| נשלח ב-26/12/2010 10:35 |
 |
| |
לאיזה ביכ"נ דשא יותר ירוק? בין המצרים של אנוס תבונה
אנו, כולנו, משתייכים לקהילות רבות בו זמנית. אם בעולם של ימי הבינים אדם התגורר במקום אחד, השתייך למשפחה גדולה, וידע את מקומו מבחינה דתית, לאומית, מקצועית, אמונית, הרי היום (ומזה דורות) שזה אחרת.
אנו חברים בקהילות רבות.
יש קהילה שבה אנו גרים. יש קהילה שלמוסדות שלה אנו שולחים את הילדים. (זה אולי הרכיב החשוב ביותר, וזה כנראה מה שמגדיר את האדם כחרדי סוציולוגית). יש קהילה שבה אדם מתפלל, או לומד, או עובד.
ויש קהילה אינטלקטואלית ואמונית.
אני מניח שרוב חברינו שייכים לקהילות לא רק שונות אלא גם מנוגדות בו זמנית. אנוסי התבונה (או אנוסי החרדיות) שבוחרים מרצון או מאונס מסויים להשתייך לקהיליה החרדית אך לא לאחוז בחלק מן הגדרים שלה.
זה מעורר לעתים את השאלה האם יש קהילה טובה יותר מהצד השני של הרחוב. האם רק הדשא של השכן ירוק יותר?
אני מעתיק לכאן את דברי מקסוול שעוררו אצלי את השאלה הזו, ואני מזדרז לעשות זאת לפני שהאשכול שם (על אונקלוס) יעבור לנושא החדש.
מקסוול כתב:
"פעם היתה אימרה, "בעלי הדת - אין בהם דעת, ובעלי הדעת - אין בהם דת". (מובא בהקדמה לחובות הלבבות)
במילים אחרות, כדי להיות דתי צריך להיות מטומטם. מכאן הכעס על אנשים כמוך והמחב"תים שלך, מהרסי האמונה, שיום יום מחזקים את הרושם הזה, גם אצל אנשים דתיים שמתחילים לשאול את עצמם איך הם ואתם נמצאים באותו צד של הגדר."
כבר כמה שנים שאני נמצא בחברה אקדמית מדעית. בתור ילד גדלתי עם דינוזאורים ועם המפץ הגדול והאבולוציה, כך שמעולם לא הרגשתי שום מתיחות בין אלה לבין התודעה הדתית שלי, ובאוניברסיטה לא היה שום גילוי שהרעיש את עולמי הפנימי.
מה שכן אחראי לאתגרים האמוניים שלי באוניברסיטה, היא ההשוואה שנעשית במוחי ללא הפסקה בין הסביבה החילונית שלי לסביבה הדתית שאני מצוי בה חלק מהשבוע.
אצל סרוגים שחוזרים בשאלה אפשר לשמוע ביקורת אינטלקטואלית על הדת: איך אתה מיישב את האבולוציה עם החומש, או את השואה עם ההשגחה, וכו'. מחרדים שחוזרים בשאלה בד"כ שומעים ביקורת על החברה עצמה, הסגירות והשליטה על הפרט והרוע הממוסד וכיו"ב. דהיינו, לא בעיה מהותית עם היהדות, אלא עם החברה שנבניתה מסביבה. אם אין בעיה מהותית עם הדת, למה לנטוש אותה? אולי זו לא הבחירה הרציונלית, אבל אני מכיר את הפיתוי, כי כך גם המקרה הפרטי שלי.
כשאני כותב ששום דבר באוניברסיטה לא חולל בי סערה תודעתית, כוונתי - לא בצורה ישירה. המשבר האמיתי, שעדיין לא לגמרי מאחורי, נובע מההשוואה שאני לא יכול להפסיק לעשות בין שני העולמות. לאחר כתיבת ההודעה הזו אלך לטייל בפרדס הפיסיקה, עם בני שיח רבים ומורים מחכימים. מחר בבוקר שוב אתפלל בישיבה ליד אנשים שבטוחים שספרי מהר"ל וכוזרי הם פילוסופיה ממדרגה ראשונה שיכולים לענות על כל השאלות שיש ליהודי המודרני, שחושבים שראש ישיבה הוא מומחה להיסטוריה ופילוסופיה וזוגיות ומדעים, שיתעלפו אם ישמעו מישהו עם החזות החיצונית שלי אומר שהזוהר נכתב במאה ה-13 ושהוא ספר תת-רמה, שבטוחים שהמערב כולו מטף ועד זקן עסוקים ברגעים אלה ממש בהפלת היהדות ברמה הרעיונית ובהשמדת ישראל ברמה הפיזית.
והשטן לוחש באוזני, למה לך הצרה הזו? מה תפסיד אם תשליך את החברה הזו מאחורי גווך, ותפנה את כל כוחותיך לפיסיקה, וכל השיח שלך יהיה עם בני מדעיך? סופר רוצה להיות בחברת אנשים דומים לו, וגם אוהד בית"ר, וגם מוזיקאי. גם אני! אז מי יותר דומה לי: חבר מהאוניברסיטה, או חבר מהישיבה?
מחב"תים מנסים להפוך את היהדות לרלוונטית לשכבה מסויימת של האוכלוסיה. הם עושים זאת בצורה שהופכת אותה לבלתי רלוונטית לאחרים. יהדות שעוסקת בתיאוריות קונספירציה על המדע או על הפילוסופיה או על החברה המערבית בכללותה, הופכת למשהו מנוון ופרימיטיבי ולא-רלוונטי ליהודי מודרני. כשהחברה כולה נמצאת ברמה הזו, ועוסקת בדברים האלה, קשה להימצא בה.
וזה הכעס שלי על המטמטמים המקצועיים שיוצרים את החברה הזו בהכאה בפטיש. אפשר לעשות הפרדה בין החברה הדתית לבין הדת, אבל זה קשה. והמחב"תים עושים את המלאכה לקשה יותר.
***
הוחלפה הכותרת כדי שתהיה יותר מעניינת. _________________ שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
רוחב הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 28/12/2010 12:52:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 10:36 |
|
| |
בעל בעמיו הוסיף:
מקסוול
אתיחס לנקודה אחת שהעלית:
< אצל סרוגים שחוזרים בשאלה אפשר לשמוע ביקורת אינטלקטואלית על הדת: איך אתה מיישב את האבולוציה עם החומש, או את השואה עם ההשגחה, וכו'. מחרדים שחוזרים בשאלה בד"כ שומעים ביקורת על החברה עצמה, הסגירות והשליטה על הפרט והרוע הממוסד וכיו"ב. דהיינו, לא בעיה מהותית עם היהדות, אלא עם החברה שנבניתה מסביבה. אם אין בעיה מהותית עם הדת, למה לנטוש אותה? אולי זו לא הבחירה הרציונלית, אבל אני מכיר את הפיתוי, כי כך גם המקרה הפרטי שלי. >
הביקורת על החברה היא ביקורת מהותית, שכן החינוך החרדי מתבסס לא מעט על צאו וראו מה בין בני לבן חמי, ועד כמה החינוך שלנו טוב ועד כמה החברה שלנו איכותית, ועד כמה העגלה שלנו מלאה לעומת העגלה הריקה שלהם, ולכן התלונות על החברה הן תלונות מהותיות._________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 10:41 |
|
| |
מיימוני תעתיק גם אותי, בבקשה !
_________________
גילוי נאות: שותפיפשט הוא גם שותפיסוד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 10:43 |
|
| |
אני משער שמקסוול (אאוטינג?) עדיין אינו נשוי ולכן יש לו יותר אפשרות להגדיר את הקהיליות שאליהן ישתייך.
אבל אותה בעיה עומדת בפני כולנו. אציין כמה מוקדים. וזה נכון כמובן בעיקר לאלו שאינם מאמינים בקבלה (או, יתר דיוק, מאמינים שהקבלה היא שקר, וכן מגיה או עבודה זרה), אינם אוהבים מנהגים, כן חשוב להם להתפלל ועבודת התפילה שלהם אינה דיקלום שנובע מהשתייכות חברתית, והם דואגים לא רק לעצמם אלא גם לדור הבא, ילדיהם.
א. איך נשארים בבית כנסת? עוד קודם: איך בוחרים בית כנסת? איך מתפללים בין אנשים ואיך נשארים איתם לקידוש שבו יישמעו "דברי תורה" שמהוים שילוב של בורות וגזענות, לפעמים?
ב. איך יוצאים ידי חובת מנהגים שהם מיותרים ומקוממים? זה בבית הכנסת וזה בכל מקום. גם בבית, שבו הילד, במקרה הטוב, ישאל: אבא, למה אינך עושה כמו שהרבי בת"ת, המורה בבית יעקב או המורה בבית הספר והדרשן בקלטת אמרו שצריך יהודי לעשות?
לדוגמא: כל הכיתה/חבר'ה עושים טיול לקברות צדיקים כדי להתפלל על (משהו חשוב מאד). בעד או נגד? איך עושים זאת?
אני מצטט מפרופסור ד"לי ידוע שאמר כי האנשים שהוא יכול לדבר איתם הם לא האנשים שהוא יכול להתפלל איתם, ולהפך. נראה לי שמקסוול, כמוני, חש שגם עם האנשים שהוא לא יכול לדבר איתם הוא גם לא יכול להתפלל איתם...
פתרונות אפשריים, שאינם בהכרח מוציאים זה את זה.
א. לכבד את ההלכה ש"אל תהיה עומד בין היושבים ולא עומד בין היושבים". מכבדים מנהגים לא בגלל שהם חשובים אלא בגלל שלכבד אותם זה חיוב מדרבנן, מפני המחלוקת, במובן הרחב ביותר.
ב. לדעת שבסוציולוגיה אנו תמיד קונים חבילות.
ג. ללמוד להעריך את הצד החברתי שבו אני חי. למשל את החסד והיראה הפשוטה של החרדים או פשוטי העם מאמיני הקבלה. הרבה פעמים אדם שהינו מאמין פשוט יתפלל מהלב (עד כמה שאני יכול לשפוט) באופן שמעורר אצלי קנאת מתפללים.
ד. ענווה. האינטלקטואל נוטה להערכה עצמית על סמך כשרונותיו ומודעותו. שיעור בענווה: מי אומר שבעיני ה' טוב החכם מאשר המאמין התם? וכמובן זה פתח לדיון פילוסופי. אי אפשר לשכנע את הלב בשאלה פשטנית בלבד.
וכל זה בלי להיכנס לצד השני: מי אומר שהדשא של בית הכנסת שממול ירוק יותר?
ד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 10:44 |
|
| |
שכחתי אבל ראוי לתשומת לב מיוחדת:
איפה אוכל לגדל את הילדים שלי כך שיצאו קרובים ביותר לאידיאל שלי?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 10:48 |
|
| |
ידעתי שהנושא הזה ימשוך תשומת לב. ובצדק. זה נושא חי שנוגע לכולנו.
שותף סוד הוא שותף פשט הוא שותפיפשט כתב:
מקסוול,
דבריך מאד נגעו ללבי, ואני מרגיש הזדהות רבה עם תחושותיך הקשות.
אני הגעתי להכרת התורה מסביבה חילונית גמורה, והיא קסמה לי מאד. המחב"תים אמנם הכירו לי אותה בדרכיהם השונות (מדובר בעניין של עשרות שנים אחורה), אבל המאור שבה הוא שקרבני אל הבורא בבחינת "ניכרים דברי אמת".
כמובן מיד נתקלתי בחולשות החברה החרדית שאותן תיארת בכאב רב, ונאלצתי לקבל החלטה עקרונית: לא יתכן שהתנהגותם של מישהו או מישהם ישנו את ניהול מסלול חיי, כפי שדעתי תפסה ואימצה בחום רב.
אומר לך מנסיוני הרב בנושא זה- אם אדם תקיף וברור בדעתו, ורכש לו שם וכבוד מכח יכולותיו, אף אחד לא פוגע בו ולא נוגע בו. אני מדבר על החברה החרדית ליטאית של בני ברק והמסתעף, אני לא יודע לדבר על השכונות הסגורות בישוב הישן בירושלים והמסתעף משם.
הלומדים מכבדים בעלי תשובה ותיקים שחזרו מתוך הכרה ושכל ומשתלבים ברמות העיון והבקיאות הנוהגות בכוללים. מותר להגיד דעות שונות ומותר להילחם עליהן, כמובן בטעם הטוב וההגון. גם נטייתי הידועה מזה שנים לתורת הסוד לא מזיקה ולא מפריעה כשהיא נמצאת בתחום העיון ההגון והמקובל.
כך שהמסקנה היא היצמדות למטרה והתעלמות מהקטנוניות שבדרך. נעים לדבר עם אנשים משכילים באוניברסיטה, אבל סוף סוף הם בדרך שאיננה נכונה. פחות נעים לדבר עם אנשים סתומים בישיבה, אבל סוף סוף הם בדרך הנכונה (בעיניי, כמובן).
איך אומר מיכי (ד"ר אברהם בשבילך) אין אוכל שהוא גם בריא וגם טעים. בכל זאת כדאי לאכול אוכל בריא.
אשמח לפתח את הנושא.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 10:49 |
|
| |
בעל בעמיו ענה:
שותפיפשט
כתבת:
< אומר לך מנסיוני הרב בנושא זה- אם אדם תקיף וברור בדעתו, ורכש לו שם וכבוד מכח יכולותיו, אף אחד לא פוגע בו ולא נוגע בו. אני מדבר על החברה החרדית ליטאית של בני ברק והמסתעף, >
אתה בטוח? שאל את וותיקי הפורום.
ש.ס. שאל:
שלום בע"ב,
המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
חסרת לי, אני רגיל לתגובתך המיידית אחר תגובתי, ואני שמח שאתה שוב איתנו.
אני לא מכיר את הנסיבות ההיסטוריות של הקמת הפורום (לפני עשר שנים ?), מי היו המייסדים ומי הצטרפו אח"כ וכו'.
אגב, אולי מישהו באמת יכול להחכימנו בעניינים אלה ולפתוח את זה לדיון (האם זה רלוונטי לעכשיו וכו') ?
אני יכול לדבר רק מנסיוני, כי זה כל מה שיש לי. ברוך השם, קבלתי רק כבוד והערכה. יתכן שהיו כאלה שלא רצו בחברתי והלכו הצידה, אני לא נתקלתי (שלושים שנה) בגילויי שנאה/איבה/פגיעה וכו' וכו'.
מגישתך "הציונית" אני מניח שלא עברת את מסלולי בני ברק בעצמך, אבל כנראה שמעת מחברים וכו'.
בואו נדבר על זה.
אגב, תמיד מזכירים שהיה פעם אשכול כזה וכו'. מה זה מעניין ? אנשים שכותבים עכשיו יכולים לדון מחדש בכל שכתבו לפני שנים, אנשים חדשים דעות חדשות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 10:55 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
א. איך נשארים בבית כנסת? עוד קודם: איך בוחרים בית כנסת? איך מתפללים בין אנשים ואיך נשארים איתם לקידוש שבו יישמעו "דברי תורה" שמהוים שילוב של בורות וגזענות, לפעמים?
בזמן התפילה ודאי שלא בא לידי ביטוי דעותיהם וחוכמותיהם של המתפללים. יש כאן עשרה יהודים שפונים ביחד לקב"ה וזה מצוין. מהקידוש אפשר לברוח באופן קבוע. ואם אי אפשר הסובלנות מאפשרת לשמוע גם דבר תורה שלא זורם בדיוק עם השניט שלנו. ככה אני עושה.
ב. איך יוצאים ידי חובת מנהגים שהם מיותרים ומקוממים? זה בבית הכנסת וזה בכל מקום. גם בבית, שבו הילד, במקרה הטוב, ישאל: אבא, למה אינך עושה כמו שהרבי בת"ת, המורה בבית יעקב או המורה בבית הספר והדרשן בקלטת אמרו שצריך יהודי לעשות?
כולם בחכמה עשית. בשלב הראשון צריך לשמר את האימון של הילד ברבי או במורה, אבל אם הזמן אפשר להעמיד דעה אחרת בכבוד ובחכמה. ככה אני עושה.
לדוגמא: כל הכיתה/חבר'ה עושים טיול לקברות צדיקים כדי להתפלל על (משהו חשוב מאד). בעד או נגד? איך עושים זאת?
אני מצטט מפרופסור ד"לי ידוע שאמר כי האנשים שהוא יכול לדבר איתם הם לא האנשים שהוא יכול להתפלל איתם, ולהפך. נראה לי שמקסוול, כמוני, חש שגם עם האנשים שהוא לא יכול לדבר איתם הוא גם לא יכול להתפלל איתם...
-
מיכי כבר אמר שאוכל בריא הוא לא אוכל טעים ולהיפך. תפילה זו פרשה אחת ולימודים/דיבורים זו פרשה שניה.
פתרונות אפשריים, שאינם בהכרח מוציאים זה את זה.
א. לכבד את ההלכה ש"אל תהיה עומד בין היושבים ולא עומד בין היושבים". מכבדים מנהגים לא בגלל שהם חשובים אלא בגלל שלכבד אותם זה חיוב מדרבנן, מפני המחלוקת, במובן הרחב ביותר.
ב. לדעת שבסוציולוגיה אנו תמיד קונים חבילות.
ג. ללמוד להעריך את הצד החברתי שבו אני חי. למשל את החסד והיראה הפשוטה של החרדים או פשוטי העם מאמיני הקבלה. הרבה פעמים אדם שהינו מאמין פשוט יתפלל מהלב (עד כמה שאני יכול לשפוט) באופן שמעורר אצלי קנאת מתפללים.
ד. ענווה. האינטלקטואל נוטה להערכה עצמית על סמך כשרונותיו ומודעותו. שיעור בענווה: מי אומר שבעיני ה' טוב החכם מאשר המאמין התם? וכמובן זה פתח לדיון פילוסופי. אי אפשר לשכנע את הלב בשאלה פשטנית בלבד.
וכל זה בלי להיכנס לצד השני: מי אומר שהדשא של בית הכנסת שממול ירוק יותר?
נכון מאד. שוב, כולם בחכמה עשית. יתרונות החברה החרדית מרובים מחסרונותיה. |
|
_________________
תוקן על ידי שותפיפשט ב- 26/12/2010 10:57:28
גילוי נאות: שותפיפשט הוא גם שותפיסוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 11:01 |
|
| |
שותף
איקון ירוק על דבריך הנבונים.
הערות ברמות שונות:
א. לא תמיד החברה מגלה סובלנות כלפי חריגים. זה נכון לגבי חדשים מקרוב באו וזה נכון לגבי ותיקים גם כן. ולפעמים החברה משתנה ומי שנותר מאחור הופך לחריג (נניח מי שלא קנה עדיין טלפון סלולארי "כשר").
ב. לא כל אדם מסוגל להפריד בין חבילות. כוונתי גם לאנוסי התבונה. קשה להתמודד עם מה שמכנים "דיסוננס קוגניטיבי". אדם מעדיף לחיות בחברה שבה בורות וגזענות אינן אידיאל, ואין דנים בנושאים מהותיים בצורה שטחית ופשטנית להחריד. אני מפריז, אבל זו לפעמים תחושה שנוצרת אצל מי שחי בקהילה חרדית, שומע דרשות ועוד.
איני בא לומר שהפתרון שלך אינו פתרון. להפך. זה אולי הפתרון היחיד, לצד קשר וירטואלי עם חברים פתוחים וחכמים, כמו פה. הפורום שלנו יכול אולי לאפשר לאינטלקטואל לשרוד בתוך החברה היותר פרימיטיבית שלו (וסליחה על הביטוי השיפוטי המזלזל).
אבל מה שאני כן בא לומר הוא שלא לכל אדם יש סבלנות, ובמיוחד לא בגיל צעיר. ראו את דברי מקסוול. אם אני אומר אתם לעצמי (ואני לפעמים אומר מעין זה לעצמי לגבי בית הכנסת וכיו"ב) אני משיב: (ומה תעשה עם הילדים ושאר הקשרים החברתיים)? מקסוול והדומים לו עלול להסיק שזה לא נורא, שהכל עדיין פתוח.
כמובן, בתי כנסת אינם אמורים לשקף את המכנה הנמוך. זו הטענה שלי נגד כל אלו שמספידים את החברה החרדית שהיא מתנוונת מבחינה אינטלקטואלית. כפי שמאמינים שאפשר לקלקל, כך צריך לדעת שאפשר לתקן (זו היתה חתימתו של חברנו בן ציון כהנא שנעלם ועוסק בחיי המעשה לתיקון עולם).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 11:03 |
|
| |
דברי נכתבו על מה שהיה באשכול אחר והועתק לכאן. בינתים שותף כבר הוסיף עוד דברים שיש לעיין בהם.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 11:21 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
איני בא לומר שהפתרון שלך אינו פתרון. להפך. זה אולי הפתרון היחיד, לצד קשר וירטואלי עם חברים פתוחים וחכמים, כמו פה. הפורום שלנו יכול אולי לאפשר לאינטלקטואל לשרוד בתוך החברה היותר פרימיטיבית שלו (וסליחה על הביטוי השיפוטי המזלזל).
ביקורת יכולה להיות נוגעת לכל הכיוונים. אני לא נתקלתי בפורום בחברה "פתוחה וחכמה" לגבי הנושאים ה"מיסטיים" שאותם העליתי. אני נכנסתי לעניין בפזיזות מסויימת, ורק אחר כך קראתי למפרע את כל האשכולות שכבר היו פה בשנים עברו, אבל יש כאן בהחלט דעה קדומה קשה ביחס לסוגיא, כך שזו כנראה תופעה של כל חברה שמגינה על עצמה. החרדים מגינים על שלהם ועצכ"ח על שלו.
אבל מה שאני כן בא לומר הוא שלא לכל אדם יש סבלנות, ובמיוחד לא בגיל צעיר. ראו את דברי מקסוול. אם אני אומר אתם לעצמי (ואני לפעמים אומר מעין זה לעצמי לגבי בית הכנסת וכיו"ב) אני משיב: (ומה תעשה עם הילדים ושאר הקשרים החברתיים)? מקסוול והדומים לו עלול להסיק שזה לא נורא, שהכל עדיין פתוח.
בעניין ילדים פחדתי מאד, אבל החלטתי לא להיות אובר-חוכם אלא לתת להם להחליט בעצמם. הנה החברה כמו שאתם מכירים, הנה היתרונות והחסרונות שאני מראה לכם, קבלו החלטה כאנשים בוגרים. בס"ד הצלחתי.
כמובן, בתי כנסת אינם אמורים לשקף את המכנה הנמוך. זו הטענה שלי נגד כל אלו שמספידים את החברה החרדית שהיא מתנוונת מבחינה אינטלקטואלית. כפי שמאמינים שאפשר לקלקל, כך צריך לדעת שאפשר לתקן (זו היתה חתימתו של חברנו בן ציון כהנא שנעלם ועוסק בחיי המעשה לתיקון עולם). מי שהיה בצבא יודע מה ההגדרה של שק שינה. זו ההגדרה הנכונה גם כאן. אין לי ספק שבמצב הנוכחי בכל התחומים בית הכנסת שלנו ירוק יותר.
|
|
_________________
תוקן על ידי שותפיפשט ב- 26/12/2010 11:23:50
גילוי נאות: שותפיפשט הוא גם שותפיסוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 11:59 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | אני מצטט מפרופסור ד"לי ידוע שאמר כי האנשים שהוא יכול לדבר איתם הם לא האנשים שהוא יכול להתפלל איתם, ולהפך. נראה לי שמקסוול, כמוני, חש שגם עם האנשים שהוא לא יכול לדבר איתם הוא גם לא יכול להתפלל איתם...
|
|
"לאחר הפרישה הדרמטית מבית המדרש לרבנים עבר ללמד באוניברסיטת קולומביה הסמוכה, כמרצה יהודי יחיד במחלקה לדתות. זה לא היה קל, אבל הלבני רמז לכך עוד במכתב הפרישה שלו: "אסוני האישי הוא כי איני יכול לדבר עם האנשים שאתם אני מתפלל, ואיני יכול להתפלל עם האנשים שאתם אני מדבר (ציטוט מעקיבא ארנסט סימון, י"ש). אולם כאשר אני חייב לבחור, תמיד אצטרף לאנשים שאתם אני מתפלל, כי אני יכול לחיות ללא דיבור, ואיני יכול לחיות בלי תפילה".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=954352
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 12:07 |
|
| |
כי אני יכול לחיות ללא דיבור, ואיני יכול לחיות בלי תפילה". אמירה פלצנית ומתחסדת ולא יכולה להיות נכונה לאיש רוח
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 12:19 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | | כי אני יכול לחיות ללא דיבור, ואיני יכול לחיות בלי תפילה". אמירה פלצנית ומתחסדת ולא יכולה להיות נכונה לאיש רוח _________________ מודה ועוזב |
|
זו אולי אמירה שאינה נכונה לגבי איש רוח, אך זו אמירה נכונה עד מאד לאדם הדתי.
והרי זו בדיוק הדילמה שהציג הפרופסור סימון, היותו לא רק איש רוח מהאסכולה הגרמנית, אלא גם יהודי שומר תורה ומצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 12:35 |
|
| |
יסלחו לי חכמי וחברי הפורום (ושוב תסלחו לי) הזקנים והמיואשים,,,,,
אני פונה לצעירים שביננינו ואומר להם שהכל בידינו,
והיות שלעזוב חברה ומשפחה לא בא בחשבון מבחינת מוסרית וערכית, (תחשבו אם כל מהפכן היה עושה כך ?! שום חברה לא היית מתוקנת,) יותר מזה זה נכנס בגדר של בגידה בך ובמשפחתך ובחברה שלך,
ולכן אני אומר שאפשר ובגדול לעשות מהפך אחראי ונכון בחברה ובקהילה החרדית,
דוגמא יפה לדעתי (לשותף ולמיימוני בעניין הקבלה) סיפרתי את זה באשכול שלי ממוצאי כיפור מכתב אישי לרועי ישראל-גדוילים\רבנים\מנהלים\עסקנים
"אני הספר לך עוד סיפור מעניין שקרה לי,
בליל כיפור ראיתי שלהרב יש מחזור\סידור האר"י על הסטנדר שלו, ניגשתי עליו ואמרתי לו שאולי יש לחשוש ביום הכיפורים לדעות שחושבים שקבלה הם אמצעי ח"ו ??
חזרתי למקומי, והרב ניגש אלי ושאל בפני כולם, אם יש לי משהו נגד קבלה וכדומה, עניתי שלא במיוחד אבל לדעתי ביום כיפור כדאי לחשוש ולהיות תמים עם אלוקיך,
הרב ניגש למקומו וסגר את הסידור ולא התפלל בזה כל הצום"
אני חושב שבמקום שאנו נלך לחפש בית כנסת מתאים לנו ?! שהם ילכו לחפש להם בית כנסת אחר,
לפעמים אפשר ללמוד מהם איך לזעוק כופר\מנוול\רפורמי וכדומה, כמו שיעקב למד איך לטפל בלבן,
אני מתחנן לצעירים להתחיל ללמוד קצת ראשונים ולדעת לצטט, ואז תראו פלאים, אפי' רבנים וגדוילים לא יכולים לעמוד מול הציטטות האלה שהם אף פעם פשוט לא למדו ולא ראו מצוטטים,
אני עושה את זה שנים ולא מפחד מכלום, ואף אחד עוד לא איים עלי, אני עושה את זה בתוך מאה שערים, ובסאטמאר בחו"ל,
ובדרך כלל יש בסביבי הרבה אוהדים מין הצעירים, שמשתוקקים לשמוע, איפה האבן עזרא ? איפה הרמב"ם ? איפה המלבי"ם ? איפה החז"ל הזה והזה ? איפה הריזינער אמר כך ?
יש הרבה סיפורי כפירה מר' יואליש כלפי סיפורי מופתיים שאפשר לצטט,
אצל הליטאים נוצר בעיה חדשה שהם "החוצניקים התמימים" שהשטלתו על החבורה אצל הרב אלישיב,
אבל לא קשה לטפל בהם לדעתי, לזעוק עליו "עםארץ" עוזר כל עת וזמן,
אז כך:
כלפי ירושלמער: מספיק לזעוק "מנווול"
כלפי ליטאי: מספיק לזעוק "עםארץ"
כלפי חסידי: מספיק לזעוק "לא עם ארץ חסיד"
כלפי קבליסט: מספיק לזעוק "שיתוף"
כל זה אמור כלפי יריב בור וריק, וסתם מחרחר ריב,
כלפי תלמידי חכמים ויראי שמים ואנשים טובים שהם רוב הציבור שלנו ?! להם מספיק הסיפור שסיפרתי לעיל עם הרב שלנו,
בהצלחה לכל אלה שבאמת רוצים לתקן וכואב להם את המצב של החברה המופלאה שלנו, אמן ואמן,,,,
תוקן על ידי maxmen ב- 26/12/2010 12:40:09
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 12:51 |
|
| |
למרות הכל- האמירה פלצנית ולא נכונה- כמובן לדעתי-
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
