם מחתימתם לאחר שהובהרו להם הדברים, הרי זה הוכיח שהחתימה לא הייתה עם איזו שהיא אידיאולוגיה לפיה כל החרדים צדיקים אלא מתוך שכלל לא התעמקו בסיפור לאשורו ולא ידעו כלל במה מדובר, יש בהחלט מקום לביקורת אבל אין לזה קשר כלל לסגירות ולתמימות החרדית, [אם כי במאמר המוסגר הייתי אומר שהחתימה הייתה גם לצורך עזרה למשפחתו דבר שהוא לדעתי די מתבקש, בעולם הרחב ובכל אופן איך שזה נראה מהעולם החילוני שלידנו מקובל כי אדם הנאשם באונס למשל, הוא ומשפחתו וכל הקרובים אליו נידונו למוות מיידי, במטאפורה כמובן, אפשר להתעלל בדמותו להכפיש אותו לפרסם את כל הידוע עליו, בלא לחשוב כלל האם זהו העונש המידתי ביחס לעבירה שעבר, ניתן היה לשמוע את זה בזעקתו של הנשיא לשעבר קצב על התקשורת, בסך הכל - הוא טען - אני בן אדם עם משפחה, עם קרובים, והעיקרון המשפטי הראשון הוא כי אדם שלא הוכחה אשמתו הוא בחזקת זכאי, אבל למעשה בתקשורת מי בכלל חושב בכיוון הזה, זאת ועוד, גם אם נניח שהוא אכן אנס והטריד את כל אותיות הא' ב' כולל הסופיות (זו לא הברקה שלי) עדיין אין כל הצדקה למשפט השדה הזה שנערך לו, ההטרדה והצער אותם הוא גרם למתלוננות אינם מצדיקות בכלל לינץ' תקשורתי בדמותו, ואל תאמר ש"מי שאונס צריך לדעת שהוא יתפרסם" כי אין לזה כל הצדקה משפטית, עיקרון המידתיות תקף אצל כל בו אדם, ואכן באמת התקשורת אינה עושה את זה כעונש אלא כאייטם תקשורתי בלי התחשבות ברגשות של בן אדם שעלול להיפגע מכך, זה קורה בכל מיני נסיבות ובכל מיני וריאציות ולכן בהחלט ניתן להבין את הגישה החרדית לפיה גם אדם שהואשם במעשים חמורים עדיין בחזקת זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו וכמו כן גם אם הוא ראוי לשבת בכלא כל ימיו עדיין יש מקום להתחשב ולעזור למשפחתו].

מה שנכון וראוי לדיון מעמיק זה מקרים אחרים שכלל לא הועלו על ידי הכותב במאמרו, אחד מהם הוזכר בתגובות, הסיפור על "אנס הכלות מויז'ניץ" סיפור מחריד ומזעזע, שלולא הכאב הייתי אומר שאתה רואה שכאשר האשמה היא ברורה אף אחד לא מנסה לטייח אותה, בסיפור זה כלל לא קיימת "תמימות" של הרבנים החרדיים, אבל עולה מתוכו בעיה אחרת, בעיה נוראית לפיה הסגירות החרדית מנוצלת על ידי קרימינלים לביצוע זממם, אינני מכיר את הקהילה המדוברת מבפנים, כך שעדיין אינני מבין איך היו אותן נשים כל כך טיפשות ותמימות שהאמינו לסיפורים שלו, ואיך הם לא סיפרו לבעליהם שהיו צריכים מיד לפרסם את הסיפור ולגרום להתרעה חמורה אצל כל גורמי החינוך שידאגו לכך שהסיפור לא ישנה, דיברתי על הסיפור עם כמה אנשים ונשים ואף אחד לא הבין כיצד הוא קרה, זהו סיפור מטורף לא רק מצד מעשי הפושע אלא מצד התמימות וחוסר הזהירות של אותן נשים, אבל אחרי ההסתייגות וההבהרה שזו תמימות קיצונית שכלל לא קיימת בחוגים חרדיים אחרים, וברור ללא ספק שהיה צריך לגרום לכך שתהיה לבנות הללו מודעות מינימלית לאפשרות של מעשי פשע, אך עדיין אין כאן כתב אשמה כלפי הסגירות והתמימות החרדית בכללותה, אלא צריך להעלות דיון עמוק ונרחב, על כל המצב הזה, מצד אחד הציבור החרדי רוצה שילדיו יגדלו תמימים וקדושים שלא יעברו במוחם כלל מחשבות פסולות, והדבר הזה ניתן רק על ידי התנזרות מוחלטת מדיווח על מעשי פשע וקרימינליזם, ומצד שני זה עלול להביא למצב שבו דווקא גורמי הפשע הללו ינצלו את התמימות של הילדים וחוסר המודעות שלהם לרוע הקיים בעולם, צריך בהחלט לחשוב מהי הדרך הנכונה לחשוף את הרוע ועל ידי זה לחנך לזהירות ממנו וגם לשמור על התמימות הטהורה של הילדים, זה נושא שבהחלט נידון בפורומים של מחנכים חרדיים וכמו שאמרתי אינני מבין את הכשל הנוראי של מערכת החינוך שבה קרה הסיפור הנזכר, הכותב המוכשר יכל להעלות את הקונפליקט הזה לדיון תוך הצגת הבעיות במלוא חומרתן, אך לצערי הוא לא היה בכיוון הזה בכלל אלא הוא בחר בכיוון רדוד של האשמה קולקטיבית של כל הרבנים והעסקנים החרדיים שתמימותם גורמת להם לחפות על פושעים, האשמה טפשית הלוקה בחוסר ידע משווע, שמצער מאד שאדם המכיר את המערכת מבפנים בחר לכתוב בצורה כזו.

מקובל לטקבק לכתבות כאלו כי מרוב מרירות וכעס הכותבים בוחרים להשמיץ את המערכת ממנה יצאו, טענה שנדחית בבוז עמוק על ידי הכותבים, במקרה של הכותב שלנו כפי שהבנתי טענה זו מתבקשת מאליה ואפשר לראות זאת בהרבה כתבות שלו למשל הפוסט "לכל אדם יש שם" שבו הוא כותב על המציאות הנהוגה בציבור החרדי לקרוא לילד על שם צדיק מסוים שהלך לעולמו וממילא נוצר מצב שבו בשכבת גיל אחת קיימים הרבה ילדים עם שם זהה ולעיתים אף שם משפחה זהה דבר שגורם לטענתו לאיבוד הזהות העצמית ולהישענות על ה"טורבינות של האדמו"ר" כלשונו, אז מלבד הגיחוך בכך שהוא מנסה להציג את הבעיה הזו דווקא בקהילת סלונים ממנה הוא יצא שמקובל בה לקרוא לילדים "שלום נח" על שם האדמו"ר הקודם מחבר ה"נתיבות שלום", יש גם חוסר הגינות מאד גדול בטענתו, הרי למעשה לכל ילד יש את הכינוי שלו או את שם משפחתו בו הוא מתייחד, ומעולם לא הוכח מחקרית או הגיונית כי ילד שהיו בכיתתו הרבה ילדים עם שמות זהים לשמו סבל מאיזה שהוא תסמונת של איבוד הזהות העצמית, מדובר בהחלט בסימפטום משעשע של העדריות החרדית אבל מכאן ועד לאיבוד הזהות העצמית הדרך רחוקה ומעלה גיחוך, ושוב נחשפנו לחוסר הישרות והמגמתיות של הכותב.

וכמובן שלא ניתן לא להתייחס לפוסט המפורסם שלו "שמואל בדורו" על פרשיית עמנואל והאדמו"ר מסלונים, קיבלתי ממישהו תגובה מצויינת לפוסט הזה, תגובה שבהשראתה כתבתי את הפוסט שלפניכם, ובקצרה אחזור עליה, מדובר שוב בחוסר היכרות מינימלי עם הסיפור לאשורו, הכותב מתבסס על הסיפור כפי שהוא הוצג בתקשורת ללא כל בירור מעמיק, ומנסה על פי דרכו לקשר בין אורח חייו הכללי של האדמו"ר מסלונים לצורת התנהגותו בפרשייה המדוברת, אך במקום שהוא יסביר באופן רציונלי וברור איך על פי דבריו מובן הניתוק של האדמו"ר מסלונים מהווי הפוליטיקה החרדית והכללית של "קח ותן", ומובן הסיפור התמוה של פרסומו של המכתב הקיצוני, הוא בחר להציג את הענין בצורה אחרת, אם הוא אכן היה כותב בצורה הזו היה בכך תרומה גדולה להבנת הפרשייה המשונה הזו, אך הוא בחר לתאר את האדמו"ר כאדם הזוי ומשיחי שכלל לא הכיר את המצב והאמין לחסידים שלו רק משום שחשב שהם שייכים ל"כת בני האור", וכמובן שוב דבריו נסתרים מתוכם, והשקריות והמגמתיות נחשפים במלוא עליבותם, האדמו"ר הכיר וליווה את הסיפור מתחילתו עוד הרבה לפני שמישהו שמע על כך, וכל מי שמכיר ומברר את הפרשייה לאשורה תוהה על גישתו שלהכותב לסיפור ועל חוסר הגינותו.   

אין לי רצון וכוונה להתווכח פה עם טענותיו או להוכיח שהן לא נכונות, אני רק רוצה להראות מתמונת מצב זו את סגנונם הכללי של הכותבים הפוסט חרדיים, גם אם מדובר באנשים אינטלקטואליים וחושבים אך כאשר הם כותבים על החיים שאותם הם עזבו לא ניתן לצפות מהם להגינות ויושר מינימאלי וודאי שלא ניתן להסתמך על דברים בתור כאלו שמכירים מבפנים.

ב.

הבלוג של רסל, איך נאמר, אילו הוא לא היה קיים היה צריך להמציא אותו, (למי שלא יודע אני מתכוון לבלוג על החיים של חוזרת בשאלה מאת רסל שמפורסם במאקו), הבלוג הזה ופרסומו הוא ההוכחה החותכת למגמתיותה של התקשורת הישראלית, מדובר בבלוג רדוד והזוי של נערה משונה חסר כל חן וענין, שהסיבה היחידה לפרסומו באתר החדשות הגדול במדינה הוא היותו אנטי חרדי, כבר למדנו על בשרינו שכאשר מדובר בכתיבה על הקהילה החרדית אין כלל מחסומים של כללי אתיקה והגינות, הכל מותר לכתוב והכל מפורסם בראש חוצות, אבל כאן דומני שמדובר במשהו נדיר גם בנוף ההזוי הזה, לדוגמא ניקח את הפוסט האחרון שלה "אהבה אסורה בפנימיה חרדית" אני בטוח שמי שראה את הפוסט הזה מגחך כעת, הוא כל כך הזוי ומטופש, נתחיל מהכתיבה הגרועה לכשעצמה, הכותבת מנסה לשתף את הקוראים ביומן שכתבה בעודה חרדית אותו היא גילתה פתאום לאחרונה, ושם מסופר (שש.. ילד, תעצום עיניים) על שתי בנות בפנימיה בה היא למדה שקיימו יחסים לסביים ואחת מהם סולקה מהמוסד על ידי הגמד המרושע, הלא הוא המנהל שלהן, אני יצטט פה תגובה של אחד המטקבקים שם: "סיפור מטופש שלא היה ולא נברא, אין לי שום בעיה עם לסביות אצל חרדים, אבל מאקו לא צריכים להכניס שטויות של ילדה מדומיינת על גבול ההפרעה הנפשית שחושבת למצוא חן בעיני מישהו על ידי שתלכלך, ולגופו של הסיפור, א. אין פנימיה חרדית שיהיו בה בנות חרדיות ביחד עם אחת כעינב (כמובן שבדמיון הכל יכול להיות), ב. אין מצב שגבר ינהל פנימיה חרדית, ודאי שלא חסיד. ג. אין מצב בעולם שגבר ואפילו מנהל המוסד יכנס לחדרים של הבנות בפנימיה חרדית, ובכלל התיאור ההזוי על הבנות החרדיות שאפילו לא שמעו על המושג עיצוב תכשיטים, והמנהל שכמובן היה נמוך עם מבטא כבד, באמת נמאסת". או תגובה אחרת:  "שים לב למה קראת סיפור מקסים מהילדות, מדובר בידיעה על בת שסולקה מפנימיה חרדית בגלל שקיימה יחסים לסביים, אוקיי, זה הכל?!, אהה לא, יש כאן תיאור על מנהל המוסד החרדי שהוא כמובן מזוקן נמוך קומה עם מבטא עילג רשע ואכזר, יש תיאור על בנות חרדיות שנדהמות מול פתיחות כשמספרים להן שיש מושג כזה עיצוב תכשיטים, וכמובן את הלסבית גררו בכח (כן, ככה כתוב) עם דלקת גרון אף ואוזן (גם קרום המח ותוספתן) וכמובן שבבית המשוגעים יש אחות שמחלקת זריקות הרגעה, ולכל הבולשיט הזה אתה קורא "רומן משובח על שתי בנות ואהבתן הלא ממומשת", בחייך, צא מהסרט, אף אחד לא חשב בכיוון הזה בכלל".

במקרה הזה מדובר בפוסט מופרע ומופרך באופן חריג, אבל גם שאר הפוסטים שלה בנויים מאותו חומר, אני לא יתחיל להסביר את חוסר ההיגיון המציאותי שבכל פוסט, אבל כל מי שמכיר את החיים החרדיים ואת השכונות בהן הוא חי רואה בעצמו את חוסר ההיגיון של ה"סיפורים האישיים", האמת היא שקשה לי להסביר בדיוק מה המניעים שלה לכתיבה הזו כיון שנראה לי שמדובר בנערה עם נפש מפותלת במיוחד שבעצמה לא יודעת מה היא רוצה מהחיים (תקראו לבד את מה שהיא כותבת על עצמה בבלוג שלה במאקו), בכל מקרה שוב מדובר בחרדית לשעבר שמנסה בכח וביכולות שאין לה לשכתב את החיים החרדיים על פי מבטה, אני לא מתאפק לפרסם תגובה נוספת שהייתה במאקו על הפוסט הזה, מישהו טען שם שלדעתו הפרסום של פוסטים כאלו לא מלמד על איזו משהו שלא טוב לאדם עם עצמו, אלא זו רק הסתכלות במראה האחורית כלשונו, ועל זה הגיב לו מישהו: "אני לא יודע מי אתה אבל תן לי לספר לך אני גם יוצא בשאלה עד היום כבר 7 שנים ובתחילת הדרך עברתי דרך הלל איפה שרסל נמצאת עד היום בסניף ת"א והסיבה שברחתי משם כל עוד נפשי בי זה לא כי הם ניסו להמיר את דתי . לא הם ממש לא כאלה !! הסיבה היא מפני ששם כולם כמו רסל כל בן שני מספר שאנסו אותו במקווה ובישיבה ואבא שלו רצח אותו מכות וכל בת היה לה עוד כמה סיפורים הזויים לא קם שם הגבר שעזב הכל ואמר אני יצאתי מהדת או החרדיות מפני שאני לא בא לי על האורח חיים הזה כל אחד היה חייב לחרטט איזה משהו כי הם באמת מרגישים אשמה על משהו ולכן הם מחרטטים אז שלי לא יספרו סיפורים גם אני חזרתי בשאלה אבל בשונה מכל החברה' בהלל שרצו לעשות שינוי והם תקועים עד היום מאחורה הם לא התקדמו בשיטט אני בחרתי להסתכל קדימה ועד היום יש לי חברים מהעולם הדתי והחרדי פשוט תאמצו את האמרה "איש באמונתו יחיה" ואתם יכולים להרגיש נח גם אם תגידו שלא בא לכם להיות דתיים בלי לחרטט סיפורים מהתחת אוקייי", כל מילה נוספת מיותרת.

ג.

כעת אנחנו מגיעים לסצנה הראשית בסרט, קבלו את שרה איינפלד, איך אומרים אצלינו "הישראלית שהצליחה בהוליווד היכן שכולן נכשלו",

המשך יבוא

סתם בלי קשר עוד לתוכן דבריך המרתקים.
הערה צדדית. האמא המרעיבה, לא הפילה את עוברה, אלא ילדה בן זכר בריא ושלם.

תוקן על ידי ספרן ב- 23/12/2010 13:52:37