הכתיבה הפוסט חרדית - מבט מבפנים

קולמוגרוב יקירי,

הויכוח בענין מעמד האשה מיצה את עצמו במסגרת זו, ולו מהסיבה שאיננו דנים על אותם אנשים, אתה טוען כי בחברה החרדית הבעל\הגבר הוא המחליט והקובע ולו שמורה זכות המילה הקובעת, ובכן, אולי ניתן להבין על מה דיברת אם נניח שכוונתך לעניני הכלל הציבוריים בהם מחליטים גברים –רבנים ועסקנים, בחיי הפרט, אתה פשוט אינך יודע מה אתה שח, "האשמתי" אותך מקודם בנאיביות, אאלץ להשתמש בטיעון זה שוב כדי להצדיק את גישתך, יתכן שאתה כלל אינך נשוי ולא שוחחת עם אישה מעולם אחד על אחד ולכן אתה מאמץ כילד נבער את הברברת של החוזרות בשאלה.

נער הייתי וגם התבגרתי, אני מכיר אנשים ומשפחות מרוב המגזרים החרדיים ומכל הרמות, ובכן ילדי, דע לך, בכל בית חרדי האישה היא המחליטה בפועל בכל ענין שנוגע לה או שיש לה דעה לומר בו, דבר בבקשה עם מנהלי תלמודי תורה ושמע מהם מי הוא המחליט הסופי לאיזה מקום לימודים ישלח הילד, וכך הוא בסוג הביגוד\התספורת\כלי הבית\עיצוב הבית\ וכו' ואפילו מקום העבודה\הלימודים של הבעל חייב להתאים לרוחה של האישה, אכן, בנוגע לניהול החשבונות הכספיים ישנו נוהג נפסד בציבור החרדי שלפיו הבעל הוא נושא ב"עול" הניהול הכספי, ואינו משתף את אשתו במאומה, אך זה נובע – לצערינו – מהמציאות העגומה של ה"ניהול הכספי" של אברכים חרדים, דבר שכבעל הם רוצים ליצור את הרושם לנשותיהם כאילו הכל בשליטה, דבר שהאישה מעדיפה להתמכר לו ולהאמין כי הכל בסדר, אך בעומק הדברים, הדבר שוב נובע משליטתה של האישה ומפחדו של הבעל מחוסר שביעות רצונה.

אם קראת קצת ספרות פסיכולוגית (חילונית, כמובן) על מציאות החיים החרדית, הרי שהתמונה העולה מהם היא הפוכה לגמרי מתיאורך, דווקא בציבור הכללי בו מקובל שגבר עליו לפתח את גבריותו ישנו מצב בו האישה פוחדת לומר את דעתה לבעלה וחשה נשלטת על ידו, בציבור החרדי החינוך לבחורים הוא מאד "נשי", בעיקר בציבור האשכנזי ובמיוחד בחסידי, בחור חרדי גם אם הוא אוהב לטייל בכל רחבי המדינה הוא – בדרך כלל - טיפוס חסר עמוד שידרה, אחד אינו מסוגל לעמוד בלחצים, איך תיאר מציאות זו אחד הפסיכולוגים (דתי במקרה): הוא לחץ את ידיהם של בחורים חרדים בוגרים, במקום לקבל לחיצות יד גבריות, אפילו בחורים חסונים לחצו את ידו בביישנות וברוך כאילו היו עלמות חן תמימות, תראה, זה נושא מורכב, אבל בקיצור, אין מציאות של שליטה ויחס משפיל כלפי נשים בציבור החרדי, נקודה.

ישנו ענין אחר שעליו ניתן לדבר ביחסי המשפחה החרדיים, ענין שעליו אוהבים הצהובונים החילוניים לשמוע ולדון, זהו נושא – איך נקרא לו במסגרת זו – סיפוק היצרים וההנאות מהחיים הזוגיים, בענין הזה אוהבות מי שאוהבות לנפנף בהנהגות פרישות קיצוניות הנהוגות בציבור החרדי או במגזרים מסויימים בו, מציאות שלדעתן מתפרשת כיחס משפיל לאישה, ובכן, לאחר הטיעון השיגרתי כי המציאות אותה הן מתארות היא לא מוסכמה ציבורית כללית אלא הנהגה קהילתית מסוימת, ישנו טיעון אחר, המציאות המתוארת אינה מביאה אושר לבעל\גבר וסבל לאישה, בדרך כלל המציאות היא שהאישה טוב לה עם חיים כאלו, לאחר שלא נחשפה לרעיונות אחרים, ואילו הבעל מעצם טבעו נמשך לסיפוק הנאותיו, כך שלמעשה מדובר במציאות חיים בה שני הזוג בשווה מוכנים להתנהג בהנהגות פרישות משונות או לא משונות בשביל אידיאל מסוים בו הם התחנכו, ודוגמא לזה ניתן למצוא דווקא בנוגע לריבוי הלידות, תשאל כל בעל חרדי, אחד על אחד – בכנות, האם הוא רוצה להיות אב למשפחה ברוכת ילדים, התשובה הרגילה תהיה, כי הרעיון הזה ממש לא מלהיב אותו אבל הוא מבין שזה מה שעליו לעשות כדי למלאות חובתו בעולמו, כאשר תציג שאלה דומה לאישה חרדית היא תחשוב שנפלת מהמאדים, להיות אם למיליון זאטוטים חמודים זהו חלומה הגדול, גם אם ישנם גישות אחרות, אך זו התמונה הכללית.

אתה אוהב להיאחז בטיעון לפיו הנהגה המתאימה ל90 אחוז נכפית על מאה אחוז, ובכן, בדרך כלל, במקרים בהם ההנהגה אינה מתאימה לבעל או לאישה הם משנים אותה באופן שיתאים להם, נכון, זה לא תיאור מושלם, ישנם מקומות של סבל אך או שדווקא הבעל הוא שסובל ומתאפק, ובנוגע למקרים בהם האישה סובלת ממציאות זו, לא נראה לי שמציאות חיים חופשית הייתה מביאה ל100 אחוז של נשים מאושרות, הסבל של יחידים הוא מציאות בכל מסגרת חיים שהיא אם לא מסיבה זו אז מסיבה אחרת, הארכתי מידי במקום שמן הראוי היה לקצר, אך אקווה שלכל הפחות הבינות את הענין.

בנוגע לדברי תלמיד טועה, חבל שנתווכח, מילתי בענין כבר אמורה, תחזור על מה שכתבתי בתגובה לדבריך הנוכחיים.