דיבורים ופטפוטים

לא היה בפורום אשכול 'הידעת?' או משו בסגנון???? 

הוא ניגש אלי הלילה בסוף ההופעה בחתונה בני ברקית.

ביקש לדבר כמה רגעים לבד, בשקט. בלי שיפריעונו. בחור בסביבות ה20 חולצה לבנה, מעיל רוח דמוי עור, כיפה שחורה גדולה ועיניים כבויות, צמאות.

מצאנו פינה שקטה בפאתי האולם.
"חייב ממך עצה" – הוא פתח - "אתה תמיד כזה 'קול', תמיד בשמחה, תמיד על הכיפק, אתה לא יודע מכאוב אתה, כמה אני מקנא בך.. כמה רוצה להיות כמוך.... מה אני עושה עם כל הכאב שלי.. עם השעות של הדיכאון הנכפות עלי, עם הצער והמחשבות...אל תכעס עלי... אבל מתי גם אני אהיה שמח כמוך...?

יישרתי מבט לתוך עיניו. 
"אני???..." - כמעט צעקתי - "אני ה'קול' והשמח..???? אני?
אני שרק אמש ישבתי לשיחת נפש כואבת ומתישה עם ליבי הקרוע.. אני שלפני ימים אחדים מחיתי דמעה נסתרת כשאף אחד לא ראה... אני? חייל בשירות קבע הנאבק במיליון שדים ומחשבות על בסיס יומי... אני?

היי חבר, טעית בכתובת... לך חפש לך ליצן שמח אורגינל... זה לא אני. אני הליצן העצוב, אני לא דוגמה לשום דבר שאתה מחפש... אני בצד שלך, בדיוק כמותך רק עם חיוך מרוח"....

השתררה דממה.

"כולנו כאלה ילד.." אמרתי בשקט "השאלה אם אתה נותן לשעות הקשות לחלוף או אתה מנציח. אין דרכים קלות, ואושר גמור מובטח בעולם אחר. ותאמין לי, אם אני עם כל לשכת הסעד שבראשי, הצלחתי הערב לעלות ולשיר ולהרקיד כמו שראית... תאמין לי גם אתה יכול לקחת לך חיוך או חתיכת שמחה ולהתכסות בהם בליל חורף קר"...

שוב נפל שקט.

ופתאום זה בא. השפתיים שלו התעקלו קמעה כלפי מעלה וחיוך של הבנה התפשט על פניו המיוסרות.
הוא לקח את ידי, לחץ בחום – "תודה לך ישי". 

לשנייה קפא העולם. ואז הוא שחרר והתרחק בזריזות...

כשפניתי לרכב הוא פתאום צעק מרחוק "ישיייי... אתה גבר גבר ישי, חולים עליך"...

סידרתי משהו שנכנס לי לעין וגרם לרגע לדמע, נכנסתי לרכב, הבטתי במראה, דפקתי לעצמי חיוך כמעט לא עצוב, ושמתי בשיא ווליום את השיר החדש של אהרון רזאל.

כעת שוב אברהם פריד