הכתיבה הפוסט חרדית - מבט מבפנים

תודה לכל המשתתפים, כמה הערות להבנת הענין:

א. כיון שהיו תגובות על מטרת כתיבתי ונטייתי, אולי אספר קצת על עצמי, ההיסטוריה שלי בכתיבת בלוגים ותגובות ברשת היא בסך הכל בת פחות משבועיים, מעולם לא הקדשתי את זמני לקרוא בלוגים או מאמרים בנשאים שאינם קשורים לתחומי התענינותי, ובודאי שלא חשתי צורך להגיב או לכתוב את הגיגי קבל עולם, לפני כחודש שמעתי הרצאה מאדם דתי שתקף את הקהילה החרדית כשידיעותיו נסמכים בעיקר על בלוגים מהסוג שהזכרתי, זה הביא אותי לחקור ולבדוק את הענין, עברתי על המון מאמרים ופוסטים בענין זה, כשאר הבלוג המשמעותי - לדעתי - ביותר היה הבלוג הפופולרי של שרה איינפלד, אינני מכיר אותה ולא שמעתי עליה מלבד שראיתי את הסרט שלה, אבל לגופם של דברים הפוסט שלה נוגע בהרבה בעיות אמיתיות של הקהילה החרדית, חופש הבחירה, מעמד האישה, חיי המשפחה, העוני, חיי הבטלה והשיעמום וחוסר היצרנות, חוסר ההגשמה העצמית, חוסר ההשכלה המינימלית וכו'. רק כמובן שהכל נכתב מנקודת מבט של מי שאכן "מצאה את האמת" והשכילה לצעוד בדרך הנכונה על פי השקפתה, מה שהביא אותי להגיב לה היה העובדה הפשוטה שהיא לא כתבה את דבריה בתור ביקורת על הציבור החרדי, אלא כעילה למאוס בחיים במסגרת קהילה זו, וזה בעצם – לטענתי – המאפיין של הכתיבה הפוסט חרדית כפי שקראתי לזה, אמרתי פה כבר כמה פעמים ואני אחזור על זה שוב, אין צורך לומר שיש הרבה ביקורת וטענות כלפי התנהגות הקהילה החרדית, וכאחד שחי היום בעבודתי עם "רגל אחת בחוץ" אני בהחלט תומך בהעלאת הביקורת הזו, אבל ההבדל הגדול בין ביקורת ענינית להכפשה הוא בנקודת המוצא, כאשר הכותב באמת מכיר את הציבור מבפנים ויודע את הסיבות והרקע להתנהלות שלו ואינו כותב מתוך שנאה הוא אכן בא לבקר ולכן הוא מתמקד בטענות האמיתיות, ואילו כאשר המטרה היא רק להכפיש הרי שהמטרה היא ההצדקה לעזיבת צורת החיים הללו והביקורת היא האמצעי לכך.  

ב. אינני מחביא את העובדה שהפוסט הזה נכתב במקור בבלוג שלי בתפוז (כבר העלו פה את ההפניה לשם), כאשר העתקתי לכאן את הפוסט כתבתי בתחילה שזה מהפוסט שלי בתפוז, וכן במהלך הדברים הפניתי לשם, לאחר כמה שעות תוקן הפוסט ונמחקו ממנו כל ההפניות, מזה הבנתי שחוקי הפורום כאן אינם מאפשרים הפניות מסוג זה, ואכן במחשבה שניה חשבתי שכיון שאינני מכיר כלל את סגנון הכתיבה והכותבים באתר זה אין זה מן הראוי להפנות לשם (תרמה למחשבה זו עובדת היותי המום מהאשכולות התורניים המופיעים כאן, זה די בלבל אותי ביחס לאתר זה ולדיונים המועלים בו), עדיין אינני מבין מדוע העובדה שלא הפניתי לשם "מעידה יותר מכל דבר אחר על חוסר היושר האינטלקטואלי (לא הבנתי פירוש המילות, א.ו) ועל השקפת עולמו של הבן אדם".

ובכל מקרה כאשר המדובר בבלוג מגמתי התוקף שוב ושוב את אותה מטרה מנקודות אחרות מדוע לא יותר לי להעלות תגובות נגדיות, אין כאן "התבייתות" ולא "כל עיסוקי בכתיבת פוסטי הפרכה", כשם שהותר לחבר בלוג על מנת לתקוף יורשה לפתוח בלוג על מנת להגן, ולמען האמת, יש אומרים שעיקר הסיבה שאדם פותח בלוג היא כלפי עצמו, ובמקרה שלי אכן עשיתי זאת במודע, כאשר אתה קורא עשרות מאמרים חדים וברורים שתוקפים אותך מכל פינה אפשרית צורת ההגנה העצמית היא לשבת אחד על אחד, לנתח כל מאמר לגופו, ולהוציא מתוכן דבריו את הביקורת הענינית כשכל השאר נשאר כדמגוגיה שקרית.

ג. לא קראתי מעולם את עיתון יתד נאמן ואינני קורא בדרך כלל גם את שאר העיתונים היומיים, הדברים שכתבתי הם העובדות שנראו לי הגיוניות ומי שרוצה להגיב ענינית מוזמן לעשות זאת, ובכלל כמו שטען קולמוגרוב לעיל, מדוע כאשר אתה קורא מאמר אתה חייב להבהיר לעצמך למי שייך הכותב ומתוך איזו אג'נדה הוא בא, אינני ליטאי או חסידישע'ר ואינני שייך בכלל לסקאלה החרדית הרגילה, קח את הדברים כמו שהם בלי דעה מוקדמת ותנסה להבין אותם, אם וכאשר יהיו לך הערות וטענות על גופם של הדברים, תוכל להסביר זאת על ידי רקע הכותב, שזה בעצם מה שאני ניסיתי לעשות.  

בנוגע לטענות קולמוגרוב לעיל, אני ינסה להבהיר את הענין:

א. אתה טוען מכמה צדדים מדוע אני מכליל את כל הכותבים שהזכרתי תחת מטריה אחת ומנסה למצוא להם מכנים משותפים, ובכן, זו בדיוק טענתי, המאפיין המרכזי של כל אותם כותבים "פוסט חרדיים" הוא היותם פורשים מהמסגרת ולא אנשים מן השורה הפנימית, בהחלט נכון שלא כולם יוצאים בשאלה וודאי שלא כולם כופרים, אך כולם בעטו במוסכמות שגדלו עמם ופתחו להם חיים חדשים, אינני אומר שכל אחד מהם אחראי לכל מי שיזדהה בשם "חוזר בשאלה", הבאתי מהתגובה ההיא רק דוגמא נוספת לסוג גישה זו, גישה המאפיינת את כולם כל אחד בסגנונו הוא, דבריי נכתבו ככלל על כל הכותבים מהסוג שהזכרתי כי ניתן להבחין בכותב האם כתיבתו היא כביקורת ענינית - גם אם היא מגיעה מתוך כאב או משקעים, או שכתיבתו היא דמגוגית בלבד כשהמטרה היא להציג את הדבר כפי שהוא רוצה שיוצג בעיני הקורא, בקיצור, גם אם לא כולם קרוצים מאותו חומר והם באים מגישות שונות לחיים אך יש בהחלט מאפיינים אחידים לכולם (ובנוגע לכותב הבלוג מאה ואחד שערים, במקור אכן הדגשתי שכפי הידוע לי הוא "אחד משלנו" ולא כופר חלילה, אבל מדובר בהחלט באחד שבעט בצורת החינוך בה גדל, אני מדגיש "שבעט" כיון שברור שישנם אנשים נורמטיביים שבוחרים להם חיים אחרים מחיי הקהילה בה התחנכו, אך כאן מדובר בבעיטה, למעשה, הקטע הזה נמחק מהפוסט על ידי מנהלי הפורום משום שהשתמעה ממנו תקיפה אישית - ככל הנראה).

ב. בנוגע להוכחות שהבאתי בדברי לחוסר ההגינות של הכותבים הללו, ברור שהדברים נכתבו לפי נקודת מבטי, כשם שכל כותב בעולם כותב לפי נקודת מבטו, אם אתה טוען שאינני צודק אתה מוזמן להוכיח זאת, אבל לא ניתן לשאול מדוע אני מקבל עובדתית את מה שנראה לי הגיוני, כי לשם זה נברא ההיגיון במוחו של האדם.

ג. לצערי, למרות שהניסוח "איסוף עדויות מרשיעות על חולשות אנושיות אצל אלה שאינך חפץ ביקרם" נשמע בהחלט לא טוב, אך כאמור מטרת כתיבתי הייתה אכן להוכיח כי לא מדובר כאן בביקורת ענינית אלא טענותיהם הן אמצעי לצורך יצירת התמונה כפי שהם רוצים שתיראה, יש כאן בהחלט עדויות על חולשות אנושיות, אלא שלא מדובר בחולשות הגורמות לפגמים שוליים או להגזמה אלא בחולשות המביאות לעצם הדברים.

ד. בנוגע להערות בסיום הדברים, ובכן, עדיין לא כל כך הבנתי על אלו אנוסים חרדיים המושתקים על ידי המערכת הדורסנית אתה מדבר, בכל קהילה (כמעט) יש מגוון גדול של סוגי אנשים וסוגי אורח חיים שכל אחד יכול למצוא באחד מהם את הדרך בה הוא רוצה ללכת, ומי שרוצה לבקר ולסלוד ממכוניות הפאר או את שורפי הפחים יכול למצוא את המקום בו הוא יכול לעשות זאת, ואם לא בקהילתו אז בקהילות אחרות, אם אתה מדבר על חוסר הביקורת העצמית הכללית בציבור החרדי, זו בהחלט רעה חולה, אם כי חלק מהדוגמאות שהזכרת אכן מבוקרות מבפנים, אבל כמובן לא במינון ובחריפות המתאימה, ובכל אופן, כבר מילתי אמורה, ביקורת של אדם חושב ושקול שידע להעמיד את הדברים במלוא חומרתם ולעומת זאת להיות ישר וכנה ולא להיסחף להכפשה – היא דבר מבורך וראוי, וטוב לדעת שאכן יש פורומים לצורך כך, אך לא על זה דיברתי.

בסיום דבריך נגעת בנקודה כואבת ומעוררת מחשבה, כאחד שעובד למחייתו קשה לי להיות אובייקטיבי בענין הזה, בהחלט מדובר בעובדה מקוממת אך היא לא קשורה לדורסנות החרדית כי אם לאורח החיים החרדי, וכמובן גם מי שסבל ממציאות זו אינו זכאי כעת לתקוף את כל המערכת על כל שלוחותיה, אבל ברשותך אני רוצה להעיר כמה הערות.

א. זו קצת גישה נאיבית שהביאה אותך לטעון כי האדם השתקן עם שבעת ילדיו אילו הוא היה חילוני הוא היה יכול להיות מדען או מוסיקאי, האנשים המוכשרים שעדיים לגדולות מגיעים לסיפוק והגשמה עצמית גם בתוככי הקהילה החרדית, אותו אדם שתקן אומלל אני הייתי מהמר על כך שאילו הוא היה חילוני הוא היה פקיד זוטר או מחסנאי שקט שעבר כמה אהבות נכזבות בחייו, ואילו ילדו הקטן יחלה, חלילה, הוא יסבול – בדרך כלל - עמו לבדו ללא קהילה ומשפחה תומכת, אם נמדוד את הדברים לפי מדד האושר אינני יודע אם בהיותו חילוני הוא היה מאושר יותר, ובקיצור, זה די נדיר שסגירות הקהילה החרדית תהפוך מדענים ומוסיקאים בפוטנציאל לבטלנים אומללים, לכל היותר (ושוב, בדרך כלל) היא תהפוך אנשים שהיו יכולים להיות יצרנים ומפרנסים ליושבי קרנות רכלנים, אני מכיר רבים מאלו שבחרו לצאת מהסגירות החרדית ולא ראיתי אדם שלפתע עיניו התחילו להבריק מרוב סיפוק של הגשמה עצמית אלא אם כן הוא פשוט היה בטלן יושב קרנות שהתחיל להכניס משמעות כל שהיא בחייו.

ובנוגע לגלגול הגמחי"ם וחוסר הפרנסה, אם הוא אכן לא חש אושר בלהקדיש את חייו לתורה (או שהוא פשוט לא עושה זאת) הוא אכן חייב לאזור אומץ ולהסביר לאשתו ולחמיו כי הוא בוחר להנות מיגיע כפיו. אם הוא רק מוכשר לזה, הוא יכול למצוא מקום לימודים עם מלגות נדיבות שיאפשרו לו למצוא פרנסה כלבבו, זה דבר מאד מקובל היום בציבור החרדי, רק שלפעמים צריך לזה אומץ והחלטה פנימית נחושה.

ב. יכולת למקד את דבריך – ואולי זו הייתה כוונתך – לעצם המציאות בה אדם נדרש להתחתן ולהיות אב לילדים רבים ולמצוא מזון לפיהם בלא ששאלו אותו כלל אם הוא מוכן ומעונין בכך, זו בהחלט נקודה למחשבה, וכמו כן כדבריך אדם שיצא נגד מוסכמה זו אכן יוקע מיידית אל עמוד הקלון, אך זה ענין מורכב מידי לדון עליו כעת – במסגרת זו.

ג. ישנו בהחלט פן נוסף של חוסר הגשמה עצמית שמצוי בציבור החרדי אך הוא אינו קשור כלל למציאות החיים החרדית, ולדוגמא אני מוכן להגיש את עצמי, לצורך המקצוע בו אני עובד למדתי חשבונאות ומינהל עסקים, אני מצליח לספק את עבודתי ולהשתכר כרצוני, אך ביני לבין עצמי המקצועות המועדפים עלי הם היו רפואה או פיזיקה, והסיבה שאינני רופא או מדען היא כמובן משום שאני חרדי, אבל אין זה בגלל הסגירות ואורח החיים החרדי, אלא בגלל שפשוט אין מקום בו אדם דתי בעל משפחה יכול ללמוד רפואה או פיזיקה (וגם מוסיקה כמו שהזכרת), אם משום שהוא צריך להתפרנס ואין לו מי שיממן את הלימודים היקרים, ואם משום שאין אף מסגרת שאדם שומר מצוות כהלכתם יוכל ללמוד בה את המקצועות הללו, זו אכן בעיה הזקוקה לפיתרון, אך היא לא קשורה לדברינו.        

בשולי הדברים אבקש מהקוראים והמגיבים לקרוא את כל תגובותי באשכול זה, ניסיתי להבהיר מי אני ומה מטרתי, והרוצה לפתח דיונים בכתיבה החרדית או בביקורת על החיים החרדיים יכול כמובן לעשות זאת כרצונו, ואינני מבין מדוע עובדת קיומם או אי קיומם של דיונים אלו קשורה לכאן.

תוקן על ידי אני_ועולמי ב- 27/12/2010 14:23:47

תוקן על ידי אני_ועולמי ב- 27/12/2010 14:26:26

תוקן על ידי אני_ועולמי ב- 27/12/2010 14:28:16

לצערי אני נגרר ונהיה מעורב רגשית בויכוחים כאן כך שאינני מסוגל להישאר ללא תגובה, דבר שלא חשבתי עליו מתחילה,
מכל מקום, כמה הערות לגופם של דברים, אמשלום טענה כי כאחת שמעולם לא הייתה חרדית היא לא מבינה מדוע אין בדברי הודאה באשמתה של הסגירות החרדית, ובכן, לא הבנת את משמעות דבריי, הבאתי את הסיפור האישי שלי כדוגמא לכך שלמרות שאני רוצה והייתי מוכן ללכת ללמוד רפואה בדיוק כפי שלמדתי מינהל עסקים אבל אין לי את האפשרות המעשית לעשות זאת כאדם דתי, הדבר שמונע ממני את הפיתוח האישי והצמיחה או הגשמת השליחות אינה החברה החרדית ומוסכמותיה אלא אלוהי השמיים והארץ, זה נשמע מפוצץ למדי אבל זו האמת הפשוטה, אין סיבה שאדם שלא יאכל בשר בהכשר שאינו כלבבו יוותר על עקרונותיו הדתיים כדי להגיע לידי הגשמה עצמית. זו לא סגירות ורמיסת האופציה לפיתוח אישי ולצמיחה, אלא מוכנות של אנשים להקריב למען האידיאלים שלהם גם את הגשמתם העצמית. נראה לך שהרגע ירדתי מהעצים? תהני לחשוב כך, אני גם נהנה בעולמי, ואולי זה מה שהתכוון לומר צענערענע (שוב עם השמות ההורסים כאן, עדיין לא התרגלתי) מה שנכון, לגבי הטיעון הראשון שהעליתי שאדם לא יכול להקדיש את עצמו ללימודים ארוכים ויקרים כאשר הוא צריך לפרנס משפחה, מציאות זו קשורה במידה מסוימת לאורח החיים החרדי אבל כמו שאמרתי הנושא הזה הוא מורכב ואין לי כח לפתח אותו כעת למרות שיש בהחלט מה לדון בו.

בנוגע לדברי תלמיד טועה, אתה מסתכל על כל הענין בפרספקטיבה של כסף מול עוני, הטיעון של קולמוגרוב היה – למיטב הבנתי – שאנשים בחברה החרדית לא מגשימים את חלומותיהם ולא ממצים את יכולותיהם דבר שהוא בהחלט מטרה ראויה לכשעצמה (ממבט מסוים) ועל זה הייתה תגובתי, וכמו כן טיעונה של אמשלום היה מכיוון זה ולא מכיוון השכר הממוצע למקצועות אלו (ומצד עובדה לכשעצמה טיעונך אינו נכון, שכרו של רופא הוא בהחלט נאה, אלא שהלימודים מאד ארוכים ויקרים, ובכל מקרה הדיון לא היה על אדם שמחליט ללמוד רפואה בגיל 35 עם 10 ילדים אלא על המציאות בה צעיר חרדי לא פונה ללימודי רפואה).

כמו כן טענת כי אברך שרוצה לצאת ללמוד עבודה מופעלים עליו לחצים מכל הכיוונים לבל יהין לעשות זאת, אינני מכיר את המציאות הקהילתית אותה אתה מתאר ואולי היא אכן נכונה במקומות מסויימים, אבל נראה לי במבט הגיוני ומניסיון אישי שזה לא כזה סיפור מורכב כמו שאתה מתאר זאת, באופן מעשי אם מדובר אכן באברך רציני שאכן "חבל שהוא ייצא לעבוד" הוא יכול לשלב לימודי מקצוע ועבודה עם לימוד רציני ומשמעת רוחנית חזקה, דבר שיראה לסביבתו כי יציאתו לשוק העבודה לא הורידה אותו או באה מתוך ירידה ברמתו הרוחנית, ובכל אופן, אינני מסכים עם התיאורים המטופשים אודות ראש הכולל שגוזר דיבידנדים מאברך שלא יצא לעבוד, גם אני ישבתי בתוך עמי.