נו טוב... תנסו להבין...נכתב בסופו של  יום קשה במיוחד... שלולא האמא המדהימה שלי, לא יודעת איפה הייתי...
אני מקווה שתבינו.

---

הדמעה---
      על הלחי נושרת.
והתקווה---
      עמוק בלב נשארת.
והלב---
      את העצב שומר.
עד אשר,
      הוא---
      יבוא...
      יבוא ויאשר.

והדמעה---
      מהלחי יבשה.
והתקווה---
      אי שם נעלמה.
והלב---
      שבור ישאר.
כי,
      הוא---
      עדיין...
      עדיין מאחר.
    
והדמעה---
והתקווה---
והלב---
      תוהים.
המאחר?
      או שמא???
היגיע?
      או שמא???

---

ואני???
אני---
      ממשיכה לבטוח.
יודעת...
      שאתה, לא תקפח.

ואני---
     ממשיכה להתפלל.
יודעת...
      שמקשיב אתה לבתך, בת ישראל.

ואני---
      מודה לך, אלוקים.
יודעת...
      שכור היתוך זה, לחיים.

ואני---
      בוטחת.
      מתפללת.
      ומודה.

אנא ה', הקשב לבתך.
                     הקטנה.